כל השבוע אני שונא ובשבת אני מריר ונוח לבריות.בעברית מוכר- הוא זבן ובערבית לקוח -הוא זבון.ברחוב אגריפס יש כוכונים לבגדים ונעליים.האיש שלי מוכר בהילוך איטי,פניו  סובלים כאומרים"באת להפריע?"הוא רזה ונזקק לעופרת בנעליו כדי שלא לעוף.החליפה  תלויה עליו בייאוש  .קשר העניבה נמצא באיזור כתף ימין .הוא נשען על הקיר.כריות אצבעותיו מתחכחות זו בזו. .תן לי עשרים הוא מסכים לומר.נתתי.בשבת ראיתי אותו הולך ברחוב בצלאל.הטלית שמוטה על כתיפו,ראשו מוטה מטה  וגרעינים מתפצחים סביבו כמזרקה ברומא.מדי שלושה צעדים הוא עומד,מרים אט אט עיניים .מכונית עוברת.הוא משתאה- לאן נעלמו הכירכרות?מחוץ לבית הכנסת

דנים  טובי העיר במה יהיה היום בטדי. ניגון ספרדי של המפטיר מזכיר לי את הנביא ישעיהו.לייבוביץ' היה גר ברחוב הסמוך.תמיד הלך ברגל ,ותיק שחור ישן אחוז בין הזרוע למותן.הוא נראה מוטרד ממחשבות לא מנומקות.העולם חלף לידו.מטפלת פיליפינית בכתה בכריעה ליד הטלפון הציבורי.חברי הסוחר פגש אותה במבט.הגרעינים נשמטו מידו.הוא התיישב על גדר נמוכה,הפיליפינית אחזה בו בתוקף."בא מותק.הולכים לטייל."