| מִיסְטֶרְיוּם
הדים וצללים
כְּשֶׁרַצִיתִי - עָצַמְתִי עֵינַיִים וְהוּא הוֹפִיעַ מוּלִי כְּחָתָן עַד קְצוֹת הַשְׂפָתַיִים לְהָרִיחַ פְּלוּמַת שְׂעָרִי עַל הָעוֹרֶף. כְּצוֹרֵף הָאוֹרֵב לָאוֹר לְלָכְדוֹ בְּכַפָּיו הוֹא אָרַג בְּגֵוִוי תַּכְשִׁיטִים נִזְרָמִים שֶׁל זָהָב. ∞ הֵדִים וּצְלָלִים לא יְכוֹלִים לַגַעַת בָּעוֹר. מִבַּעַד לַגוּף הֵם חוֹלְפִים מוֹתִירִים קוֹר. לא הֵם יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת גַעֲגוּעֵי הָעוֹר. ∞ הַצִיוּר שֶׁתָלוּי עַל הַקִיר נוֹעָד תְחִילָה לְהַזְכִּיר שֶׁאֵינֶנוּ. שֶׁרַק הַמַגָע הַשָׁטוּחַ, הַקַר, נִשְׁאָר עוֹד מִמֶנוּ. הוּא הָיָה כָּל כַּךְ חַי בְּקַלוּת יָכוֹלְתִי לִטְעוֹת. הָיוּ אֲפִילוּ קוֹלוֹת וְרֵיחַ וְטַעַם. הַכָּל כְּמוֹ פַּעַם. אַחַר כָּךְ הִגִיעוּ יָמִים אֲחֵרִים. בִּיקוּרָיו נִהְיוּ נְדִירִים וְאָבַד קוֹלוֹ מִן הַחֲלוֹמוֹת. ∞ הוּא מֵאֲחוֹרֵי הַגָדֵר. אִם הֲיִיתִי עוֹבֶרֶת אֶת הַגָדֵר וַדָאי הֲיִיתִי מַשִׂיגָה אוֹתוֹ. כְּמוֹ שֶׁוַודָאי הֲיִיתִי לוֹכֶדֶת אֶת הַיַרֵחַ לוּ טִיפַּסְתִי עַל הָעֵץ שֶׁבֵּין עֲנָפָיו הִתְחַבֵּא.
©כל הזכויות לשיר ולצילום שמורות לשושי שמיר |