רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2034 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3171 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1960 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2479 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4730 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2270 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2541 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5034 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1234 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
F.E.A.R
על פי המדע (פסיכולוגיה ופיזיולוגיה),
ישנם שלושה סוגים של התמודדות עם פחד -
1. קיפאון | freeze
2. מאבק | fight
3. בריחה | flight
ברור כי כולנו מתמודדים ומגיבים בשלוש הצורות הללו, בהתאם לסיטואציה הספציפית שאנו נתונים בה.
מבחינה הישרדותית, פחד הוא רגש שמטרתו הראשונית היא להגן עלינו.
לערער,לעורר,להפעיל.
לשמור על חושינו חדים מפני הסכנה.
כשהיא ממשית.
עד כאן טוב ויפה, אולם הסיבות שמובילות אותנו לחוש ברגש הפחד
הן חמקמקות,בעייתיות ומתעתעות.
ולאורן ,אנו חווים את תחושת הפחד גם כאשר אין לה הצדקה של איום ממשי על חיינו שלנו או של היקרים לנו -
כשמדובר במפגש לא צפוי עם אריה בטבע או בסכין שמוצמד לגרונינו, הסכנה הנשקפת לחיינו היא ברורה ומיידית, ועל כן הפחד מוצדק והכרחי. הוא אינסטינקטיבי.
לעומת זאת,במפגש לילי מפתיע עם ג'וק במטבח, כשברור שאינו מסוגל מבחינה הגיונית להרע לנו ולפגוע באופן ממשי קיצוני, (מלבד חוסר נעימות),אם אנו מתרגמים זאת בראשנו באותו אופן שהיינו עושים אילו הוצמד לנו אקדח לרקה,
- עבורנו לא יהיה כל הבדל מבחינה תחושתית בין שני הפחדים או בין כל הפחדים כולם.
וכך גם מבחינה תגובתית.
הגבולות מיטשטשים.
אם כך,בדוגמה של הג'וק, מדובר בסיטואציה מדומה של פחד שאין לו בסיס מציאותי, והוא מתבסס על ניסיונות העבר שלנו וההתמודדות שלנו עימם, שהטביעו בנו חותם שלילי, ואנו מדמים את המציאות או תופשים אותה כמעוותת, שהרי אין לחשש שלנו - כל אחיזה במציאות. (הג'וק לא מסוגל להמית אותנו,וגם לא להפעיל כלפינו אלימות מכל סוג שהיא.).
כאמור,בשני המקרים, הן כשמדובר בג'וק והן כאשר מדובר באריה,נמר או דוב גריזלי,
התגובות הפיסיות/המנטאליות/אמוציונאליות - עשויות להיות זהות.
אחד ינוס על נפשו | FLIGHT (בריחה)
אחר יהרוג אותו | FIGHT (מאבק)
והאחרון יוותר המום, משותק, נטוע במקומו ללא תזוזה. | FREEZE (קיפאון)
תגובת הפחד עולה בנו כשאנו נחשפים לגירוי חיצוני נפשי או גופני, וכך גם מתבטאת ההשפעה שלו עלינו -
ריגשית היא רבת עוצמה.
אנו חשים בגוף את תופעות הלוואי (רעד,דפיקות לב,עליית לחץ הדם וכדומה)
והן משתלטות עלינו כליל.
הפחד משתק,
עד שלעיתים יש בכך על מנת להזיק לבריאותינו,
לפגוע בהתקדמותינו והתפתחותינו,
ולהותיר אותנו חסרי אונים,בלתי מסוגלים,כואבים,אומללים,
תקועים במקומות שאינם מיטיבים עימנו.
ללא מוצא.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
+ המשך יבוא | to be continued.
++ הקליפ/שיר מוקדש ל - קייט (Kate).
|
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
באמת לא הבנתי מה רצית להביע בתמונה..
(גם לי היה קשה לקרא ;-))
טוב שתירגמת.
אגב, כדי למנוע חיתוך של התמונות,
פשוט תקטין את הפרופורציות של הנפח/גודל/רוחב/אורך
לפני שאתה שולח את התגובות.
זה פותר את הבעיה.
:-)
מכיוון שהקפה מוגבל וחותך תמונות
אתרגם:
אתה קורא יותר טוב כשאתה פוחד.
(אל תנסו את זה בבית)
היה לי קשה לקרוא.
ידעתי שתסכים, נמרוד
}{
:-)))))
אנוצ'קה
}{
אני יוצאת חוצץ ! ג'וק לגמרי יכול להרוג אותנו, זו עמדתי ואני אוחזת בה בתוקף ! יש לי רשרוש בלב רק מעצם הדיון.
במקרים כאלה,
זאת באמת בעיה חמורה ומכאיבה לסובבים אותם,
שנאלצים לספוג את חוסר האהבה של האנשים האלה קודם כל לעצמם.
הם לא מסוגלים לאהוב אחרים, כי אין להם אהבה לעצמם,
בגלל שהם לא זכו לה כשהיו זקוקים לה.
ואז מה שקורה הוא שאין להם מקורות אהבה להעניק בתוכם,
כי אם את עצמם הם לא אוהבים - כיצד יוכלו לאהוב את זולתם ?
אני כועסת ומרחמת עליהם בו זמנית.
בתוכי אני לא באמת סולחת להם, קשה לי.
אפילו שאני מבינה את המניעים שלהם.
כי לטעמי,
היה עליהם להתאמץ ולעשות הכל על מנת למצא את האהבה הזו בתוכם.
כי היא קיימת,
ואם מחפשים אותה היטב אז גם מוצאים.
תוספת (מאוחרת) למה שכתבתי לך ,נמרוד -
לפעמים רמת הכאב היא כ"כ עמוקה וטראומטית,
עד שאנשים מסויימים לא מסוגלים להתמודד איתה,
כי אחרת הם ייתפרקו לגורמים,
והם חוששים להפוך לשבר כלי.
זו תגובה שמגנה עליהם ועוזרת להם להתמודד,
אבל מצד שני היא הרסנית ושורפת אותם מפנים,
גובה מחיר גבוה.
נמרוד,
מה שהוספת פה זה נגזרת של תגובת הבריחה.
בריחה מהתמודדות עם הפחד.
ברגע שהוא עולה -
או שדוחים אותו
או שמדחיקים אותו
או שנמנעים מראש מלהיחשף אליו.
כאמור,
בעצם הדגמת ופירטת לעומק
את שלל הביטויים האפשריים
של תגובת הבריחה.
תודה שהוספת על הנאמר בפוסט
:-)
אני יודעת שאתה מבין היטב על מה מדובר.
ואני שמחה שיש לי דיאלוג עם אנשים כמוך.
}{
אל תפחד.
אני לא נושכת..
(רק אם מבקשים ;-))
הפעם אני פוחד להגיב.
ברור שהג'וק היה דוגמה.
אבל ציינתי את זה שישנן פוביות שהן לא ראצינליות. ראיתי פעם
בערוץ 8 תוכנית על פוביות על מישהי שמפחדת ממלפפונים חמוצים.
הביאו לה מלפפון חמוץ לאולפן והיא ברחה בבכי. הזוי לחלוטין.
זה מצחיק לראות אמא שג'וק מתקרב לילד שלה. יש או אין גבר
בסביבה, הפחד נעלם כלא היה...
שרון,
זה שאתה לא פוחד אלא רק נגעל,לא מעיד שאחרים לא פוחדים.
אני מכירה הרבה נשים (סליחה,פשוט לא פגשתי עדיין גבר שפוחד מג'וקים,מה לעשות),שפוחדות מג'וקים ואני ביניהן,כולל דפיקות לב מואצות וצווחות היסטריות שנמלטות מפי ללא שליטה (ואני בד"כ לא צורחת אלא מדברת בטון נעים ונינוח).
הדגמתי את העניין באמצעות ג'וקים,אבל כאמור רק לשם הדגמה.
קח את זה למקום שלך.במקום ג'וק - תחשוב על משהו אחר שאתה פוחד ממנו עד מאד מבלי שיהיה הגיון בדבר או סיבה הישרדותית.
בטוח תמצא משהו.
אפרופו הפחד מג'וקים,פעם קראתי איפשהו הסבר מעניין לתופעה. הטענה היתה שההסבר לפחד הזה נובע מהחשש מהלא נודע.
יש קשר בין אנשים שפוחדים מג'וקים (על פי המחקר ההוא שקראתי) לבין חוסר יכולת לסבול את האפשרות של חוסר שליטה וחוסר יכולת לחזות דברים מראש.
מעניין,נכון?
טרם החלטתי אם זה נכון בעיני, ואם אני רואה את היחס הישר בין השניים.
מה דעתך?
ג'וקים זה בעיקר מגעיל ולא מפחיד.
הבריחה מג'וק היא בגלל הגועל לא בגלל איום.
להוציא כמובן פוביה ספציפית למקקים.
נכון,אני לא יכולה לחלוק על הרגשה שלך, וגם לא על הרגשות של אף אחד אחר.
מובן שלא הבנתי שלזה התכוונת.
וסליחה על העיכוב בתגובה,לא הייתי פה אתמול בערב.
התנתקתי מהקפה מיד לאחר שרשמתי לך את התגובה האחרונה שלי פה, ולא נכנסתי עד עכשיו.
התכוונתי לומר, שבתוך השיחה שלנו, אמרתי דברים, שבדיעבד, מביך אותי שמישהו זר יקרא.
זה משהו שאני חושבת שאת לא יכולה לחלוק עליו, כי זו ההרגשה הפרטית שלי....
<אבל שטויות, יאללה, אני זורמת, היו לי פדיחות גדולות מאלו, ואחרי הכל, אני וירטואלית, הא?>
חולקת עלייך בנקודה הזו -
אולי יש פה קוראים פסיביים (יש בוודאות - כי מספר הצפיות עולה בהתמדה) ,
שמזדהים עם הדיאלוג בינינו או מתנגדים לו ,
ומעוניינים לתרום רעיון משלהם לשיחה "הפרטית" שלנו?
אילו זו היתה שיחה באמת פרטית,שלא תעניין איש מלבדנו,אז אף אחת מבין שתינו לא היתה מרגישה בנוח לנהל אותה כאן,
והיינו עוברות בטבעיות להתכתב בדואר הפנימי, כמו שאנחנו עושות לעיתים תכופות,כמעט על בסיס יומיומי.
את לא חייבת לענות לי על זה.רק אם בא לך ואם יש לך מה.
:-)
הנה דוגמא חיה: חשיפה כזו של קלולסיות מחייבת דיאלוג במייל ולא בפומבי ;-)
מסכימה איתך בגדול. למרות שאני יכולה להבין שיש דברים שמעדיפים לומר בפרטי, בצנעה, והאינטרקציה נשמרת גם אז. היא רק לא פומבית.
התכוונתי לומר, שאני קלולסית ברמה הטכנית. לא התעמקתי בדברים האלו יותר מדי. לא הבנתי מה בעצם יוצא מ'חברות'. הרי ממילא אני יכולה לקרוא ולהגיב גם לכאלו שהם לא חברים. אח"כ הבנתי שיש את האופציה להתכתב בדואר הפנימי. ושיש את האופציה לראות את הפוסטים החדשים. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות. (למרות שרק לאחרונה הבנתי שיש אפשרות לשלוח הודעות בדואר פנימי גם למי שהוא לא חבר, פשוט כי שלחו אליי כאלו, אני עדיין לא פיענחתי איך עושים את זה בעצמי... נו, קלולסית;-) )
גם לי יש חיבה דומה לשלך באשר למופנמים,
ואין לי בעיה אם מדי פעם באופן נקודתי שולחים לי תגובה במסר פרטי,אבל לא כשזה בדרך קבע.
הרי לשם כך אנחנו כאן - כדי לנהל דיון פומבי,להחליף רעיונות,להביע את עצמנו בכתב ולקרא אחרים.
בקשר לחברויות בקפה - אני מתייחסת לזה כמו "אנשי קשר וירטואלים" ולא כחברים כמו שיש בחיים.
ומהסיבה הזו נדיר שאני מסרבת להצעת חברות.
להוציא מקרים חריגים,אני נוהגת לאשר את כל מי שמבקש,גם כי לא נעים לי לפגוע, וגם כי במילא מי שמעניין אותי מה שהוא כותב - אני אקרא (ואגיב) אצלו בין אם אנחנו חברים ובין אם לאו.
ואני גם אף פעם לא מוחקת חברים מהרשימה,אפילו אם הם ממש מרגיזים אותי.
פשוט כי זה לא החיים האמיתיים פה,אז אני לא רואה סיבה לסלקטיביות הזו.
זו לא אותה משמעות של המלה "חבר" מבחינתי.
(בחיים שלי במציאות - יש לי מעט מאד חברים.)
כן. יש אנשים מופנמים יותר. אפילו כשהם וירטואליים. דווקא יש לי חיבה לאנשים כאלו ;-)
גם אני עושה את זה לפעמים. בעיקר אם אני 'חדשה' בבלוג של מישהו ולא נעים לי 'להתפרץ' לתוך השיחה.
(היום למדתי שקודם כל מבקשים חברות, כדי להתכתב בדואר הפנימי:-) פעם בכלל לא ייחסתי חשיבות לחברויות. נכנסתי כדי לקרוא ולהגיב. טוב, אני קלולס בדברים האלו ;-))
זה לאו דווקא בגלל שיקולי פופולאריות.
זה יותר רמת העניין והמעורבות שמגלים הקוראים.
אם כמות התגובות מועטה,לפעמים זה משום שאין מעורבות של הקורא בתחום.
ומובן שאני מסכימה איתך ועם רוח הדברים שכתבת.
מצד שני,אני מודה שאני
ממש לא אוהבת (!) ששולחים לי תגובות על הפוסטים שלי במערכת הדואר הפנימית.
לצערי,רבים - יותר מדי :-(( - בוחרים בדרך הזו.
זה מפספס את כל המטרה, לטעמי.
וחוץ מזה שלמכתבים ששולחים לי בדואר הפנימי, אני אף פעם לא חוזרת כדי לקרא בהם שוב,ולפוסטים שלי אני חוזרת מדי פעם.
התגובות שמשאירים לי בבלוג נשארות לנצח,ונעים לשוב ולהיזכר, ולקרא אותם שוב ושוב.
זה כמו מזכרת
:-)
דווקא אותי הנושא הזה מאד מעניין, ואני חושבת שיש עוד כמוני...
וגם ראיתי פוסטים בנושאים האלו...
גם אם לא מתנהל דיאלוג, אז מככבים, וגם אם לא מככבים, אז קוראים, וגם אם לא תמיד יורדים לעומקם של דברים, זה שם.
לפעמים אני רואה פוסטים עם מעט תגובות ודיאלוג אמיתי, ולפעמים אני רואה פוסטים עם מיליון תגובות ובלי שום דיאלוג.
אני דווקא חושבת ששיקולי פופולריות לא רלבנטים. עבורי למשל, עצם הוצאת המילים אל הדף הוירטואלי, למול עשרות עיניים קוראות, גם אם לא מגיבות, היא תהליך תרפויטי. יש פה כמה פוסטים שאני נתקלת בהם, שהם פנינים ממש, שכמעט לא מכוכבים, ועדיין, טוב שהם שם, מזל שהם שם, כדי להעשיר אותי, כדי לתת לי זוית ראייה, והנאה אסתטית מהמילים והניסוח.
תודה שבאת,מירי
:-)
בקשר למשפט האחרון שלך - אמנם במקור תיכננתי לכתוב סדרת פוסטים בנושא,כי לטעמי זהו נושא מרתק וחשוב.
(אני מאד מתעניינת בכלל בנושאים של מדע ובריאות.)
אבל לצערי,ראיתי שהיתה התעניינות מועטה בו - גם כי מעט אנשים נכנסו לקרא,וגם בגלל מיעוט התגובות/הפידבקים לטקסט.
הסקתי את המסקנות והבנתי שזו בעיקר אני שמתעניינת (ואולי עוד כמה..), לכן לא אפרסם יותר פוסטי המשך בתחום הזה.
חשוב לי שיקראו אותי, ועוד יותר חשוב לי המשוב והדיאלוג עם הקוראים,ה"שיח" הוירטואלי.
(אחרת לא הייתי כותבת לאינטרנט ולא פותחת בכלל בלוג אלא כותבת לעצמי,למגירה.)
כאשר אני רואה שאין עניין - אני מפנימה את המסר.
עם הזמן,שמתי לב גם לכך שאנשים בקפה פחות אוהבים לקרא על נושאים שלילים,עמוקים,כמו על פחד,כאב,עצב למשל.
הם מעדיפים פוסטים קלילים ברוח הומוריסטית,כאלה שיגרמו להם לחייך,ובעיקר שיהיו קצרים ותמציתיים במלל.
לפיכך, למדתי לשמור לעצמי את ההתעסקות בנושאים ה"כבדים", ולהצניע את הלבטים שלי ואת הפן הזה שקיים בי.
זה לא מתאים לפה.
השורה התחתונה היא שלא יהיה פוסט המשך שיעסוק בפחד.
מיכל יקירתי,תודה שאת חוזרת ומפשפשת אחורנית אצלי בבלוג,זה נעים לדעת שאת מתעניינת במה שיש לילומר
:-)
המפגש עם הג'וק הובא פה רק לשם הדגמה.זו היתה יכולה להיות כל סיטואציה אחרת במקום,העיקר הוא שלא מדובר במאורע הישרדותי ממשי, אבל שנתייחס אליו ככזה, ונתרגם את הפחד ממנו באופן פיסי ונפשי כאילו היה הישרדותי.
וכל אדם חווה בחייו את שלוש הצורות (קיפאון,בריחה,תקיפה) לפי אישיותו בהתאם למצב.
השתמשתי בדוגמה של הג'וק , כי אני עצמי פוחדת מג'וקים,וחווה את התופעות הפיסיות ממש בגופי (רעד,צמרמורת בכל הגוף,צרחות עד השמיים ובריחה),למרות שג'וק לא יכול להזיק לי ולמרות שאני מבינה בשיכלי שאין הגיון לפחד הזה.
אז אצלך את תוקפת אותו, אבל במצבים אחרים שהם לחלוטין לא הישרדותיים, את בוודאות גם בורחת או קופאת.
הרי כולנו מכירים את כל שלוש האופציות הללו מהתנסות אישית,כאמור.
:-)
וגם בעיני האופציה הגרועה והאיומה ביותר היא תגובת הקיפאון.
לכן התמקדתי בה יותר מהאחרות,ובחרתי להקדיש לה את השורות האחרונות,ולסיים איתה בדרמטיות את הפוסט.
חן יקרה,
כמה דיאלוג אנחנו מנהלים עם הפחד ,
אחרי שאנחנו מזהים שהוא קיים.
ג'וק הוא הפחד הקטן.
אנחנו יותר מפחדים מכאלו שהולכים על שתי רגליים.
מחכה לפוסט ההמשך שלך.
חני, איזה כיף לגלות פוסטים שלך שעוד לא קראתי...!
פחד: זה נושא שמאד מעסיק אותי, בהיותי פחדנית לא קטנה...
אני חושבת שכן יש אבחנה בין סיטואציה של מפגש עם ג'וק לבין סיטואציה של מפגש עם תוקף (חס וחלילה, עוד לא יצא לי)
בכל אופן המוח יודע להבחין באופן רציונלי בין זה לבין זה. למשל, כשאני רואה ג'וק, אני נבהלת, נגעלת, אבל לא באמת מפחדת
אני כן תוקפת והורגת אותו תוך גועל כמובן.
לעומת זאת, במקרים אחרים של פחד אמיתי שחוויתי בחיי, במצבים גורליים, שידעתי שהם כאלו, חוויתי את תגובת הקיפאון. לצערי.
לדעתי, ואם מותר לי להיות שיפוטית לרגע, מבין 3 האפשרויות, הקיפאון זו האפשרות הגרועה ביותר. שכן היא הכי פחות מועילה.
הכי טוב זה לתקוף, ואם לא עדיף לברוח. אבל קיפאון? - זה לא לפה ולא לפה...
האבסורד הוא, הפחד שלא להתגבר על הפחד, ועקב תחושת כישלון להטמיע אותו עוד יותר...
אבל אני אנסה להיות יותר אופטימית לקראת הפוסט הבא
ג'וקים,מקקים,תיקנים - איך שלא תקראי לזה,
עבורי זוהי פוביה שעדיין לא הצלחתי להתגבר עליה.
שילוב בין גועל,דחייה קשה ופחד לא רציונלי
משתלט עלי במפגש עימם,
בכל פעם מחדש.
למרבה הבושה,
אני עדיין מגיבה בבריחה במקרה שלהם.
(flight)
אתה יודע מה,
הרהרתי קצת במשפט שכתבת כאן,
ואני עדיין מתלבטת אם אתה צודק ואם לעולם יהיה זה נכון.
מה,לא תיתכן סיטואציה שהמכה תכאיב יותר מהפחד ממנה?
כי עולות לי בראש אפשרויות דימיוניות ש-כן.
ובכל זאת,
הבנתי לאן אתה חותר,וברוב המקרים - זה נכון.
שעל הפחד להתקדם כבר נאמר
שהפחד מהמכה לעולם יהיה קשה יותר מהמכה עצמה
נהדר ממש !
בדיוק ככה גם אני חושבת, רק בלי ההסבר המדעי של התגובות הפיזיולוגיות...
וכמובן- לא מכניסה ג'וקים אלי לבלוג.
הפחד נועד להזהיר אותנו, אבל יש אנשים שהפחד מכתיב להם את כל ההתנהלות ומהווה עבורם מחסום אדיר, שהם אינם מסוגלים לעבור.
המחסום הזה, בעצם, נמצא רק בראש שלהם.
כמו הפיל, שהיה רגיל מגיל מאוד צעיר להיות קשור ליתד, ונשאר קשור אליה גם כשהוא כבר גדול ורב עוצמה. פשוט הוא מעולם לא ניסה להתמודד איתה כשהשתנה מאזן הכוחות
יפה כתבת,
הפחד תמיד קיים, הוא מנגנון ההגנה שלנו, התמודדות עם הפחד ממחישה לנו ומלמדת אותנו שהוא לא כל כך גדול הוא רק נראה כזה. המעבר בחשיבה מפחדים לאתגרים מוביל אותנו להתחזקות והתגברות על הפחדים. לפחד הרבה צורות וגוונים, נושא מורכב בפני עצמו...
תודה לשיתוף,
שי