ב"ה
הגמרא במסכת ברכות (דף ז עמוד א) אומרת: "אמר משה רבינו לפניו: ריבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו"?
גם ירמיהו הנביא (ירמיה יב, א) שאל: צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ, אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה".
בפוסט זה אתייחס למונחים טוב, רע והצלחה, מבלי ליחֵס למאן דהו צדיקות או, חלילה, רשעות.
בשבוע שעבר שם קץ לחיו, בדרך טראגית ביותר, אחד מאנשי הבידור המצליחים ביותר בארץ. כמובן שהצלחה זו באה לידי ביטוי כספי, ואכן המנוח הותיר אחריו פנטהאוז מפואר באחד מאזורי היוקרה ה"נחשבים" ביותר בארץ ישראל. וכן מיליוני שקלים בחשבון הבנק שלו.
מר טופז אינו ה"מצליחן" הראשון בארץ שהתאבד, קדמו לו, הזמר זוהר ארגוב, וכן זמר ישראלי שהצליח מעל ומעבר באירופה בשם "מייק בראנט" ועוד.
גם בעולם הרחב שמענו על זמרים/להקות/שחקני קולנוע שהשתכרו מיליוני דולרים בחודש, והתאבדו, או שהידרדרו לסמים, או שאיבדו את שפיות דעתם. ובכן, אם כל כך טוב, וההצלחה רבה מאוד, אז מה רע?
ברשותכם אביא סיפור קיצוני מהצד השני של ה"הצלחה".
דודי-זקני הרב הקדוש הרבי ר' זושא מהאניפאלי זצ"ל (אחיו של זקני הרב הקדוש הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק ה"נועם אלימלך" זצ"ל), היה (עד שהפך לאדמו"ר מפורסם) עני מרוד, כי ויתר על חלקו בירושת המיליונים שהותיר אחריו אביהם הגביר האדיר.
עניותו הייתה לשם דבר, כמעט ולא היה לו לחם לאכול ובגד ללבוש. היו ימים שלמים שלא היה בא דבר מאכל לפיו, ופעם אחת עברו עליו שלושה ימים רצופים שלא בא דבר מאכל לפיו. לבושו היה מרופט, קרוע ובלוי, וגם נעליו היו קרועות.
הוא היה יושב בבית המדרש של מורו ורבו הרב הקדוש הרבי ר' בער המגיד ממעזריטש זצ"ל, גדול תלמידיו וממשיך דרכו של הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל.
להרב המגיד היו שני תלמידים חשובים, גאונים אדירים, האחים הקדושים הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג והרבי ר' פינחס מפרנקפורט דמיין זצ"ל.
יום אחד התדפקו שני האחים הנ"ל על דלתו של הרב המגיד זצ"ל, ובפיהם שאלה:
הגמרא במסכת ברכות (דף לג עמוד ב) אומרת: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", איך יתכן לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה?
ענה להם הרב המגיד: לכו נא לתלמידי הרבי ר' זושא, היושב בבית המדרש, ותאמרו לו שאני ביקשתי ממנו שישיב לכם תשובה.
יצאו האחים הגאונים לבית המדרש, ומצאו את הרבי ר' זושא. והנה לפניהם אדם הלבוש בבלואי סחבות וכל מראהו מעורר רחמים, באמת אדם העונה להגדרה: חייב אדם לברך על הרעה..."
כששמע הרבי ר' זושא את שאלתם, ענה ואמר להם:
"כנראה שנפלה כאן טעות, והרב המגיד התכוון לאדם אחר ולא אלי, כי אני כל ימי חיי שרוי אך ורק בטוב, ומהיכן אדע רעה מה היא?"
הבינו האחים את התשובה, והבינו מדוע הפנה אותם הרב המגיד לרבי ר' זושא.
אדם שלכאורה כל כך רע לו, אין לו בגד ללבוש ולחם לאכול, אבל הוא אינו מבחין בכך, והוא חושב את עצמו לאדם הכי מאושר בעולם, לאדם ש"כל ימי חייו שרוי אך ורק בטוב", כך צריך לראות את העולם.
וכבר אמרו חכמינו ז"ל, במסכת אבות (פרק ד משנה א): "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקו".
אמנם ראוי לכל יהודי שיהיה לו כל צורכו, ואנחנו מתפללים להקב"ה, שישלח פרנסה ברווח לכל עמו בית ישראל. וכל אדם צריך לעשות השתדלות לפרנס את משפחתו בכבוד.
אבל הדברים צריכים לקבל את הפרופורציה הנכונה, לא כל מי שיש לו דירת פאר יוקרתית, מכונית מפוארת ומיליוני שקלים/דולרים בבנק, אבל חייו מלאים ריקנות, ללא תוכן, טוב לו והוא המצליח.
ולא כל מי שאין לו לחם לאכול ובגד ללבוש, רע לו והוא לא יוצלח.
אלא, "הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקו", זה שאין לו "עיניים גדולות" ומסתפק ושמח במה שיש לו, ומשתדל למלא את חייו בתוכן, ולעשות חסד עם כל הנבראים, לו טוב ו"דרכו צלחה". |