מיומנו של מישקה
קורותיו מסמרי הפרווה של חתול ג'ינג'י מטורף וחובב שחייה אולימפית.
פוסטים אחרונים
- בתיה אפולו 26/10/18
- בוקר טוב 4/4/11
- פוסט בלתי ירוק בעליל או למה אני אוהב לפעמים לעשות אמבטיה 11/12/10
- "סטארט אפ " היסטרי 19/7/10
- מצעד הגאווה 2010- sex in the city - פוסט צבעוני מצולם 11/6/10
- חוכמה שלאחר מעשה ? 31/5/10
ארכיון
התאבדותו של דודו טופז -הרהור נוגה
דודו טופז התאבד הבוקר בתאו שבכלא.עצוב שכך הסתיימה הפרשה , עצוב שכך סיים את חייו.
המעשים בהם הואשם ,קשים חמורים ומזעזעים דווקא ובמיוחד כשהם מיוחסים אליו. אבל עונש המוות בישראל בוטל לפני למעלה מחמישים שנה ובצדק רב.
חשבון הנפש שראוי שנעשה עכשיו הוא ,הוא באשר לנסיבות הסביבתיות החיצוניות שהמליכו אותו והורידו אותו ,או האם יש הצדקה ליפול כך ,קורבן ל"מולך הרייטינג" הכה מיותר באכזריותו וברדידות התרבותית שהוא משליט, בסיוע פעיל של כולנו ,על חיינו.והאם היה בדיעבד ראוי לסקר את הפרשה הפלילית באופן שכזה בתקשורת.
לעמדתי, אין לצערי תשובה חד משמעית בעניין זה וגם לא ניתן להפריד בין הסוגיות ששתיהן קשורות זו בזו קשר אמיץ ומכוער. התקיפות האכזריות ,המוזמנות כוונו כנגד אנשים המייצגים לטוב ולרע את התקשורת הטלוויזיונית.ולכן משנחשפה הפרשה,רובד אחרי רובד אך טבעי היה שתזכה בחשיפה תקשורתית ללא פרופורציה ,שכן התקשורת הרגישה עצמה מותקפת. האם לא היה ראוי ,גם בנסיבות העניין, לריסון עצמי מסוים, כאן אין לי ספק שהפסטיבל התקשורתי ארוך המסע חרג מסיקור ראוי ונאות ותרם את תרומתו לאווירה הציבורית ובוודאי למצב הרוח ולמצבו הנפשי של דודו טופז, שככל הנראה היה רעוע למדי גם קודם לכן.
המולך שהביא ורומם את "מלך הרייטינג" הוא זה שתרם גם לנפילתו הקשה ובסופו של דבר גם לסיום העצוב של חייו.
|
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני סבור שדבריך חשובים ונכונים ברמה העקרונית - קרי אם נקרא את הטקסט ללא השם המפורש, ובמקום זאת נאמר שעסקת במר איקס.
ברמת העקרון - היו מקרים בהם נראה כי התקשורת - אם לא שפכה את דמו של ה"גיבור" (בין אם הגיבור נפל ובין אם לא), אזי לפחות תרמה משהו לנפילתו. אולי המקרה הבוטה של האשמת התקשורת (או פלח ממנה) הוא מותה הטראגי של הנסיכה דיאנה. אך יש עוד.
ברמת העקרון - התקשורת ניזונה ומזינה - קיים קשר כמעט סמביוטי בינה, לבין ה"גיבור" שהיא מייצרת או מסייעת לייצר ובינם לקהל. ברם, הגיבורים מתחלפים בין אם בגלל התקשורת שמאסה, הקהל שמאס או שנשטף בידי התקשורת עד שמאס, או בגלל שהגיבור לא ידע להתמודד - לפעמים עם הצלחתו, ולפעמים עם העובדה שמאסו בו.
על הגיבור נאמר: מי שחי בחרב מת בחרב. ומי שנלחם במי שפגע בו נאמר "במלחמה כבמלחמה". והן התקשורת והן הגיבור שנפל יכולים להתגלות כנבלים בעת מאבקם למען עצמם.
ברמת העקרון - על הקהלים הטוענים את טענותיהם נגד התקשורת ניתן לומר בלא מעט מקרים - אל תגלגלו עיניכם לשמיים לאחר מעשה. היכן הייתם בשעה שנהניתם מהרעש והחשיפה התקשורתי. בלעתם (ממש בעלתם) כל מילה בשקיקה.
זה כולל את חבריהם של גיבורי הפרשיות מסוג זה - האם הגנו עליו לפני שהיה מאורח מדי, או שנזכרו להתנפל על התקשורת לאחר מעשה. האם לא התראיינו וזכו למנת הבשר, סליחה, מנת החשיפה ותשומת הלב, לה הם זקוקים, בדומה ל"גיבור"?
איני יכול ואיני רוצה להגיב למקרה הפרטי של טופז - האם נעשה לו עוול ובאיזו מידה, האם חשיפתו בתקשורת הייתה מוגזמת. והאם מי שמגן עליו כעת היה לצידו לפני כן וכעת הוא רוחץ בניקיון כפיו או עושה זאת כדי לנקות את מצפונו, או - מכה על חטאיו בגלוי.
איני רוצה כי במקרה הפרטי - איני בקי בפרטים, וממילא הפרטים שנחשפו בתקשורת אינם יכולים להיות האמת המלאה, או קרובה לכך (ממילא ה"אמת" היא אידיאל תיאורטי שאין ביכולתנו להשיגו) ויתר על כן גם כשטופז היה המלך דוד, חביב התקשורת, לא עקבתי אחרי עלילותיו. ומחר מחרתיים כולנו או רובנו נשכח אותו ונעבור לפרשה ה"מופלאה" הבאה. לא לדאוג - היא בוא תבוא (ובעצם כבר באה).
על דבר אחד אין וויכוח
בחייו כמו במותו
הרייטינג היה תמיד בשיאו ....
המעשים של דודו טופז מזעזעים וכך ציינתי וכך אני חושב, אין כאן אצבע מאשימה בכלל ,אלא נקיטת עמדה וקריאה לחשבון נפש תרבותי של כולנו ובכלל זה כמובן גם התקשורת ,בעידן בו מולך הרייטינג יש שני צדדים להזנתו, מפיקי ומייצרי הרייטינג ,אך לא פחות מכך צרכניו וזה כולנו. זו ,לדעתי, תופעה של התרדדות תרבותית מודעת לעצמה והשלכותיה חוגות פי כמה מהפרשה הספציפית וסופה המעציב ואולי הבלתי נמנע.אני לא חושבת שאפשר הפעם להצביע באצבע מאשימה על התקשורת
המעשים של דודו טופז כל כך מצמררים, גם בלי התערבותה של התקשורת הוא היה מרגיש נורא.
מלך הרייטינג ההפכפך לא יכול היה לחיות בידיעה שנכון לו משפט צדק מענה
שכל מה שעשה ותכנן יפורט מול עיניו ועיני הצופים באולם ובבית
היה גם ברור לו שהוא ישב בבית הסוהר ימים רבים מנשוא
אם היה נוטל את נפשו לפני כל המעשים הנוראים שעשה
הכל היה נראה אחרת.
כך או כך, מבחינתו חייו הגיעו לקיצם