מעט על משברים... למה הם נועדו? איך להתמודד איתם? והרהורים שעלו לי בנושא.
הגישה האמונית אומרת שאין מעמידים אדם בניסיון אלא אם כן יש לו את היכולת לעמוד בו. הכוונה שהמשבר נועד על מנת לפתח ולהוציא לפועל יכולות שנמצאים באדם ונדרשים לשלב הבא בחיים, לכן במשברים מתגלים אצלנו עוצמות וחוסן שלא חשבנו שיש בנו, התהליך שאנחנו עוברים במשבר דומה להריסת קומה בכדי לבנות על גביה קומה חדשה עם יסודות איתנים יותר... מצב שעכשיו קשה ולא מובן לנו, ובעתיד יתבהר לטובה... ולעיתים המשבר הוא הדרך היחידה שהכוחות האלו בנו יתפתחו ויצאו מהכוח אל הפועל...
לדוגמא בחיי הנישואין שלי מכל משבר שעברנו - הגענו למדרגה של חיבור חזק יותר בייננו, אני לא יודע אם המשבר היה הכרחי, אך לפחות הפקנו ממנו משהו שחיזק וקידם את הקשר שלנו.
הגישה הפרקטית/מעשית קוראת למשבר – אתגר, ומתייחסת לכל בעיה כהזדמנות. כולנו מכירים את המשפטים: "להפוך לימון ללימונדה, ונאחס לנכס..." ובאמת בשורש כל בעיה יש הזדמנות לשינוי ולצמיחה, וכל מצב לא נעים יכול להיות בית-ספר שמכין אותנו לשלב הבא בחיים, ובמקום להתלונן ולהאשים, ניתן לבדוק מה ניתן בכל זאת להפיק וללמוד מהנסיבות להמשך החיים... לקבל את המשבר כתחנה זמנית והכרחית במסע החיים שלי... כמו שנאמר בסרטי רוקי: "מה שחשוב אינו כמה חזק אתה מכה, אלא כמה חזק אתה חוטף... וממשיך להילחם".
גם בתחום העסקי ניתן לראות אנשים בעלי גישה חיובית-יצירתית ש"חושבים פתרונות" ומצליחים ללא תלות בנסיבות ובכיוון השוק, לעומת בעלי הגישה השלילית-קורבנית ש"חושבים בעיות" ורק מושפעים מהנסיבות ומצב השוק.
הגישה האמונית מתחברת לי להתמודדות עם הפן הרגשי, שמחפש את ההבנה וההפנמה, ואילו הגישה המעשית מתחברת לי עם הפן השכלי, ששואל מה הצעד הבא שלי? איך אני פועל בנסיבות החדשות?
אסיים ב "הומור שחור" משרותי הצבאי: "מה שלא הורג אותך – מחשל אותך, ומה שהורג אותך – מחשל את אמא שלך..."
הפוסט מוקדש לאשתי האהובה שמתמודדת עם משבר כבד, אובדן של אדם אהוב, יקר ומשמעותי בחייה.
שלכם, שימי |