יוצא לי לחשוב יותר על העתיד עכשיו, לא שזה מוזר לי, אני טיפוס כזה, תמיד הייתי.
אבל פתאום תוכניות שהיו ברורות השתבשו לגמרי, ועכשיו אני ממש לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים שלי.
בעצם אני יודעת, אפילו טוב מאוד, אבל אני לא יודעת איך נגשים אל זה.
עכשיו יש לי צבא, מועד הגיוס לבינתיים הוא מרץ, ואינני ממוינת לשום מקום. כלל צהלי:(
אני רוצה להגיע לשב"כ אבל אין לי שום דרך הגיוני להגיע לשם, רציתי להיות בקטגוריה הצבאית, אבל אין לי מושג בכלל אילו תפקידים אני יכולה לקבל שם בלי לעשות עתודה,
אני צריכה עוד שנה, עוד שנה להתארגן על הכל, לסדר את הראש, ואז הכל יהיה מצויין, אני אתגייס ואתרום 150% ממני, אבל בקצב שלי, בינתיים אני ילדה קטנה, המקום הזה גדול עלי, בטח כשאני חושבת שאני אגיע למקומות שאני לא מכירה בלי לדעת עליהם דבר מראש.
איך עוברים את זה בכלל? מה עושים? איך מתמודדים? |