4 תגובות   יום רביעי, 19/8/09, 22:42



לגעת ברגע, מן משפט כזה שחוזר בהמון מצבים בחיים. לגעת ברגע.

בתוכנו הרגע כל הזמן זז, הרי הוא לא עומד לרגע ואפילו עם עמד אז לא מתוך אותה משמעות של הזמן עומד מלכת, כי אם מתוך משמעות של סתם עמד לו ככה, בין שנייה חולפת לשנייה חולפת.
הזמן לא נח, הזמן לא מרפא, הזמן הוא משתנה קבוע עם נעלם אחד והוא מהיכן הוא מגיע הזמן ולמה הוא כאן. הזמן לא עושה כלום חוץ מלהמשיך לנוע כל הזמן באותו הקצב, באותו טיק טוק ידוע של מחוגים ושל הזמן.הלכתי לאיבוד במרחב הזמן הזה, הלכתי לאיבוד במילותיי.אולי דיויד הוקינג יודע את קיצור תולדות הזמן, אבל אני לא.  יש לי כמה פצעים פתוחים כבר הרבה שנים ולא שמתי לב שהם מתרפאים להם בזכות הזמן. הם עדיין כאן ואפילו אני שם לב שהם גדלים משנה לשנה אם אני לא מרגיע אותם, מלטף אותם ומאפשר אותם.הפצעים פתוחים ומדממים כבר הרבה זמן, ולא יעזור כמה הזמן יעצור מלכת, כמה הזמן עושה את שלו, הם עדיין פה.זה מוזר, כי תמיד אמרו לי שזה יעבור, או עד החתונה או עד הלידה או עד הדבר הגדול הבא או כל מיני סיבות שאנשים ממציאים, כדי לא להתמודד עם המשבר הזה, שהזמן לא עושה שום דבר בקטע של הריפוי, כדי להתמודד עם המצב הזה שגם אחרי תקופה הכאב עדיין כאן. אולי כי לא נוח לדבר על מה שכואב, עדיף להחביא מתחת לאיזה כרית גדולה בצורת שעון חול או קוקיה עם קופסא גדולה וכבדה כזאת,  אולי כי לא נעים להודות שהזמן לא מרפא את הפצעים, אלא משאיר אותם פתוחים ושותתים מדם אם לא מטפלים בהם כמו שצריך. בשביל לטפל בהם בצורה אמיתית צריך הרבה אומץ, הרבה אורך רוח ונכונות להקשיב ולהכיל את האדם שנמצא ממול, האדם שכואב לו.אז מה תפקידו של הזמן בתוך הקטע הזה של הזמן עמד מלכת? למה הוא עומד ועל מה הוא עומד? והאם זה עוזר לנו שהוא עומד? האם זה תורם לנו במשהו, חוץ מלראות את הקמטים המצטברים לנו על הפנים מהפצעים הפתוחים בליבנו, שאנחנו מקווים שיתרפאו עם הזמן?


כמה זמן עוד יעבור עד שנוכל לעמוד מול הזמן ומול האדם שנמצא מולנו ולהקשיב לרחשי ליבו ולראות את הפצעים שלו ולהכיל. רק להכיל, לא לסחוב אותו על הגב כי כואב לו, לא לספר לו סיפורי סתם, כי ככה יותר נוח לנו, לא לשקר לעצמנו שלנו אין פצעים שכאלה, שישמחו שנקשיב להם, נלטף אותם, נאפשר אותם והם אותנו. כל אחד זקוק ללכת בעצמו את דרכו שלו, אנחנו יכולים פשוט להקשיב לו, לאפשר לו לפרוק את אשר על ליבו, לאפשר לו לטפל בפצעים שלו ולאפשר לנו לעמוד מלכת לידו, להכיל אותו ולגעת ברגע שלו.



*אני לא סגור על השם לקטע הזה, הצעות יתקבלו בברכה, תודה.
דרג את התוכן: