משתקף בגליך, ים

סוער אתה, משתנה על פי רוח יומך

ללא שליטה בימים של שקט וסער,

דמי סוער את ימיי

גל בגל לא נפגשים.

השמש לך בתולה של יום אחד

אישה לי שמש של אש אחת,

שקיעתה שורפת אבני סלעיי

זריחתה בוהקת את שלהבות גופי,

נוגעת היא בי – שורפת חלקת ליבי

וגליך ים, אותי לא מכבים. 

ים, אח אתה לי

אדוות מוות לנפשי,

תהום כחולה  - עומקים תשוקות  רוחשות,

גל ועוד גל אותי מכים

כאביי רק לך מובנים,

אהבתך לשמש - לי הייתה אחת ויחידה

ים, מה היית עושה

אם ה"חמה" הלכה ולא זרחה.