טוב, זה הולך להיות פוסט ארוך. מאז שכתבתי את הפוסט האחרון, חלפו הרבה בטריות במכשירי שמיעה שלי. הייתי צריכה באוקטובר האחרון לעבור ניתוח מסטואידקטומי שפירושו הסרה של גידול הכלוסטאטומה, שהיא רקמת אפיתל שצומחת מעור תוף קרוע פנימה ויכולה להרוס מבנים באוזן התיכונה, ואף לגרום לשיתוק עצב הפנים. במקרה שלי, הרגשתי בשנה שלפני הניתוח שמשהו לא בסדר באוזן, לחץ בצד הראש משמאל ושמיעה עמומה. לא אפרט את הריצות שעשיתי למומחים שונים כדי שיגידו איזו בעיה יש לי, אבל בוא נגיד שרק ביולי 2008 מצאתי את ד"ר פוטרמן בבאר שבע שהסכים לשלוח אותי לסי.טי של אוזניים סוף סוף.הצעד הזה הציל את חיי. בסי.טי ראו שיש גידול ועצמות השמע אכולות. עם התוצאות ניגשתי לד"ר מיגירוב, והיא פסקה שעלי לעבור ניתוח להסרת הנגע. את הניתוח עצמו עברתי מהר, כי הוא נחשב יחסית דחוף. אכן גילו לי רקמת כלוסטאטומה ענקית, שמזל שהסירו אותה כי כבר הגיעה לעצב הפנים ועוד קצת והיה נגרם לי שיתוק. ממש בדקה ה- 90 כמו שאומרים. הבעיה היחידה שלא נשארו לי עצמות שמע, ובגלל שזה היה ניתוח רדיקלי קשה עד בלתי אפשרי לשחזר את העצמות. כמובן, שמחתי שחיי ניצלו, אך לא ידעתי איך אשמע באוזן הזאת. הייתי נתונה במתח עד שיכלו לשים לי את המכשיר באוזן, ובפוסט הבא אפרט את מצב פוסט הניתוח. |