כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    Web 2.0 ותבונת הקהילה במצבי חירום לאומיים.

    8 תגובות   יום שני, 20/8/07, 17:45
     

    ביום חמישי האחרון פורסם ב- Ynet מאמר שכתבתי ושהיה מכוון לרשות החרום הלאומית המוקמת עתה בכפיפות למשרד הביטחון. הפוסט שלפניך הוא תקציר של המאמר המכוון יותר לנו בקפה - מחד, לקהילת ה- Web 2.0 ומאידך, לקהילת 'האחריות החברתית'.

    הנושא הוא שילובי במהותו. הוא עוסק בתחום ש'בין' שתי קהילות אלה. בהיותו נושא שילובי, אני מקווה שגורלו כאן יהיה טוב יותר מאשר בממשלה, שם  הוא בוודאי ייפול בין הכיסאות.

    מפקדת העורף של צה"ל,  שהייתה עד כה אחראית על עמידות העורף במצבי חרום לאומיים, הניחה לפני מלחמת הלבנון השנייה,  שהגנה טובה על העורף היא שתבטיח  גם עמידות טובה של העורף.  הנחה שהגנה מבטיחה עמידות קרסה במלחמה.

    הפתרונות שהצבא והממשל המרכזי והמקומי הציעו להגנת העורף נמצאו כבלתי מספקים והופיע גורם חדש שנטל תפקיד חשוב בעמידת העורף - העמותות ובעלי ההון. אלה נכנסו לחלל הריק הגדול שהותירה הגישה שהניחה ש'הגנה מבטיחה עמידות'. הסתבר כי עמידות העורף הוא נושא רב ממדי המחייב מרקם עשיר של פעילויות שגורם שלטוני לא יכול לבצע אותו. בעקבות המלחמה ארגוני הצדקה וההתנדבות זכו להכרה כמי ש"הצילו את המצב".

    אולם חקר אסונות לאומיים דוגמת מבופאל, צ'רנוביל, או הוריקן קתרינה, מצביע על כך שהמשותף לאסונות אלה הוא שגם לאחר שהאסון כבר אירע, השלטונות לא הצליחו לגבש מודל פעולה רלוונטי להתרחשות במשך תקופה ארוכה, ארוכה מדי. אולם במצבים אלה  גם פעולות העמותות, שהן זריזות יותר מהמערכות הממשלתיות בארגון האמצעים הנדרשים, אינן מספקות. שכן הבעיה העיקרית במצבים כאלה היא של יצירת אוריינטציה תפיסתית חדשה של המצב ואת זו, צריכים האנשים לעצב מחדש בעצמם. לא הממשלה ולא ארגוני הסיוע יוכלו לפתור מצוקה זו עבורם.

    בכל האסונות הגדולים התברר כי הבנייה חדשה כזו של תפיסת מצב רלוונטית לפעולה, נעשתה  על ידי האנשים בשטח כשהם מפעילים את מה שאני תיארתי כבר בפוסט 'תבונת  הקהילה'. מהי 'תבונת הקהילה'? זו היא התבונה המאפשרת לאלתר פתרונות מקומיים ולגייס תובנות ותמיכה של חברי הקהילה זה מזה. פעולות של קהילות כאלה בהצטברותן יוצרות זנב ארוך של מערכות תמיכה ודרכים שונות חדשות ומגוונות של פתרונות ההולמות את הקשרי המצב המקומיים.

    חשיבותה של 'תבונת הקהילה' בעמידות במצבי אסון מתמשכים, מתועדת היטב בספרות המקצועית. אולם בשנתיים האחרונות מתרחשת מהפכה שקטה בתחום זה ונוצרות אפשרויות חדשות לעשות שימושים חדשים ב'תבונת הקהילה' לשיפור העמידות במצבי אסון מתמשכים. הטכנולוגיה של ה- Web 2.0, ובעיקר ההשלכות הקוגניטיביות-סוציולוגיות שלה, יוצרת אופציות חדשות לחולל שינוי חברתי עמוק ביחסי שלטון ואזרחים, ידע שמועבר מלמעלה וידע שמתפתח מלמטה, תלות בתמיכה שמגיעה מבחוץ והתעצמות עצמית שבאה מתוך ובין חברי הקהילה עצמם. היא יכולה לאפשר העברת נקודת הכובד של פירוש המצבים החדשים המתהווים, והתמודדות עימם, מגורם-על  מרכזי, לאנשים עצמם. אנשים מבודדים רחוקים זה מזה פיסית, יכולים להתארגן במהירות ולפעול כקהילות אד - הוקית ליצירת פתרונות מעשיים חדשים יחד עם תחושת שיתוף ותמיכה.  

     

    על הפוטנציאל, , הקוגניטיבי-חברתי, הבלתי מנוצל עדיין, הגלום ב- Web 2.0  עמדתי כבר בצורה כללית בפוסט השיתוף ברשת מתוך הצורך להבנה אנושית. בהקשר זה חשוב לחזור ולהזכיר את הפונקציה שהיא יכולה למלא בהבניה ובהבניה מחדש ( Construction and reconstruction) של מה שאנו חווים אך עדיין לא מבינים וזה הוא המצב המאפיין את התחושה האנושית במצבי משבר של חרום לאומי, כאשר תפיסות העל שהבטיחו לנו שהכל יסתדר קורסים.

    אין צורך בהשקעות גדולות על מנת לממש רעיון זה שכן ניתן להסתמך על הרשתות החברתיות ועל הקהילות הקיימות כבר ברשת ואלה החדשות שתיווצרנה בהמשך באופן טבעי. אנו עדים להתרחבות גדולה שלהם. אלה יכולים להיות מוסבים במצב חרום לאומי לפעולה כרשתות להתמודדות עם מצבי חירום לאומי.

    ניתן להקים גם 'רשת של רשתות' קהילתיות כאלה ובכך להשיג לא רק שיפור משמעותי  של היכולת של האנשים  לתפקד במצבים משבריים ספציפיים בהם הם ימצאו במצבי החרום הלאומים, אלא גם  ובו זמנית גם מקור מידע של זמן אמיתי לגורמים הממשלתיים וארגוני המתנדבים ובכך להקנות להם  את אותה גמישות ואפקטיביות שכה חסרה להם במלחמת הלבנון השנייה.

     

    מה דעתכם?.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/07 16:24:

       

      צטט: vrider 2007-11-03 12:49:40

      זהו רעיון מצויין שיישומו אפשרי באמצעות יצירת מנגנונים מתאימים ו"עוגנים". ראה שימוש ברשתות החברתיות במהלך שריפות בקליפורניה כמשל, לא מושלם. אנחנו יכולים ליצור משהו הרבה יותר יעיל.

       

      מתוך הפוסט: ניווט ספורטיבי: השבוע בעולמות וירטואליים2

      חנן

       

      קראתי את 'שריפות בקליפורניה'. היוזמה ברוכה. אולם מה שאנו עובדים עליו הוא יותר מתקדם ואני מקווה שיהיה גם יותר אפקטיבי.

       

      עיינתי גם בבלוג שלך. מסקרן. אשתדל להמשיך ולעקוב וגם להגיב כשיהיה לי מה לחדש בתחום של העולמות הוירטואליים.

       

      תודה לך

       

      צביקה לניר.

       

       

        3/11/07 12:49:

      זהו רעיון מצויין שיישומו אפשרי באמצעות יצירת מנגנונים מתאימים ו"עוגנים". ראה שימוש ברשתות החברתיות במהלך שריפות בקליפורניה כמשל, לא מושלם. אנחנו יכולים ליצור משהו הרבה יותר יעיל.

       

      מתוך הפוסט: ניווט ספורטיבי: השבוע בעולמות וירטואליים2

        23/8/07 18:16:

       

      צטט: מימוש עצמי למען הכלל 2007-08-22 13:48:35

      ראה המצגת

      רוב האפליקציות עובדות

      מימוש עצמי למען הכלל
      מעוניין בשותפים לפרוייקט להלן המצגת

      ציון

      לא כל כך ברור לי הקשר בין הפרוייקט שאתה מציע ובין הנושא שבו עוסק הפוסט - שאלת עמידות העורף במצבי משבר לאומיים מתמשכים.

      עיינתי במצגת הפרויקט שלך ואת הערותי שלחתי לך במייל אישי.

      כאן יש מקום רק להעיר כמה הערות כלליות על אופיים של פרוייקטים חברתיים.

      כשעוסקים בהתנהגות חברתית  צריך להבין כי עוסקים ב'שלם מערכתי' מאוד מסובך שיש לו היבטים והקשרים רבים ולא פשוטים.  

      לנו ב'פקרסיס' יש נסיון בסיוע לעיצוב וניהול פרוייקטים חברתיים ובהתבסס על נסיון זה יורשה לי לאומר כי נראה לי שאתה מטעה את עצמך אם אתה מסיק מכך ש"רב האפליקציות כבר עובדות" כי משמעותו של דבר שאתה מצוי כבר בשלב מתקדם לקראת יישומו של הפרוייקט.

      צבי לניר

       

        23/8/07 17:55:

       

      צטט: עודד_רוט 2007-08-21 17:25:26

      קש נוסף לערימה נמצא במאמר "ניוד אזרחים בעת חירום" העוסק ברשת נוספת החשובה בשעת חירום, אך מפגרת מאחורי ההתקדמות הטכנולוגית המהירה של רשתות התקשורת - רשת התחבורה.

       

      http://www.e-mago.co.il/Editor/bikoret-1749.htm

      בלהט העיסוק המלהיב ברשתות הטכנולוגיות וכושרם המופלא, אנו שוכחים מעת את רשת הביטחון המוסרית העומדת ביסודם של משפחות, קהילות ומדינות, כפי שסוכם:

      "ארגון שלטוני יכול לקבוע עמוד שידרה לתוכנית ניוד אזרחים, אך הוא אינו יכול למלא חללים של לכידות חברתית ותחושות אחווה ושיתוף גורל בין שכנים קרובים ואזרחים המטים כתף לסייע לחלשים. בפינוי ניו-אורלינס הסתבר כי במקרים מסוימים כאשר ניסו לסייע לחלשים, הם העלו חששות בלתי שקולים, כמו חשש שיבולע לרכושם אם ינטשו אותו, או חשש משינוי מקום. בעיות מסוג זה ניתן לפתור בצורה יעילה ואנושית בעזרת הדדיות ואמון, המחייבים הכרה ויחס אישי, ומכאן חשיבותו של ההון האנושי-חברתי יותר מאשר ההון החומרי. ביסוסו של הון אנושי-חברתי ותחושת לכידות כרוכים בשלד חברתי בריא בימי שגרה, בתרבות השואפת לחיים הוגנים ולהענקת שוויון הזדמנויות לכל אחד מהפרטים המרכיבים חברה ליטול חלק פעיל בחיי הכלכלה והחברה, בהתאם ליכולתו. העמקת תחושת האחריות האישית תלויה גם בתחושת היוזמה ובכושר ליטול חלק בבניית החברה. כאשר חברה מתייחסת לפרטים המרכיבים אותה כמו אל כבשים הזקוקים לחסות והגנה, הם עלולים לגלות נטייה להתנהג כעדר."

       

      עודד

      קראתי את המאמר המקורי שלך ובקרתי גם באתר שלך. כל הכבוד. גם האתר וגם המאמר הם מאוד מושקעים. המאמר מצטיין ברוחב ובעומק של התפיסה והטיעונים בו ברורים ולדעתי גם משכנעים.

      מיתוס 'ההגנה האיתנה' מזוהה אצלנו עדיין עם עמידה במקום - נוסח דגניה במלחמת השחרור. זו היא תפיסה שחדלה מזמן להיות רלוונטית.

      דגניה היתה קהילה קטנה ומלוכדת במציאות חברתית, טכנולוגית ואתית של משמעות חיי הפרט ומחויבותו לקיום המדינה ומרחב האפשרויות העומדות לרשותו של האדם, שהם שוונים לחלוטין מאלו של ימינו. ולהחיל את ההגיון של 'עמידת דגניה' על החוסן הלאומי של ישראל באסון הלאומי הבא, הוא איוולת מאוד מסוכנת.

      יש צורך בפיתוח תפיסה מערכתית חדשה ורלוונטית למה שהשלטונות קוראים 'עמידות העורף', ועשוי להתגלות כבעית 'עמידות מדינת העיר תל אביב ובנותיה'.

      אשר לטכנולוגיה. הטכנולוגיה כשלעצמה אינה תחליף ללכידות חברתית. המטרה שלי בפוסט היתה לקרוא ליזמות בהפעלת הטכנולוגיה על מנת לחזק באמצעותה את 'תבונת ולכידות הקהילות ובכך להשיג את אותה לכידות חברתית שעליה אתה מדבר. היחידה המשמעותית בלכידות חברתית, מעבר למשפחה, היא הקהילה. לא הרשות המקומית ולא הממשל המרכזי. וה- Web 2.0 מבחינתי זו לא טכנולוגיה חדשה אלא בעיקר אופציה לסוציולוגיה חדשה של לכידות קהילתית, שניתן לפתח אותה לצרכי החוסן הלאומי במצבי חירום מתמשכים.

      טכנולוגיה כשלעצמה אינה טובה או רעה. השאלה היא מה בני האדם עושים בה.

      צבי לניר

       

      ראה המצגת

      רוב האפליקציות עובדות

      מימוש עצמי למען הכלל
      מעוניין בשותפים לפרוייקט להלן המצגת

      ראה במצגת

       

        21/8/07 17:25:

      קש נוסף לערימה נמצא במאמר "ניוד אזרחים בעת חירום" העוסק ברשת נוספת החשובה בשעת חירום, אך מפגרת מאחורי ההתקדמות הטכנולוגית המהירה של רשתות התקשורת - רשת התחבורה.

       

      http://www.e-mago.co.il/Editor/bikoret-1749.htm

      בלהט העיסוק המלהיב ברשתות הטכנולוגיות וכושרם המופלא, אנו שוכחים מעת את רשת הביטחון המוסרית העומדת ביסודם של משפחות, קהילות ומדינות, כפי שסוכם:

      "ארגון שלטוני יכול לקבוע עמוד שידרה לתוכנית ניוד אזרחים, אך הוא אינו יכול למלא חללים של לכידות חברתית ותחושות אחווה ושיתוף גורל בין שכנים קרובים ואזרחים המטים כתף לסייע לחלשים. בפינוי ניו-אורלינס הסתבר כי במקרים מסוימים כאשר ניסו לסייע לחלשים, הם העלו חששות בלתי שקולים, כמו חשש שיבולע לרכושם אם ינטשו אותו, או חשש משינוי מקום. בעיות מסוג זה ניתן לפתור בצורה יעילה ואנושית בעזרת הדדיות ואמון, המחייבים הכרה ויחס אישי, ומכאן חשיבותו של ההון האנושי-חברתי יותר מאשר ההון החומרי. ביסוסו של הון אנושי-חברתי ותחושת לכידות כרוכים בשלד חברתי בריא בימי שגרה, בתרבות השואפת לחיים הוגנים ולהענקת שוויון הזדמנויות לכל אחד מהפרטים המרכיבים חברה ליטול חלק פעיל בחיי הכלכלה והחברה, בהתאם ליכולתו. העמקת תחושת האחריות האישית תלויה גם בתחושת היוזמה ובכושר ליטול חלק בבניית החברה. כאשר חברה מתייחסת לפרטים המרכיבים אותה כמו אל כבשים הזקוקים לחסות והגנה, הם עלולים לגלות נטייה להתנהג כעדר."

       

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים