נאום הנעילה של אבו מאזן בבית לחם הוכיח כי לא חל כל שינוי במהותה של תנועת הפתח, אשר נותרה תנועה לאומית פלסטינית הרואה את יעדה האסטרטגי בחיסולה הלכה למעשה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, תוך הסתייעות בקהילה הבינלאומית ו"חוגי השלום" בישראל.

יו"ר תנועת פתח והרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), נעל בנאום מדיני מסכם (14 באוגוסט, 2009) את הועידה הכללית של תנועת הפתח, שהעניקה חותמת גומי נוספת למצע המדיני החדש של התנועה. להלן עיקרי נאומו של אבו מאזן המשרטט את גבולות מרחב התמרון של הפתח בהסדר מדיני עם ישראל והערות המנתחות את משמעות דבריו.

"היעד הלאומי היסודי של עמנו האדיר הינו להביא לסיום הכיבוש הישראלי באופן מוחלט בכל האדמות הפלסטינית הכבושות מאז 1967 ולהבטיח פתרון צודק לבעיית הפליטים של עמנו בהתאם להחלטה 194 והקמת מדינה פלסטין שלה ריבונות מלאה על אדמתנו הלאומית ובירתה ירושלים האצילה".

אבו מאזן שב וחוזר על העמדה הפלסטינית המסורתית הדוגלת ב "שלום צודק" והשוללת כל אפשרות ל"שלום של פשרה". משמעות "השלום הצודק" בראייה הפלסטינית הינה הגעה לפתרון שיביא למימוש כל הזכויות הפלסטיניות ללא יוצא מן הכלל בהתאם לעמדה ולפרשנות הפלסטינית, הווה אומר: מימוש תביעת השיבה של יותר מ- 4 מיליון הפליטים וצאצאיהם לשטח מדינת ישראל, השבת כל הרכוש והשטחים הפלסטיניים בתוך שטח מדינת ישראל לידי הפלסטינים.

"[תנועת פתח] מדגישה כי אך ורק יסודות אלה יבטיחו פתרון שורשי ומאוזן לסכסוך ובלעדיהם האזור שלנו ואף העולם כולו יישאר במבוי סתום שיסכן את הביטחון והיציבות והשלום הבינלאומי".

המשוואה הפלסטינית פשוטה בתכלית - הסדר מדיני על פי תביעותינו (שיבת הפליטים) ואם לאו אלימות שתסכן את האזור והעולם כולו.

"[תנועת] פתח מדגישה כי בעיית האסירים והעצורים עומדת בראש הנושאים... שכן סגירת בתי הסוהר ובתי המעצר הוא בגדר סימן יסודי לרצינות של כל תהליך שלום עתידי, ואין צורך לחכות לסוף התהליך עד אשר יגיע לקיצו הסבל של האסירים שלנו ומשפחותיהם והעם בכללותו".

אבו מאזן ממשיך בקו העקבי של פתח (ושאר הכוחות הפוליטיים בזירה הפלסטינית) המאדיר את המאבק המזוין ופועלם של הטרוריסטים הפלסטינים, המגלה הזדהות עם "סבלם" של הטרוריסטים ונמנע מכל מילת חרטה על הטרור או הזדהות עם סבלם של קורבנותיו.

"אני מדגיש כי [תנועת] פתח מתנגדת באופן מוחלט לתוכניות המדינה הזמנית ותוכניות היישוב [של הפליטים] והמולדת החלופית. עמנו גאה באדמתו ובמולדתו והוא הגיש למענה מאות אלפים של שהידים ופצועים ואת הסבל של העצורים והאסירים".

יצא המרצע מן השק. אבו מאזן מודה בפה מלא שהפלסטינים מתנגדים לעצמאות ומעדיפים את ה"כיבוש" כל עוד לא הושג היעד האסטרטגי ארוך הטווח והוא מימוש תביעת השיבה של מיליוני הפליטים וצאצאיהם.

"הכרזנו שידינו מושטות לשלום הצודק ומבית לחם קראנו לישראל להיענות לדרישות ליישם את השלום הזה הכולל את הסיום המוחלט של הכיבוש ופתרון נושאי הסדר הקבע ויישום פתרון שתי המדינות באמצעות הקמת מדינת פלסטין לצד ישראל".

זה מרחב התמרון המקסימאלי של אבו מאזן - מוכנים לפתרון של שתי מדינות ובתנאי שיביא למימוש "הפתרון הצודק" לבעיה הפלסטינית, היינו: פרוקה של מדינת ישראל באמצעות הדמוגרפיה ומימוש "הצדק הפלסטיני" שיוביל בהכרח להקמתה של מדינה אחת בפלסטין בשליטה פלסטינית.

"הועידה [הכללית] שלנו הדגישה כי תנועת פתח תמשיך למלא את תפקידה בשמירה על המפעל הלאומי תחת הדגל של אש"ף כדי לממש את היעדים של עמנו הדבק בדרך השלום ובה בעת לשמור את זכותו למאבק לגיטימי כפי שמקנה לו החוק הבינלאומי למאבק בכיבוש ובהתנחלות וכדי לממש את יעדיו להשיג חירות ועצמאות ולבנות את מדינת פלסטין העצמאית שבירתה ירושלים".

אבו מאזן מכשיר את הטרור כ"התנגדות לגיטימית לכיבוש", ולמעשה מעניק לו לגיטימציה כל עוד לא מומש "הצדק הפלסטיני" במלואו. משמעות הדברים: הטרור הפלסטיני יימשך עד למימוש מלא של תביעת השיבה של הפליטים.

לישראל בסיס אינטרסים משותף עם פתח והרשות הפלסטינית כנגד האיום המשותף שמגלם חמאס. עם זאת, במהות לא חל כל שינוי בפתח, שנותרה תנועה לאומית פלסטינית הרואה את יעדה האסטרטגי בחיסולה הלכה למעשה של מדינת ישראל כמדינה יהודית תוך הסתייעות בקהילה הבינלאומית ו"חוגי השלום" בישראל (כך לפי המצע האידיאולוגי שאישרה התנועה) ואשר אינה מסוגלת לערוך חשבון נפש ולו למראית עין באשר לאחריותה לטרור או להביע הזדהות ולו מן הפה ולחוץ על הסבל של קורבנות הטרור היהודים. על תוכנית השלבים של אש"ף לא חלה כפי הנראה התיישנות. היא חיה, נושמת ובועטת.