לקראת חודש אלול, הבא עלינו לטובה, אני מעלה דבר תורה קצר שדרשתי בבית-הכנסת אצלנו.
דורשי רשומות דרשו, והוא ע"פ האריז"ל, "אלול" הוא ראשי תיבות: אני לדודי ודודי לי.
באמת יפה מאוד, אבל מה ה"תכלית" של זה לעבודת השם יתברך.
ונראה לי לומר, בזכות אבותיי הקדושים זי"ע, בהקדים המדרש (רבה איכה, פרשה ה, כא): "הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָ"ה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה (שם), אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא: "רבונו של עולם, שלך הוא השיבנו". אמר להם: שלכם הוא שנאמר (זכריה א, ג) שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה' בפסוק: שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם יְהוָ"ה צְבָאוֹ"ת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָ"ה, ובמלאכי (ג, ז) כתוב: שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָ"ה. אמרה לפניו: "רבונו של עולם, שלך הוא שנאמר (תהלים פה, ה) שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, לכך נאמר הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָ"ה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה".
כלומר קיימת מחלקות, כביכול, בין הקב"ה לכנסת ישראל.
כנסת ישראל אומרת להקב"ה: השב נא אותנו אליך ולאחר מכן נחזור בתשובה, דהיינו: מקודם אתערותא דלעילא התעוררות שבאה מלמעלה, מהקב"ה ולאחריה תבוא אתערותא דלתתא התעוררות שבאה מלמטה, מאתנו.
ואילו הקב"ה אומר: שובו אתם אלי תחילה, ואח"כ ואשובה אליכם, דהיינו: אתערותא דלתתא תחילה ולאחריה תבוא אתערותא דלעילה.
והנה מגיע אלול, חודש הרחמים והסליחות, החודש שלפני ימי הדין, הימים הנוראים, ואז כולם מודים: אני לדודי ודודי לי.
בחודש זה אין מחלוקת ועל עם ישראל כולו מוטלת החובה לחזור בתשובה - אתערותא דלתתא, ולא לחכות לאתערותא דלעילה. היא תבוא אחרי שאנו נשוב אל הקב"ה, הוא אשר נאמר: שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.
אֱלהֵינ"וּ וֵאלהֵ"י אֲבוֹתֵינוּ, מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל, כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר, כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיאמַר כּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ. יְהוָ"ה אֱלהֵ"י יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכּל מָשָׁלָה |