החלק הרציני
בוקר יום חמישי, פותחת את המחשב לתוך כותרת היום:"דודו טופז שם קץ לחייו בתלייה".

הרי זה היה ברור שהבן אדם מת ממזמן, רק שעכשיו רישמית.

ובכן, הבן אדם ממש התנהל כמו מאפיונר לכל דבר: היו לו בריונים משלו, מחשב מפוצץ בבתים של הקורבנות הבאים, מכתבי איום פיזר לכל מי שרצה להתנקם בו.

דודו פעל מתוך קנאה וזעם נטו, והוא בטח שלא חזה את ההשלכות לאחר מכן:

 ב-31 במאי 2009 נעצר על ידי המשטרה בחשד שיזם תקיפה של מנכ"ל "קשת", אבי ניר, המשנה למנכ"ל "רשת", שירה מרגלית, וסוכן השחקנים בועז בן-ציון, ותכנן לפגוע באנשי תקשורת נוספים בין היתר: צביקה הדר, אברי גלעד וארז טל. המניע למעשים היה זעמו על כך שלא ניתנה לו תוכנית בערוץ 2, וקנאתו באנשי תקשורת מצליחים אחרים.

ב-18 ביוני הוגש כתב אישום נגד טופז.‏‏

מותו

ב-20 באוגוסט התאבד טופז בתלייה בתאו בבית המעצר "ניצן" ברמלה‏‏, שם הוחזק כחשוד בפרשת התקיפות.

 החלק הציני

משום מה, מתחשק לי לראות את שעשועון הטלוויזיה שלו:"שחק אותה", ולמען האמת הוא שיחק אותה ובגדול!

רגע, או שאולי השעשועון שמתאים עכשיו הוא:"צא מזה"?

למען האמת השעשועון שיסיים את כל זה הוא:"זה מה יש", כי בסופו של דבר.. זה מה יש.

את הכותרת שלי בפייסבוק לפני כשעה הייתה "כל כלב ביג'י יומי", ונכון זה יותר מדיי כבד ונוקשה עבורו.

לכן, החלפתי את הכותרת לכותרת קלה וצינית ל"כבודו": "לדודו טופז מעולם לא היו אחוזי רייטינג כ"כ גבוהים",

(לא חושבים כך?)

כל מה שנותר לי לאחל ולהקדיש לדודו אי שם למעלה(או למטה) זה את אחד מספריו:

חלומות פז