לאחר כרבע שעה, שמעתי זמזום מוזר באוזן ימין. פתחתי את עיניי אולם לא ראיתי דבר. עצמתי שוב את עיניי ושוב שמעתי את אותו זמזום מהיר אך מוזר, הפעם באוזן שמאל! שוב פתחתי את עיניי ושוב לא ראיתי דבר! הפעם, החלטתי להשאיר את עיניי פתוחות לרווחה עד אשר אמצא את אותו גורם מזמזם שהפריע את מנוחתי. כעבור מספר דקות של ציפיה מורטת עצבים, הבחנתי בעצם הנע לכיווני בגודל של כדור טניס עם שפיץ מחודד. כאשר התקרב אלי הכדור המעופף שמתי לב שהוא ממש דומה לציפור שהופיעה בכרזה שבביתו של דון ווילסון....ואז הבנתי שזהו יונק דבש! וואו ! ולמרבה הפלא, בכל רגע הצטרפו אליו עוד ועוד יונקי דבש מכל הסוגים ומכל הצבעים.
זו הייתה חוויה מדהימה - יונקי הדבש הריחו את הסוכר במשקה שלי ויצאו ממחבואם כדי לגלות את פשר הריח. הם בעצם אף פעם לא עזבו את ביתה של האישה הזקנה! הם עדיין ממתינים לה שתשוב בלי לדעת כמה זמן ומתי תחזור למלא שוב את הצוף שהתרוקן לו כה מזמן...
ואני, פשוט ישבתי על כר העשב הירוק והתבוננתי בציפורים הקטנטנות הללו, עם המקור הקטנטן והכנפים הקטנות שזזות להן בקצב כל כך מהיר עד שלפעמים נדמה שאין להן בכלל כנפיים! מעולם לא ראיתי קודם לכן ציפור שיודעת לעמוד במקום ולעוף כל מהר מפרח אחד לשני...לא יכולתי להפסיק לחשוב על האישה הזקנה ועל כל יונקי הדבש שהיו מבקרים אותה בכל יום ובכל לילה... |