הרבה מחשבות מתלוות להתאבדות הזו. על התפקיד של התקשורת, זה שהתמצה בפרשה הנוראית הזו בלווי התקשורתי המשמעותי ביותר. המעמד החדש של מה שפעם נחשבה כממלכה השביעית - "התקשורת" והיום היא לכל הדעות הממלכה הראשונה. במהלך הזה אי אפשר להשתחרר מהעובדה שהתקשורת שחיבקה את טופז היא גם היתה הראשונה להכניס לדעתי את הכדור ללוע הבליעה של האקדח הטעון.
השנים האלה האחרונות, שבהם המשפטים מתנהלים מחוץ לאולמות השופטים, מוסיפות לתחושה הנוראית הזו. צבא התקשורת שצובא על כל אח"מ בדרכו אזוק באזיקים לאולם השופט הדן בהארכת מעצר זה ממש "ברכה" לכל איש תקשורת. זה מה שעושה את הענין לכל עובד בתחום הזה שמסקר את בתי המשפט.
והנפש של האדם? מה עולה בגורלה? מי ממש לוקח אותה בחשבון בספור הזה?
במקרה של דודו טופז צריך לזכור גם את אותו תרגיל חקירתי של המשטרה בדרך לנסות לסגור עליו היא בעצם היתה מאחרי "השמועה" שדודו טופז נראה לאחרונה מסתובב עם הרכב שלו מסביב לביתה של שירה מרגלית בזמן שהארוע התקיפה הנוראי התרחש.
תוסיפו לזה את צו העיקול על הכספים שלו, בסכום של חמישה מיליון שניתן בידי בית המשפט. כאילו גורלו נחרץ עוד בטרם משפט. מה פתאום ניתן צו עיקול על הכספים שלו בסכומים כל כך משמעותים? איזה שופט באמת מאמין שהיה אפשר לזכות בפיצוי כספי בסכומי כסף מתקרבים בכלל לסכום העיקול בגלל המעשים שעשה? (חמישה מיליון שקלים!!!) אף אחד ממש לא, אבל צו עיקול שנראה טוב בתקשורת ניתן במקרה הזה, והשאיר גם הוא את טופז בהרגשה שהכל קבוע מראש, במיוחד לאחר שראה לשתף את המשטרה בכל עלילותיו ואפילו במחשבותיו שבלב שאותם לא ממש בשום דרך או צורה.
מי יתן את הדעת לקשר הזה שבין העדויות של דודו טופז בחקירותיו במשטרה ובין האינפורמציה שזרמה כמו מים זורמים מעל דפי העיתונות האלקטרונית והעיתונות הכתובה. מי באמת חשב שדודו טופז שממילא היה עם כמה חולשות משל עצמו יהא מסוגל לעמוד במצב הזה כצוק איתן?
מוות קבוע מראש .
ובכל זאת קשה גם להשתחרר מהחוקיות הזו שמשתלטת עלינו בעידן שלנו עולם הסלאבס.
כתב על זה יענקלה רוטבליט, שיר שאצלי הוא כבר המנון. אני מכיר אותם את אלה שעלו בסערה למעלה ושכחו מאיפה הם באו, והם עוד יותר שוכחים שמצפה להם בדרך מלמעלה ללמטה , זהה לגמרי לדרך שעשו מלמטה ללמעלה.... איזה גאון הוא יענקלה רוטבליט, תקראו את המילים ותגידו לי מיהו הדובר בשיר?
החיוך שלך מרוח על כל העיר
ובכל זאת, אחרי מות קדושים אמור
בוא נזכור לדודו טופז את הדברים הטובים, נשכח את האמירה שלו מהבחירות של שנת 81 כשכינה ציבור שלם כ"צחצחים" רק משום שהם נתנו את אמונם במפלגה שונה ממפלגת העבודה.
בואו נזכור אותו כמי שספר סיפורים לילדים קטנים בקלטות וידאו ידועות כשהיו עוד מהימים שערוץ שניים שידר מהדורות נסיון "כשדודו מספר לגולו".
בואו נזכור לו את הימים שהיה בשביל אוכלוסיות מסוימות מלך על כולם, כשנתן "לחם ושעשועים להמונים" שהם חיכו בכליון עינים להופעה הבאה. ראשון בבידור קראו לו.
ובואו נזכור לו את "משה אורנג'דה" ותכניות טלויזיה אחרות.
ולא נשכח, האיש הזה הביע עוד לפני שנגזר דינו בבית המשפט את החרטה על המעשים הנוראיים שהיה מעורב בהם. כנראה שבאמת זה קשה, לרדת במדרגות. הרבה יותר קל לעלות בהם ולהסתכל על הקומה מתחת כאילו מעולם לא היינו שם.
|