ויש את אלו שחיים בשני בתים, הבית של אבא והבית של אימא, כל כך קשה לי לראות את זה כך, רוצה שגם אתם תדעו שאלו שניהם הבתים שלכם הבית עם אמא והבית עם אבא , הבתים שלכם.יחד עם זאת קשה לברוח מהאמת הערומה, אתם המתניידים בין שנינו, אתם הם אלו ללא פינה קבוע.כנות.. אנחנו מדברים רבות על המושג, כשאבא ואני נפרדנו כל כך השתדלתי להסביר באופן הכי מדויק שיכולתי את הפרידה.את העובדה שאבא ואני לא הצלחנו לבנות חיים טובים ביחד, את השוני שלא הצלחנו לגשר עליו בהבנה שלנו את הדרך ואיך לחיות, החשוב שלו ושלי שהיו כל כך שונים ובעיקר את העצב שנוצר מהביחדשלנו שבמקום להזין אחד את השני ולגרום לאושר הפכנו שנינו מרירים כועסים ולא מרוצים. הייתם כולכם קטנים מאוד כשנפרדנו, הפרידה הכניסה רוגע חדש לחיים, המתח של הביחדלא היה , אני הרגשתי שאני פתאום יכולה שוב לנשום ולהיות אני, להיות האמא שרציתי להיות, ולאמר את מה שהבנתי ואיך שחשבתי שנכון. לא, זה לא היה פשוט, עדיין לא, אבל עם השנים דברים נכנסים לסדר קבוע וברור יותר, לא יאומן כמה זמן ואנרגיות לוקח להגיע לזה . ניסיתי להסביר מהתחלה, אבא ואני מלבד היותנו הורים אנחנו שנינו פשוט אנשים, עם הקשיים שלנו והשריטות שלנו המטענים הטובים והרעים שכל אחד מביא איתו מדרכו בחיים וזה נכון שאנחנו אבא ואמא שלכם אבל זה לא הופך אותנו לאנשים מושלמים, אנחנו לא. גם כיום מבקשת, תחשבו באופן עצמאי , זה שאמרתי ושאני חושבת שמשהוא נכון עוד לא הופך אותו לכזה, אני אמא שלכם זה עוד לא אומר שיש לי מנדט על האמת. אני טועה, אני נכשלת, כואבת יש לי את הפחדים שלי שהם תוצר של דרך שאני עשיתי, אין הצדקה שהם יהיו גם הפחדים שלכם. אני גם מצליחה את ההצלחות שלי, אתם תבחרו את דרככם, לימדו את מי שאתם ומה אתם רוצים להיות, לימדו את מה שעושה לכם טוב. אני אמא שלכם כי רציתי להעניק לכם חיים, כי חשבתי שהעולם הוא מקום מופלא והחיים והלחיות הם מתנה, גם הכאב שבלחיות גם הכישלונות גם החלומות הלא מוגשמים והפרידות גם הם לחיות. אני אמא שלכם כדי שתהיו עטופים באהבה , כי היה לי צורך עצום בתוך הגוף ללדת אתכם, להחזיק כל אחד ואחד מכם על הידיים, ללטף לחבק לנשק ולהעניק לכם את היכולת לאהוב את החיים, להנות מלהתבונן סביבכם , ללמוד חדש ולהתפעם מכך שתמיד יש עוד משהוא ללמוד, יש בוקר שפותח יום חדש שמביא איתו הפתעה ויום נוסף של חיים לממש.
לכל ילד יש ספר שאני כותבת לו, הספר שלו הפרטי שבו אני מספרת לו עליו, על תחושות, חששות, אהבה וארועים שניראה לי שהם ירצו לדעת כשיגדלו ובאינטנסיביות של החיים אני מניחה שישכחו מזיכרוני עד שיגדלו. יש גם כתיבה שמיועדת לשלושתם, דברים שאם מחר לא אהיה הייתי רוצה שידעו ,שיהיה להם איתם. הקטע הזה הוא חלק קטן מתוך המסמך של שלושתם.
|