Café
ועוד שיר של אלתרמן
שמפליא ומרגש וכל-כך ממחיש את היופי שבמסע
בדרך הגדולה
עינבלים במרעה ושריקות
ושדה בזהב עד ערב.
דומיית בארות ירוקות,
מרחבים שלי ודרך.
העצים שעלו מן הטל
נוצצים כזכוכית ומתכת,
להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת.