בדרכי חזרה למטבח, אני שומע כל מוכר המגיע מהחצר.
"סמיר, מי זה האיש הזה?" שואלת אותי רניה..."זה חנן" אני עונה, "חבר של אבא. הוא בא לבקר אותנו ויש לו בגדים חדשים בשבילנו" ואז אני מסביר לה, " מידי פעם שכנינו היהודים אוספים בגדים עבורינו...את מבינה, היהודים מחליפים בגדים יותר מאיתנו ולפעמים הם משתעממים מהבגדים הישנים שלהם...חלק מהם זורקים את הבגדים הישנים וחלק נותנים אותם לאנשים אחרים".
"ומאיפה חנן?" שואלת אחותי בסקרנות ואני משיב לה "חנן מירושלים. לחנן יש הרבה חברים שנותנים לו בגדים רבים.
חנן מבקר אותנו מידי פעם כדי לשאול לשלומנו וכדי לעזור בחלוקת הבגדים". לאחר שיחה קצרה בין אבי לחנן, קורא לי אבי ומבקש ממני להודיע לאמי שחנו יישאר לארוחת ערב. כולנו שמחים תמיד שיש אורח נוסף לארוחת הערב! אז אמי מכינה את המטעמים הכי טעימים שהיא יודעת לעשות!
בלילה לפני השינה, אני ואחיי יוצאים לחצר ומסתכלים לעבר השמיים. מכיוון שאין לנו פנסים הכל חשוך ולא ניתן לראות דבר מלבד הכוכבים. המשחק הכי אהוב עלינו הוא ציור בכוכבים. אחד מאיתנו מדמיין חיה ואז כולנו מנסים לאתרה בין כל הכוכבים.
הלילה ירד והגיע הזמן לישון. אני יורד למערה של סבי ומוצא אותו כמו תמיד שוכב על המזרן ומעשן את הנרגילה שלו בהנאה רבה כאילו זו הפעם הראשונה שלו. ואז, סבי מבחין בי ואומר "בוא תגיד לילה טוב יא סמיר...מחר עם הזריחה נטייל יחד בגבעות...."."אינשאללה סבא" אני אומר, מנשק אותו ומצטרף לאחיי. |