האמת שלא תכננתי להעלות פוסט אודות ההופעה של ליידי גאגא אתמול, בה נכחתי. למרות שהייתה הופעה טובה וקדמה לה הופעה מתוקה של אביב גפן ומוניקה סקס. לא רציתי לתאר כיצד אני וזוגתי הרגשנו כאשר נוכחותנו במתחם העלק מושקע של פלאפון העלתה את ממוצע הגילאים ל-20. בשעה 18:04 שתינו, ביחד עם הקספרים המזדקנים ומנהלי השיווק המדושנים של פלאפון היינו הכי מבוגרים שם.

מקורו של פער הגילאים הוא למעשה בפער תרבותי בינינו לבין האמריקאים. כשליידי גאגא התפרסמה לראשונה עם פוקר פייס, שהתה זוגתי במיאמי, שם זכתה גאגא לעדנה בסצנת הגייז המקומית (ולכן אמש חיפשה אותם בנרות מהבמה). לעומת זאת בארץ הקודש ההומואים היו קצת עסוקים לאחרונה ולכן 90% מרבבת האנשים אתמול היו נערים חרמנים זבי חוטם שצופים כל היום ב-MTV.

"לא יכול להיות שיש לי טעם מוזיקלי של ילדה בת 14!" רטנה זוגתי ולא השכילה להבין כי רוח הנעורים שפועמת בה היא אחד הדברים הכי חיוביים שאדם יכול להבין לגבי עצמו. חוץ מזה, בעוד שנתיים-שלוש כשגאגא תשלים את השתלטותה על עולם הפופ, יבואו הגייז העבריים, כפי שקרה עם ברטני וכריסטינה.

בחזרה לדשא החיוור של גני התערוכה. אנחנו חיפשנו מקום מוצל ונחמד להיזרק בו, הרחק מהקשקשת של הטיול השנתי. אחרי הקספרים המיואשים עלה לבמה אביב גפן ולשמע הצלילים הראשונים של "מחר", רצו עדרי נערות בנות 15 לעבר הבמה.

את האמת? זה חימם את הלב. כשאלו עוד היו דמויות באולטרא-סאונד אנחנו היינו הנערות שרצנו לראות את אביב. אם כי אני לא סגורה על זה שההערצה הזו פתאום לא באה בעקבות הופעתו בכוכב נולד ולא מוציאה מכלל אפשרות שבכלל זהו מיטלמן שמגנט אליו את בני הנוער... אתם יודעים, אולי הוא מחביא את דנינו בכיס?

בכל מקרה, גפן ומוניקה סקס חזרו לימי רוקסן, לילדים לא היה מושג על מה הם מדברים אבל הם הכירו את רוב השירים ולכולם היה נחמד. מה יש? קצת מרד נעורים בריח הניינטיז עם נקניקיה וקולה.

אחרי שדי.ג'יי לוצ'יאנו האנטישמי עינה אותנו בסטים משמימים וארוכים מדי ועוד חצי שעה של רימיקסים לשירי גלגל"צ (כשברקע הקריין הרוצה-להיות-מגניב של פלאפון מנסה לסחוט מהילדים עוד כמה שקלים בדמות SMS ) - זה קרה. מסך בד ענק שהסתיר את המתרחש מאחורי הקלעים ועליו מוקרן סוג של הומאז' לאנדי וורהול. כמובן שאף אחד מקטנטנים לא ידע במה מדובר. הם רק צעקו "ליידי גאגא" כשהוריהם המבוהלים, שהתחילו להבין במה העניין צופים בדאגה.

הייתה הופעה פצצה. לא משהו שרואים כאן בכל קיץ ובטח לא משהו שעיניהם של הילדים היו צריכות לראות, אבל מה אכפת לי? אני לא צריכה לדאוג לנפש המושחתת של הילד מפוצץ הריטלין שלי.

ליידי גאגא היא לא עוד מוצר פופי של חברת תקליטים. היא רוצה מאוד להיות מדונה והתחילה את דרכה מאוד נכון. המוזיקה שלה היא מן דאנס משודרג וטיפה יותר מתוחכם וכמו המנטורית שלה, גם אצל גאגא הדגש הוא פחות על השירים ויותר על הדמות. וזה למעשה מה שהביא אותי לכתוב את הפוסט הזה.

ביקורת מעצבנת של אחד/ אחת עמית קוטלר ב-YNET, שם קראתי את הדברים הבאים: "...בו רמזה לנושא (הומוסקסואליות), כשאמרה "לא חשוב מי אתם ומה אתם, העיקר שתלכו בעקבות האהבה שלכם, ותמיד תהיו נאמנים למי שאתם באמת". ולמען האמת, קצת קשה להאמין למילים האלו, כשאתה שומע אותן מפיה של בחורה בת 23 שמחליפה שמלות ומשקפי שמש בתדירות שלא היתה מביישת מתמודדת בטקס מלכות היופי".

זה מרגיז כי זו שוב אותה תפיסה מעוותת של "להיות עצמך" מפי קיבצניק סטרייט שחושב שיש רק דרך אחת להביע את עצמך והיא ללא איפור. קראו היטב:

האני הפנימי שלנו משמעותו נשמה חשופה ללא מסכות. זה לא מתבטא בעירום ומינימליות פיזיים כי ישנם כאלו שדווקא הצבעוניות, ההגזמה ותחפושת הן האני הפנימי (נכון, זה מורכב. כמו נפש האדם). וכאשר גדלים בנים בחברה שמכריחה אותם ללכת עם ג'ינס וחולצת טריקו ללא איפור עם תספורת קצוצה, דווקא ההפשטה הזו היא מה שכובל אותם.

לייידי גאגא מחליפה תלבושות ושמה איפור כבד ומסכות כי זה האני הפנימי שלה. ולא רק שלה, אלא גם של הילד החמוד שבא עם חצאית טוטו מחופש להלו קיטי. לא כולנו אוהבים ג'ינס פשוטים וטי שירט, חתונה בגן העמו ובית במודיעין. חלק אוהבים נצנצים וורודים, פאות פלטינה, חזיות שפיצים והופעה אקסטראוגאנזית.עבור חלקנו ההחצנה היא ההפשטה מההצגה שכופה עליהם החברה.

ולכן כל כך הרבה גייז אוהבים את ליידי גאגא. כי היא מגלמת את מה שהם רוצים להיות. ולכן מדונה הפכה לאייקון. זה לא בגלל שהשירים שלהן עמוקים וחכמים כמו של דילן או כהן. זה בגלל שיש כמה בנים בעולם שנורא רוצים להיות הלו קיטי. והן מאפשרות את זה בלי לשפוט ובלי להכריח אותם להיות חלק ממפעל המאדות 3 הבורגני.