אתם ביחד כבר שנים. את יודעת בדיוק איך הוא אוהב את הקפה שלו ומה מוציא אותו מדעתו. את קוראת אותו כמו ספר פתוח וקולטת בדיוק מה עובר לו בראש.הוא הגבר שלך, ואת מכירה אותו הכי טוב בעולם. 

אחרי שנים של שגרה, כשנדמה שכבר גיליתם הכול זה על זה ואין יותר מקום להפתעות, פתאום משהו משתנה. אולי זה באשמת השיער שמתחיל להתדלדל או שאולי נמאס לו  לשחק בספיידר סוליטר, הוא מחליט שיש בחיים משהו מעבר לבית, עבודה, כדורגל ומחשב. די לשגרה, די לבורגנות הנעימה, הוא יוצא למסע חיפוש אחר משמעות החיים והוא לא ינוח וישקוט עד שימצא תשובה לשאלה המטרידה. 

אולי הוא יחליף את הסטייק בחסה אורגנית, את הנופש השנתי שלכם בויפסאנה, ויתחיל לזמזם "אום שנטי" בזמן שהוא מתרגל מדיטציות בסלון.מה שזה לא יהיה, את לא מבינה מה עובר עליו. 

האמת שזה מלחיץ ומבלבל שאדם שנמצא איתך כל-כך הרבה זמן מתחיל להשתנות,אבל אי אפשר לצפות שבן אדם יישאר כל החיים אותו דבר ולא יתפתח וישתנה. בדיוק כמו שאת עברת את החיפושים שלך (שאמנם היו בגיל 16, אבל היו) ושלך חשוב להתפתח מבחינה אישית, גם לו יש צורך לחקור ולמצוא את דרכו בחיים. מי שרוצה "ללכת על בטוח" יכול לאמץ חתול במקום להתחתן, אבל מי שבוחר לחיות עם בן זוג צריך לקחת בחשבון שזאת לא "תוכנית כבקשתך".  

הרי להילחם בטבע זה כמו להיאבק בתחנות רוח, וטבע האדם הוא לנוע קדימה ולהתפתח. השאלה על משמעות החיים היא בלתי נמנעת וכשהיא מתעוררת באדם, היא לא מרפה עד שתימצא לה תשובה. כל אותם שלבים שונים ומשונים הם חלק מתהליך טבעי של התפתחות ולכן מאבקים ומריבות לא יועילו.

אז אפשר להתמרמר, אפשר לשבור את הכלים ושכל אחד ימשיך לדרכו, אבל עדיף לנסות לקבל זאת בהבנה.

ומוסר ההשכל הוא : אם הזוגיות חשובה לך, תני לגבר שלך להתפתח !