עכשו, כשהשמים מדאגה חפים, /
נופי מולדתך מנגד נפרשים, /
הן לך הארץ, אהוב  ולך הרקיע /
לעולם אחפש אותך –העוד תופיע? /
 

אדמת כל חי – מתהפכת בקרבה, /
לך היא זועקת – אתה אינך נשמע. / 
דום ציית-מרומים וכל רגב יהום, / 
כי מהיום ההוא - חושך על תהום. / 

(ו)היום גיליתי את מבשר הסתיו, / 
הייתי פעם שרה לו, תו לתו /
כי ידעתי שיקרב עב לענן, / 
אחר-כך יעלה פרח הניסן... / 

פרח אציל - שוקק בזוך הגשם / 
חזק ועדין  - פרח אושר שלם / 
ואין בו רבב - הוא פרחי המנחם / 
האם עוד יצמח, העוד יתכן? / 

מה עוד יוכלו הרגבים לבשר? / 
גם אם יִרווּ - לעד תהא חסר /

מה השחקים עוד יוכלו להשיב? / 
הקיץ הזה לא יביא כבר אביב. / 
 

הו אהוב, חצב ראשון נבט-עלה / 
ואני כבר לא יודעת את שיר האדמה... / 
השמים נפלו. כלתה ברכתם! / 
בין אב לתמוז - היה פעם ניסן. / 

18.8.2006 (נועד להלחנה בעתיד)