מספרים שכאשר יונקי הדבש הרעבים היו מגלים כי הפרחים התרוקנו להם מהצוף המתוק, הם היו מרחפים באוויר ביחד ומשק כנפיהם היה כה עצום עד שהאישה הזקנה הייתה מתעוררת בלילות כדי למלא את הפרחים שוב ושוב בצוף המיוחד שהכינה ביום.
כך, בין הפרחים המלאכותיים שבנתה האישה הבודדה ובין יונקי הדבש, פרחה לה אהבה מיוחדת במינה. וכך סיים אוסקר, בנו של דון ווילסון, את הסיפור על האישה הזקנה ויונקי הדבש של פאפאיאקטה. ילדיו כבר נרדמו וגם החתול הג'ינג'י עייף את אוזני בנחירותיו המשונות אבל שנתי הייתה רחוקה ממני שנות אור.
לא יכולתי להפסיק לחשוב על המקום הקסום הזה ועל טוב ליבה של האישה הזקנה. למחרת ביקשתי מאוסקר שייקח אותי למקום שבו היה ביתה של האישה הזקנה. סיימנו את ארוחת הבוקר שלנו ויצאנו לדרכינו. כעבור שעה בערך, הגענו לשביל הנכנס לתוך היער. אוסקר טען כי הכל בגדר בזבוז של זמן מכיוון שהאישה הזקנה כבר אינה בחיים ויונקי הדבש עזבו למקום אחר מרוב עצב וגעגועים.
החלטתי בכל זאת לבדוק את השביל ובקשתי מאוסקר שישאיר אותי לבד ושייחזור מאוחר יותר לאסוף אותי. לאחר הליכה של כחצי שעה בשביל שהוביל לתוך יער עשיר בצמחיה ונחל שזרם לו לאיטו, הגעתי לאזור בו אמור היה להיות ביתה של הזקנה וגיליתי את צריפה המוזנח.
אמנם לא היה כל זכר ליונקי הדבש הרעבים אך בכל זאת, החלטתי לחכות מעט כדי להתרענן במשקה שארזתי מראש בתיק הגב שלי. פתחתי את הבקבוק, לגמתי קמעא והנחתי אותו על הרצפה לא רחוק ממני. החלטתי לעצום את עייני ולנוח מעט לפני החזרה לביתו של דון ווילסון.
|