
שמעורר מכנית את המנוע.מאה תנועות קצובות הצליחו לחמם את השריר הדו משהו בשוק. הקטנוע גמר במיתת נשיקה.היטחתי אותו ארצה אולי יתעורר כמו הזקנה מרמת גן שקפצה עם רגל אחת מהקבר.כלום.חלמתי על ענבים קרים.אני רעב ,צמא,מת.האוטובוסים הארוכים האלה לא נגמרים.אנשים חסרי פנים עם נשים קודרות ותינוקות מיואשים ממלאים את התחנה.זוזו חולירות.הכביש חם והמדרכה מטונפת.אני הולך רגל פה רגל שם.הראש רבץ עלי כמו סלע.אמן סלה.הסלע האלה לא דאגו למפונים מקטיף.עכשו קוטפים אגסים ברמת נפתלי.איזה עמק-עמק קדש.כל התותחים עמדו שם במלחממה האחרונה.האזניים לא מתפוצצות לך,שאלתי מסגר ממלכיה.אני זקן ולא שומע טוב,אמר.פרצופי החיילים מבינת ג'בייל היו שחורים.שורה ארוכה של אבירים סגורים נעה באיטיות.לא רצוי להקדים את קצין העיר.הייתי מת רעב , אמר לי צנחן,לו מתתי.אבא חיכה למיסרון. שידל את הסלולר בטפיחות עדינות.האמא הציצה בחלון.החור בבטני מתרחב. כרבולת אדומה עם מקור צהוב מלוכלך קוראת לי לסדר.אין לי הגדה.הבית ריק.בעל המכולת מעצבן אותי בחיוכו המזויף.אמנע ממנו את שאהבה נפשו.כסף.לקרא לא אצליח בגלל סינפסות ריקות.לישון רעב אי אפשר.אני נח.נח נח נחמן מאומן.שלום ולא להתראות.(לא להתקשר למשטרה.) |
בת יוסף
בתגובה על עוד נוף
Design4U
בתגובה על מה קורה?
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"זוזו חולירות"<-----------זה המשפט שאומר הכל.
ידעתי. ידעתי מהתחלה שאוהב אדם אתה.
הצלחת להכניס אותי לסצנה טוב מאוד.
ייאוש..
:)
ממממשטרה שלנו?לא מסוכן קצת?גב' אפרסק.לא לדאוג.לפסוא היו מליון אישונים בכתיבתו.לי-שלש ארבע.כולם מזויפים
אחרי שקוראים את התגובה שלך לחיוך המזוייף של בעל המכולת, מבינים אותך, יא לייש..
לרגע אחד, אחרי שסיימתי את הפוסט שלך וחזרתי למציאות, הבנתי למה זוגות מתגרשים אחרי כך וכך שנות נישואים. חייבים לקבל מההתרגשות הזאת שסיפקת כאן כדי לחיות - ואי אפשר לחשוב ככה, לכתוב ככה, להרגיש ככה - אלא בחברת זרים מוחלטים כמונו. כי אתה יודע, כשאתה כותב ככה, שאנחנו נעמוד בכל דבר שתיצור, ומי שלא - שילך לשתות מהים של עזה. מבחינתך שלא נקבל את שאהבה נפשנו. אבל בני זוג, ילדים, הורים - זה משהו אחר. הם כן יקראו למשטרה.