הכתיבה משחררת
כותב על עניני דיומא, ענינים הקופצים מהשרוול, נושאים שנושקים בתחומי עיסוקי המקצועי כמשפטן ועורך דין.
מוטרד ממצב החברה בישראל, מתופעות פסולות שפשו בחברה שלנו ומעמידות אותנו בסכנה של ממש.
פוסטים אחרונים
- על צדק חברתי, משה קצב, אונס ועו"ד אביגדור פלדמן ומה שביניהם 14/11/11
- איזה לקח נפיק מהתאבדותו של השופט מוריס בן עטר ז"ל? 11/2/11
- אהוד ברק בשם שלטון החוק 14/10/10
- משוגעים, תרדו מהגג - על הכרעת בית המשפט העליון בפרשת השוטר שחר מזרחי 27/7/10
- בין נחשון וקסמן לגלעד שליט - פרצופה של המדינה 26/6/10
- את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק 19/4/10
ארכיון
מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?
הרבה מחשבות מתלוות להתאבדות הזו. על התפקיד של התקשורת, זה שהתמצה בפרשה הנוראית הזו בלווי התקשורתי המשמעותי ביותר. המעמד החדש של מה שפעם נחשבה כממלכה השביעית - "התקשורת" והיום היא לכל הדעות הממלכה הראשונה. במהלך הזה אי אפשר להשתחרר מהעובדה שהתקשורת שחיבקה את טופז היא גם היתה הראשונה להכניס לדעתי את הכדור ללוע הבליעה של האקדח הטעון.
השנים האלה האחרונות, שבהם המשפטים מתנהלים מחוץ לאולמות השופטים, מוסיפות לתחושה הנוראית הזו. צבא התקשורת שצובא על כל אח"מ בדרכו אזוק באזיקים לאולם השופט הדן בהארכת מעצר זה ממש "ברכה" לכל איש תקשורת. זה מה שעושה את הענין לכל עובד בתחום הזה שמסקר את בתי המשפט.
והנפש של האדם? מה עולה בגורלה? מי ממש לוקח אותה בחשבון בספור הזה?
במקרה של דודו טופז צריך לזכור גם את אותו תרגיל חקירתי של המשטרה בדרך לנסות לסגור עליו היא בעצם היתה מאחרי "השמועה" שדודו טופז נראה לאחרונה מסתובב עם הרכב שלו מסביב לביתה של שירה מרגלית בזמן שהארוע התקיפה הנוראי התרחש.
תוסיפו לזה את צו העיקול על הכספים שלו, בסכום של חמישה מיליון שניתן בידי בית המשפט. כאילו גורלו נחרץ עוד בטרם משפט. מה פתאום ניתן צו עיקול על הכספים שלו בסכומים כל כך משמעותים? איזה שופט באמת מאמין שהיה אפשר לזכות בפיצוי כספי בסכומי כסף מתקרבים בכלל לסכום העיקול בגלל המעשים שעשה? (חמישה מיליון שקלים!!!) אף אחד ממש לא, אבל צו עיקול שנראה טוב בתקשורת ניתן במקרה הזה, והשאיר גם הוא את טופז בהרגשה שהכל קבוע מראש, במיוחד לאחר שראה לשתף את המשטרה בכל עלילותיו ואפילו במחשבותיו שבלב שאותם לא ממש בשום דרך או צורה.
מי יתן את הדעת לקשר הזה שבין העדויות של דודו טופז בחקירותיו במשטרה ובין האינפורמציה שזרמה כמו מים זורמים מעל דפי העיתונות האלקטרונית והעיתונות הכתובה. מי באמת חשב שדודו טופז שממילא היה עם כמה חולשות משל עצמו יהא מסוגל לעמוד במצב הזה כצוק איתן?
מוות קבוע מראש .
ובכל זאת קשה גם להשתחרר מהחוקיות הזו שמשתלטת עלינו בעידן שלנו עולם הסלאבס.
כתב על זה יענקלה רוטבליט, שיר שאצלי הוא כבר המנון. אני מכיר אותם את אלה שעלו בסערה למעלה ושכחו מאיפה הם באו, והם עוד יותר שוכחים שמצפה להם בדרך מלמעלה ללמטה , זהה לגמרי לדרך שעשו מלמטה ללמעלה.... איזה גאון הוא יענקלה רוטבליט, תקראו את המילים ותגידו לי מיהו הדובר בשיר?
החיוך שלך מרוח על כל העיר
ובכל זאת, אחרי מות קדושים אמור
בוא נזכור לדודו טופז את הדברים הטובים, נשכח את האמירה שלו מהבחירות של שנת 81 כשכינה ציבור שלם כ"צחצחים" רק משום שהם נתנו את אמונם במפלגה שונה ממפלגת העבודה.
בואו נזכור אותו כמי שספר סיפורים לילדים קטנים בקלטות וידאו ידועות כשהיו עוד מהימים שערוץ שניים שידר מהדורות נסיון "כשדודו מספר לגולו".
בואו נזכור לו את הימים שהיה בשביל אוכלוסיות מסוימות מלך על כולם, כשנתן "לחם ושעשועים להמונים" שהם חיכו בכליון עינים להופעה הבאה. ראשון בבידור קראו לו.
ובואו נזכור לו את "משה אורנג'דה" ותכניות טלויזיה אחרות.
ולא נשכח, האיש הזה הביע עוד לפני שנגזר דינו בבית המשפט את החרטה על המעשים הנוראיים שהיה מעורב בהם. כנראה שבאמת זה קשה, לרדת במדרגות. הרבה יותר קל לעלות בהם ולהסתכל על הקומה מתחת כאילו מעולם לא היינו שם.
|
תגובות (44)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כוכב לכבוד הפוסט= 20
כוכב לכבוד 399+1 = 400
שבוע טוב
אלמה
כל כך הרבה דברים כבר נכתבו על טופז
ואלה היפים מכולם
כל כך מאוזן
עם ראיית שני הצדדים
והומניות כמו שיש רק אצל רובי
התגעגעגתי
אז באתי
נו טוב סמדר, לא תמיד חייבים להסכים כמו עיוורים על הכל
צדיק באמונתו יחיה
ואגב, הוא עד כמה שידוע לי הוא התאבד ולא נרצח בידי התקשורת.
אני רק דברתי על השפעות. והם בהחלט קיימות.
תמי יקרה
לא ירדתי לסוף דעתך
היכן את בדיוק רואה מחלוקת ביננו במקרה הזה?
והרי הוא בחר להיות תליין של עצמו
אחרי מות, קדושים אמור.
סוף שבוע טוב.
מסכים איתך אורלי, אבל באותה נשימה לא מבין את רוח הקרב שלך. כי לא הבנתי שרות דוקא מצהירה על נאמנותה לאותו רוני גלילי. היא התיחסה לחבר שלה בקפה. ותודה לאל שיש לחברים שלנו כל מיני השקפות שאינם בהכרח עולות בקנה אחד עם השקפותינו.
וברור הוא שהאמירה "אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה" תקפה לגמרי. למרות ועל אף הדברים.
כלל גדול הוא
שטוב מאוחר מאף פעם לא
ואולי זה בכלל בבחינת "חצי נחמה".
תודה "פרפקט"
אכן, מזעזע...
מסכים איתך רות, שאכן, ההתנהלות של התקשורת במקרה של טופז היא ההוכחה ששם פועלים כמו שהם מרגישים לפי הכוח שבידם. או כמו שאמר פעם בהקשר אחר לגמרי דן בן אמוץ עליו השלום. "ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו"...
איזה יופי לקרא את הדברים האלה
אכן, השיר הוא שיר סרקסטי שמופנה לכל אלה שחושבים שהם עושים משהו לטובת מישהו אחר, אבל בעצם כל מה שהם עושים זה למטרת האדרת שמם. ואכן הדוגמאות שמנית מוכיחות כי גם המעשים שיוחסו לו לטובת הכלל לא נעשו אלא לקידום הרייטינג שלו.
מסכים לכל מילה. אם היה באמת רוצה לעשות משהו לטובת מישהו, היה עושה את זה גם שלא לנגד מצלמות הטלויזיה , ואי העשיה הזו מעידה שבעתיים.
מסכים לכל מילה.
וראוי על רקע הדברים שלך דוקא לומר מילה איכותית שמגיעה לשירה מרגלית דוקא מבין הקורבנות. היא לא עשתה קולות רבים אחרי האירוע ולא חיפשה לעצמה שום "הון פוליטי" או "הון תקשורתי". גם משום שדי לה בכאבה, ואני בהחלט מחבק ומאמץ אותה בברכה חמה וכנה לבריאות שלה ושל בנה.
הנה את הזכרת ואני מתחבר לדברים במלואם
ואכן, ראוי להזכיר גם את זאת. יחד עם זאת, האיזכורים הפופולרים הם יותר "זמינים" לתודעת הציבור מאותם אלה שמנית, אני כמו שבטח שמת לב בקשתי רק להגיד מילים אחרונות, לאדם שאיננו עוד, ובדרך זאת בקשתי להצניע את אותם תכונות שלא יזקפו לזכותו בשום מקרה.
תודה, יהודית. ואכן, הכתיבה שלנו מתחברת בכמה נקודות מאד משמעותיות.הנה אחרי שנעלמה לה תרועת הפסטיבלים...
אני מקבל בהבנה את ההערה שלך אורלי. . למותר לציין שאני התכוונתי לאותה נישה מצומצמת של שידורי הטלויזיה שהתחרו על דעת הקהל ומספר הצופים, ואם גם בזה טעיתי, ניחא...
היו ויהיו טובים ממנו אך אין בזה כדי להפחית מאותה השפעה משמעותית שהיתה לו בשנים שכוכבו דרך כאן..
יפה דרשת
אם הזכרון שלך מושך לדברים הטובים מימי ילדותך, הרי שלמרות השנים,, אל תתני לאחר מותו לאף אחד להשפיע עליך אחרת.
לרוצח הראשון עליזה, אני מבקש להוסיף תכונה נוראית אחת - ה ק נ א ה
שובי בשלום מהנופש בחו"ל, אנחנו מחכים לך כאן
וברוכה
ותודה גם לך, אביה
מסכים איתך לגמרי ענת, חשוב שכל אחד יהיה אחראי על מעשיו ויטול אחריות מלאה לטוב ולרע.
המוות לא מרפא את הפצעים. הפשעים לא ינוקו ממעשה ההתאבדות.
קצר וקולע
אף אחד לא מבקש עליו מחילה על מעשה האלימות שהוא כפי הנראה עמד מאחריהם. בפירוש גם ההתאבדות לא מנקה אותו מהעבירות שבצע. אלא שנדמה שרק אחרי שנתפס הצליח להטמיע עד כמה שפלה היא הדרך בה בחר ולכן גם העדיף לעשות דין לעצמו.
למותר לציין כי אין שמחה לאידו של אחר. ויפה את נוהגת בכך שאת לא חשה בשום מרפא כתוצאה מאידו של אחר. למילים האלה שלך, אני בהחלט מתחבר.
אכן, נרקיסיסט, ויאמר לזכותו שמעולם לא התכחש לתכונתו זו. והתוצאות...הן התוצאות בדיוק כמו שאמרת, "העבירה אותו מצד אחד של הזרקורים לצד השני"
שלום לך רובי
חייבת לומר שאיני מסכימה איתך
הספור של טופז הוא סיפור עצוב
סיפור על אדם שאור הזרקורים
עיוור את עיניו
ומן הסתם כנראה גם שיבש את דעתו
לו היה משכיל קצת להיות יותר בעל מודעות עצמית
אולי היה יודע לנתב את מרצו וכוחו לכיוונים אחרים
חבל עליו
ולא התקשורת היא שהרגה אותו
סמדר
אורלי הלהט בו נכתבה התגובה שלך
מעיד כי מרוב שרצית לאמר, לא היה לך איכפת כלל להוציא דברים מהקשרם
אז אני לא צריכה לעשות דבר
רוני אינו חבר שלי
מוטב שתשקלי את דברייך לפני שאת נחפזת להקיא אותם
דודו טופז אף פעם לא עשה לי את "זה"
לא בחייו ולא במותו.
האיש חטא וראוי היה לו שיענש כאחד העם
ולעניות דעתי אתה היית צריך להיות הראשון לקרא לכך.
הוא בחר את עונשו בעצמו
להיות התליין של עצמו.
ואף על פי כן
אחרי מות - קדושים אמור.
שבוע טוב.
"אמור לי מי הם חבריך, ואומר לך מי אתה".
אדם שביצע מעשים כמו אלה שבהם מואשם (שוב!!) רוני גלילי הוא פושע שיש להוקיעו ולהרחיקו מחברת בני-אדם-הגונים לשארית ימיו, ללא סליחה ומחילה. מי שבוחר להיות חבר של אדם כזה מביע תמיכה במעשיו, ומביע בכך חוסר של כל אמות מידה מוסריות.
היכן, לדעתך, נמתח הקו שבין הטוב לבין הרע? בין המוסרי לבין הנפשע?
האם אין שום מעשה שיגרום לך להחליט שאינך מוכנה להיות חברה של אדם כזה?
אם אדם כזה היה אונס את בתך או את אחותך או את חברתך הטובה או אותך, האם גם אז היית נשארת חברתו?
אני מקווה שתשובי ותשקלי את החלטתך.
חבל שהדברים נאמרים היום ולא לפני שבועיים.
ואולי, טוב מאוחר מלעולם לא..
זוכרים את הטוב ואת הרע
את האפל ואת הנפלא
את הקסם ואת המרות
ובעיקר את החיוך והמבט שלא רואה ממטר
כמה רצון היה לו לאדם לאבד את עצמו כדי לתלות את עצמו מכיור בגובה מטר קשור בחוט של קומקום חשמלי
כמה
מזעזע
לפני איזה זמן נעצר רוני גלילי,
חבר קפה שלי כתב לי- אם בית המשפט ימצא אותו אשם, אני מגנה את מעשיו,
אבל גם אז, אני אשאר חבר שלו, כי חברות נמדדת בשעת צרה ולא רק בשמחה.
נכון אבי ניר חטף מכות רצח, לשירה מרגלית הרסו את הפנים
אינני מתווכחת עם העובדות
אבל
כל התישדורת הפכה שופטת ומוציאה אל הפועל ?
את המכתב של דודו אל יו"ר אמ"י שידרו אתמול בחדשות שישי, עיתוי שמבטיח רייטינג עצום
לוא היה שמץ של אנושיות שם בין אלו שמחליטים על תכנים,
היה המכתב הזה משודר לפני שבועיים
מרכך, מוריד את חדוות הלינץ'
ההתנהלות של התקשורת מול טופז היא בעיניי " אנחנו נוהגים כך פשוט כי אנחנו יכולים"
יש לנו כח, ואנחנו נשתמש בו מתי ואיך שבה לנו.
אם המדקדקים בחברה הקדישא מצאו את סופו כמי שנדחף אליו, ואפשרו לו קבורה בתוך הגדר
הגיע הזמן שכל אלו שמחשיבים את עצמם כמלכי הזמן המשודר ימצאו את הדרך לנחם את היתומים
אם אתה מסתכל על השיר: השאלה בשיר היא:
מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו"
כלומר, הטוב הוא משהו שצריך לחדש אותו. זה שעשית משהו טוב בעבר.
זה נחמד, אבל זה עבר.
אל תספר לי שלפני שנתיים עזרתה למישהו, ואל תגיד לי שהיית צעיר,
מתי לאחרונה.
ואם נפנה את השאלה לדוד וטופז- התשובה תהיה שלפני עשור ויותר הוא עשה משהו טוב למישהו.
וגם זה, כמו שהתברר, היה למטרות רייטינג בלבד.
כן, וגם לאחרונה הוא עשה משהו בשביל מישהו, ולא רק אחד
חבל רק שהם סיימו בב"ח.
יש צדק רב בדבריך, ובכל זאת הנרקסיזם העביר אותו על דעתו. קהש היה לי לקבל את המופעים הגרנדיוזיים והפופוליסטיים שלו על חשבון אחרים, במיוחד נשים. הוא ראה בהן תכשיט לקישוט, מיצג חי שנהג להפוך אותו לזומבי באמצעות זריקת כדורי השוקולד, שלא לדבר על התרחבות התופעה ופגיעה פיסית קשה בי שנתפס בעניו כמתנגד.
אין ספק שדנו אותו טרם המשפט, כדינם של ידוענים ובכירים, ואין לי כל הסבר לסכומי העתק שנלקחו ממנו (איני מצויה בפרטים), אבל כנראה שהמחיר הנפשי שנאלץ לשלם (טרם הפגיעה בבכירי התקשורת) פגע בו מאוד, עד כדי אובדן הגבולות המוסריים הבסיסיים.
כואב! (אבל גם לניר, ובודאי לשירה מרגלית כואב מאוד, ומי יודע מתי תחלים, אם בכלל...)
רובי יקר,
צימררת אותי עם השיר המושר ברקע.
כתבת מהלב משהו שתומך את מה שאני כתבתי
רק מזוית אחרת, שכחו כולם שעומד לפניהם אדם חולה
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1185409
אתה מוזמן לקרוא את מחשבותיי. אשוב
"האמן הכי נחשב בעשור הקודם"
בחייך, רובי...
אולי אחרי מות קדושים אמור,
אבל בכל זאת, קביעה כזו היא קצת עלבון לאמנות, לא?
(סליחה שאני מתמקדת בנקודה כה משנית לפוסט שלך, אבל חייבים להגיד את זה בפסטיבל הנוכחי.)
הוא תמיד ייזכר בחלק מהנוסטלגיה... מהימים ההם.. כשהייתי קטנה...
תמיד... זוכרת אותו אישית... מאותם ימים...
יהי זכרו ברוך.
ובלא לקשור דווקא לדודו
היהירות והגאוה הן הרוצח הראשון ...
הצניעות והענווה - החיים . תודה .
עוד אשוב ואגיב באריכות, אני בנופש בחו"ל והבנות מתעצבנות, אבל העלית כאן נקודות חשובות.
היועץ המשפטי -
תודה לך על הפוסט
יפה כתבת
שבת טובה
אביה
כתבת יפה והשיר או השיר....
כל כך מבינה ובאותה נשימה גם לא....
עצוב בעולמנו שאנשים שוכחים לנו מה עשינו ...
אבל מה שחשוב ,והכי חשוב!!!שזה כל אחד יזכור בינו לבינו מה עשה,עושה ויעשה!!!ושיקח אחריות!!!
שבת שלום ושקט *
*
כתבת יפה.
קשה לי עם זאת לסלוח על עבירות אלימות, על הרצון לפגוע במישהו אחר רק בשל הסיבה שאינך מקבל את מבוקשך.
עצוב ...
יהי זכרו ברוך
כתבת יפה, יועץ. ובכל זאת, אני לא יודעת מה בדיוק מרגישה בקשר לזה.
אני לא סולחת על עבירות אלימות כמו אלה שאחראי להן העבריין טופז המנוח. יש אולי מקום לחשוב מה היה אולי קורה אילו, למרות שפרקטית אין לזה באמת חשיבות (עבור המקרה הזה) - לא היה אילו, היה מה שהיה, ואין לנו דרך ממשית לדעת מה היה קורה לטופז אם הדברים היו מתנהלים אחרת. אנחנו יכולים רק לשער. רוב חייו הבוגרים היה האיש מתחת לאור הזרקורים, והוא בוודאי לא ציפה שזה יהיה אחרת בתנהלות האירועים האחרונה. ובכל מקרה, המציאות היא שטופז היה אחראי לתקיפות. מאיפה הגיע, אילו דברים חיוביים הביא (והיו כאלה, כן, במיוחד האורנג'דה והתוכנית ההיא, "פליטת פה") זה חלק. אבל חלק, וזה מקומו. אנחנו (בהכללה, כן?) מהירים. מהירי חימה, מהירי הפצת כל מידע, מהירי חריצת דין, וגם, מהירי חרטה ונקיפות-מצפון. (ואחרי אלה - מהירי שכחה וקהות חושים. תוך כמה ימים אני מעריכה שהסיפור יבלע לתהומות ה"עבר", וידבו עליו כעל "עוד מקרה" שהיה. בלי קשר לעובדה שה"היה" הזה עדיין מאוד טרי).
ובנימה אישית יותר - הדבר שהתגובות להתאבדותו של טופז הכי מזכירות לי, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות שלא אכנס אליהן, היא את זה שלא שמחתי כשהתוקף שלי מת. לפני כשלושה חודשים נודע לי, ולא שמחתי. מצד שני, גם לא ממש הצטערתי על אובדנו או משהו. אולי רק על הדרך בה סיים את חייו. (לא התאבדות, אבל לא ניכנס גם לזה). וזה גם מה שעצוב בסיפור של טופז - הסוף שלו. כל הסוף, כולל האלימות הנוראה שהשתמש בה, וכולל הסוף של חייו.
נפש שסועה שלא השכילה לעמוד בשינויים במדד הפופולריות...
איש שלא יכול היה להסתגל לזמנים חדשים.. רוחות אחרות....
לאחר הפרסום,לאחר שוך ההצלחה, איש בודד, מובס....
ולא עמד בלחץ...ולא היה עמו איש שיושיע... שיושיט לו כתף....
ובניו במה אשמים הם....יהי זכרו ברוך....*
(צר לי 24 ש')
אני אזכור את דודו טופז כאדם שהזרקורים ליוו אותו בחייו ובמותו.
נרקיסיסט שאהב לאהוב את עצמו, אהבה שהעבירה אותו מצד אחד של הזרקורים לצד השני שלהם.