(פורסם ב"טבע הדברים" גיליון 109, נומבמבר  2004 ובערוץ "טבע הדברים" בלוויין)

בסמטאות בוציות או סלולות למחצה, ללא שם רחוב או מספר מציין, לצד בתי המגורים של העשירים או בסמוך לקניון מפואר, תמיד תהיה סמטה שתוביל אותך פנימה לאזור שבו פיסות עץ שונות משמשות קירות במקרה הטוב. במקרה הגרוע, מוצמדות פיסות בד יחדיו, כבדות מבוץ שנצטבר עליהן ומדיפות ריח שתן כלבים או גברים ששתו לשכרה ו "שכחו" את דרכם הביתה. הבוץ מזכיר לעוברים המובטלים את גשם האתמול או מהשבוע שעבר, שכן אין תשתית ניקוז שתספוג את מי הברכה הללו. בין צריף אחד לאחר, תחויים חבלי כביסה ועליהן מלתחה שלא הייתה מביישת אפילו את המכבסה הגדולה בבומביי.

בסאן פאולו התוודעתי לראשונה לפחד המקנן בקרב האוכלוסיה המקומית בגין בעיות פשיעה, אלימות וסמים. לראשונה בחיי פגשתי אנשים שבחרו להקיף את בתיהם בגדרות תיל חשמלי, בסורגים כפולים, שומר בסככה ומצלמה במעגל סגור, ולא מדובר בבסיס צבאי בלב העיר חיפה. ברגע שאתה נחשף לזה, העין מחפשת את זה שוב ושב ופתאום אתה מגלה עד כמה שכיח מראה הגדרות, השומרים הפרטיים והמנעולים הכפולים בכל בית פרטי ובית דירות רגיל.

בריו דה ז'נרו נבלעת אוכלוסית המצוקה הגרה בפבלות בנופים האקזוטיים שמסביב. בסאן פאולו הצפיפות והעומס האנושי כה גדולים, עד שנדמה לפעימים כי גדרות התיל מסביב לבתים מתחברות למעין גדר הפרדה אחת אין-סופית, וצריפי השמירה הרבים נראים כדוכני רוכלים בשל שכיחותם. העין מתרגלת ומתרגמת את החוויה הוויזואלית לתמונת נוף טבעית.

סיפורי הפבלות בברזיל ובדרום אמריקה בכלל ידועם היטב לכל תושב מקומי. סיפורים רבים מתארים פשיטות לילה על בתי העשירים ובעודם ישנים נבזז כליל כל רכושם. לעיתים אפילו לא יהססו הפושטים לחסל את הדיירים לפני תחילת מעשה הבזיזה. סיפורים אחרים מתארים את שביתות הנשק בין פבלות מסויימות לבין המשטרה. מעשי הפשיעה כוללים גזירת שיער נשים בפומבי, ברחוב או באוטובוס בדרך לעבודה לשם מכירתו לתעשיית הפיאות, שדידה לאור יום בצמתים בדרך שלא הייתה מביישת את הסיירת ושרפת מחוסרי דיור לשם הספורט בלבד.