
מזכירות ולקוחות,שותפים ועוד המון רב שמסתובב. עקב מיקומי הבכיר משהו,רובם מכירים אותי. מה שמאלץ אותי לעצור לשיחות של סמול טוק, כל שני צעדים וחצי. לחייך,להתעניין. ככה,אני יוצא נורא "נחמד".
אני לא אוהב את זה. מרגיש לי מזוייף. מרגיש לי ניתוק מעצמי. אז החלטתי שדי. אני עובר,אומר שלום,מנענע בראש וממשיל הלאה.
שיחשבו,מה שיחשבו.
אבל בפעם הבאה שאחייך,זה יהיה חיוך אמיתי. מהלב. כזה שירגישו גם בעיניים. יותר שווה. גם לי,גם להם. |
לך לל
בתגובה על לחייך או לא לחייך-זו השאלה!
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אם אתה מוכן לסכן את מיקומך הבכיר, לך על זה.
ומי יודע, אולי להפך, דווקא תגדל בעיני סובביך.
אהבתי,
צריך לעשות אבחנה בין שני נושאים שונים-
א. 'התנחמדוּת' לאנשים.
ב. החיוך כשלעצמו.
מסכימה שלהיות נחמד 'סתם', בלי כוונה, בלי כנות- זה לא נעים.
באמת אפשר לותר.
על החיוך, לעומת זאת- חבל לותר.
לא בגללם- בגללך. החיוך יפה לבריאות, נערכו על כך מחקרים רפואיים.
לא יודעת להגיד לך אם זה משחרר אנדורפינים או מחליק קמטים או מוסיף כוחות - על כך חפש באינטרנט. אני רק יודעת שזה טוב ובריא. אז מ'כפת'ך לחייך??
בעצמך אמרת שבכוונתך להנהן (כלומר להביע התייחסות כלשהי)- אז למה לא לחייך במקום להנהן?? חיוך קטן וממשיכים הלאה. לא צריך להתעכב על זה, לא צריך להיות צבוע.
[דרך האמצע. 'הכי עדיף' תמיד...]
ולגבי ה'מחסור' בתגובות- זה לא מפני שמדובר בנושא 'טעון', זה פשוט לא כתוב לפי המתכון של ה'קפה'. זה הכל.
יש מתכון, יש יח"צ, יש כל מיני כללים חברתיים שצריך לציית להם כדי להיות 'בעניינים'...
קצת דומה לכללים החברתיים בעבודה ש'מחייבים' אותך לחייך (מחייכים אותך לחייב).
אתה יכול להיות ישר וכן ולקבל פחות תגובות (=להנהן בקור ולהיחשב פחות נחמד).
אתה יכול לכתוב לפי המתכון של הקפה ולזכות לתגובות מפרגנות בשפע (=לחייך לכל אחד, לעצור לסמול טוק, ולהיחשב 'נחמד').
לבחירתך.
וואוו...
אני מחייכת תמיד.
זו מסכה מצויינת
ככה לא שואלים שאלות...
אתה אדיר
נהנית מכל רגע
שים לב שמרב כנות אין כמעט תגובות...............
.