נשבעת. לו הייתי נתקלת בקמפיין לקומקומים חשמליים תחת כותרת המקשרת את זה לפרשת ההתאבדות של טופז, הייתי מתעצבנת פחות ממה שעצבן אותי אסף נעמן הלל, סליחה הפרופסור לענייני הנפש פנימה מר נעמן הלל. ולאלו שפספסו את מחרוזת הפנינים שנשפכה שם באותו טון, באותה צורת הגשה קופצנית וקלילה בה רגיל נעמן להציג את נפלאות הרישות, כאילו לא מדובר שם באדם שהלך לעולמו בדרך כה טראגית אלא בעוד מוצר רשת, להלן הקישור לחוכמת הפנים, תובנות הביגלה, ושאר מיני התרגימה שמוגשים שם. http://cafe.themarker.com/view.php?t=1186896 ולך מר נעמן. לכתוב את דעתך על פרשת טופז, זה דבר אחד, מכאן ועד ליומרת ניתוח הסיבות [פנימיות?! וואלה, בחיאת ראבק, וכולנו היינו בטוחים שתפריט ארוחת הצהריים במתקן הכליאה, הוא הוא הסיבה האמיתית] ורתימת עגלת המתים הזו לקידום ספר בהמלצתך פשוט מסריח ברמה שתגובה אצלך בפוסט לא הספיקה לי.
כעת כל שנותר לי הוא להמליץ לך לקרוא את הספר עליו אתה ממליץ שוב ושוב, לחפור פנימה, למצוא את אותם תעצומות נפש וללחוץ על מקש הDELETE אצלך במחשב, או כמו שכבר המלצתי בתגובתי אצלך, לקחת את הספר ולחבוט בעצמך קצת.
|