הקלות הבלתי נסבלת של החיים.... כל פעם שאני עוברת איזה משבר, או סובלת והחיים שלי בזבל אומרים לי: "תזרמי, קחי את הדברים בקלות." מה זאת הקלות הזאת!!! מה זה לזרום עם זה....???? זה תמיד משגע אותי.אני באמת מנסה ללמוד. אני רוצה ללמוד קודם כל כדי להבין אותי יותר טוב, אחר כך כדי להבין את העולם יותר טוב. המילים האלה שמשתמשים בהם לאחרונה "לקחת בקלות"...."לזרום עם הדברים" נשמעים נפלא - אבל מה זה אומר? איך עושים את זה? נכון , אני יודעת שכשנמצאים בתוך הסערה/הקושי לא רואים כלום. ואלה שנמצאים "מבחוץ" רואים דברים אחרת... כבר חז"לנו אמרו - "מה שרואים מפה לא רואים משם"..(סלחו לי אם זה לא באמת חז"לנו...כל משפט חכם שאני לא זוכרת מי אמר אותו - נהיה אצלי חז"לנו או חכם סיני עתיק...) אבל זה עדין לא מספיק עוזר. איך מיצרים את האפשרות לראות מכל הכיוונים כשאני בתוך הבלגן... זאת שאלת המיליון דולר...יש לי נטיה להגזים. כשאני בדרמה - אני מעצימה אותה כל כך עד שהיא סוחפת את כולי. לא יודעת אם זה ככה אצל כולם, אבל ככה זה אצלי - ואני הרי רק על עצמי לספר ידעתי....אני יודעת שזה לא נכון להסחף ככה. יודעת שזה בעצם לא תורם כלום לשיפור המצב, ובכל זאת. יש את הנטיה להאחז. להאחז בסערה. בכאב. פתאום אני במרכז הענינים. יש אקשן..... הכי הרבה כמובן אני כועסת על עצמי שאני ככה כואבת, סובלת, מבינה שיש פה שעור בשבילי, משהו ללמוד לעצמי, אולי אפשר ללמוד אחרת? בלי הסבל והכאב?

למדתי שיטה מענינת. כשקשה לי אני מדמיינת את עצמי בעוד שעה/שבוע/חודש/שנה - תלוי בגודל הזוועה... ונזכרת שתמיד בדיעבד הדברים נראים אחרת ובפרופורציה. לא תמיד זה מצליח, אבל זה בהחלט עוזר אם אני נזכרת לבצע..:) אולי ככה אני אוכל לזרום עם זה? האמת, קשה וקל הרי הם מושגים סוביקטיביים ומאוד אישיים. מה שקל לי יכול להיות קשה לאחר ולהפך כמובן. מה שקשור לרגשות בדרך כלל , אלה הדברים שמקשים. לא תמיד אנחנו יודעים להבין ולהתמודד עם רגשות. שם נמצא הכאב, הסבל, אולי זה גם קשור לתפיסה שלנו את עצמנו. כשאני נפגעת, כואבת, אני לא מרגישה הכי טוב עם עצמי, אולי פה הסוד. איך שומרים על ערך עצמי, על תפיסת עצמי בשוויון ערך (לא שיוויון נפש..) כדי לא ליפול לתהומות עם כל קושי...