הסתרתי את המצלמה והעדשות בתיק הגב הפשוט שלי וכך הייתי נכנס לפבלה, יוצר קשר עין עם התושבים המקומיים ומתחיל בשיחה כללית. בדרך כלל השיחות היו סביב האלכוהול והסמים ולא ביוזמתי...המבוגרים היו עישנו מריחואנה או חומר אחר שלא זיהיתי וביד השניה החזיקו בקבוק בירה. האמת שזואי שליוותה אותי בביקוריי בפבלות עשתה את כל עבודת ה "פוליטיקה" הקשה. אני פשוט חיכיתי לרגע המתאים לשלוף את המצלמה או להחליף עדשה ובין הנהון ראש אחד השני צילמתי את השיחה או את האווירה שמסביב.
חזרנו לאותה שכונה ולאותה סמטה מפסר פעמים רב. יצרנו קשר עם התושבים המקומיים, דברנו אתם בחצרות ביתם, על גגות הפחים ובין סמטאות הבוץ. בכל ביקור הקפדנו לצמצם את השהיה שלנו לשעה לכל היותר. מדי פעם מצאנו את עצמנו מוקפים בסקרנים וב "בעלי עיניין" בציוד הצילום שברשותי. גם במהלך השיחות הנעימות ביותר תמיד היה יכול לצוץ מטורף אחד מעבר לפינה או מישהו שהשפעת ה"אקמול" פגה לה במפתיע והנה חלפה לה תהילת עולם....תמיד העדפתי לשמור במקום בטוח את סרטי הצילום החשופים. כך הקפדתי להיכנס לסמטאות ללא חשש לאד חומר שצולם קודם לכן.
לצערי לא תמיד הסתיימו המפגשים בחיוכים הדדיים. פעם אחת ניסתה לרדוף אחריי קשישה עם משהו שנראה כמו חצי מטאטא. גידופיה ותנועות ידיה המסוקסות רמזו לי על כוונותיה ובין קללה אחת לגידוף שני הספיקה הקשישה להזעיק את ה "משמר האזרחי". למרות שבקישתי רשות לצלם את ילדי הפבלות, הקשישה וחבריה לא הסתפקו בכך ותבעו את חלקם המקצועי בהפקה. ממקרה זה יצאתי בנזק כספי זניח אולם במקרים אחרים נאלצתי לוותר על סרט הצילום שכבר נחשף במצלמה. מאוחר יותר החכמתי לשמור בכיסי סרט דמה שהורץ קודם לכן. כך, כאשר זיהיתי מרדף פוטנציאלי, הייתי מריץ את הסרט שבמצלמה ומחליפו בסרט שהכינותי מבעוד מועד...בתיה עוזיאל הייתה גאה בי בוודאי... |