אני חי את העבר שלי דרך הבלוג. אולי מנסה להבין את היום ומחר דרכו. פעם הייתי הרבה יותר יצירתי. הדימיון עף לכל כיוון אפשרי וגם לכאלה שלא. ואחרי הדימיון קיפצצו הביצים שאיפשרו לי להגיע לכל מקום שהדימיון העז לפלוש אליו. פעם יכולתי לקחת את מיקי, לפרק אותה לגורמים ולהרכיב אותה מחדש כמו שרק הדימיון שלי ראה. כמו שהלב הרגיש והעיניים הבינו.
היום המשולש הזה: לב, דימיון וביצים עובד קצת אחרת... כבר לא כל כך מצליח להרכיב את מה שמתפרק. |