משרתם של בעלי ההון
בעיקר על כלכלה, ועוד כמה קצוות פרומים
אז מה יהיה?
החרדה ששררה בעולם הכלכלי מאז נובמבר שעבר הולכת והופכת למבוכה. דה מרקר שיקף את המבוכה הזו בימים האחרונים, כאשר פירסם שתי כתבות שונות – באחת מהן חמישה החוזים את סוף המשבר, ובשניה חמישה החוזים את המשכו. למרות הכותרת היומרנית, הפוסט הזה לא ייתן מענה למבוכה. במקום זאת אנסה לתהות כאן על קנקנה ולשער מה בכל זאת ניתן להבין מהמצב הנוכחי (זאת אומרת שטיפ לגבי כניסה לבורסה לא יצא לכם מכאן).
נתחיל דווקא בחרדה. עם קריסת ליהמן בראדרס והצלת AIG, עבר המשבר הפיננסי למצב של התמוטטות ואובדן אמון. למשך מספר חודשים חששו רבים שהמערכת הכלכלית העולמית לא תצליח לשרוד את המשבר. והחשש הזה לא היה מופרך מיסודו. למעשה, המערכת הזו מבוססת על מספר גורמים מרכזיים, שכמעט לכל בר-דעת ברור שאינם בני קיימא.
למשל הצמיחה האינסופית. קשה להפריז בחשיבותה של הצמיחה, או של האמונה בצמיחה, למערכת הפיננסית העולמית. שוק המניות, שוק האג"ח, הפנסיה של כולנו, כולם מבוססים על אמונה בצמיחה כלכלית. ללא צמיחה לא תהיה הצדקה למחירי המניות של חברות והן לא תוכלנה אפילו לשלם את הריבית על החובות שלהן. הפנסיה שלנו תדעך לה ולא נוכל לפרוש בכבוד. אבל צמיחה אינסופית אינה אפשרית, ולרגע כולנו היינו מודעים לכך. כדור הארץ מאותת לנו באופן חד-משמעי שלא יוכל לשאת עוד צמיחה כלכלית על חשבון משאבי הטבע; הצרכנים השבעים כבר אינם זקוקים יותר לצמיחה כדי לחיות ברווחה. מתישהו הצמיחה חייבת לעצור, ואפילו להתהפך.
או למשל הדומיננטיות של ארה"ב. השוטר, התעשיין והבנקאי העולמי התדרדר כבר מזמן לסטטוס של הצרכן העולמי, ששגעון הצריכה שלו מניע את גלגלי הצמיחה הדועכת. אבל ברור לכל שהמצב שבו סין מלווה כסף לאמריקאים על מנת שיקנו מוצרים שהיא מייצרת הוא אבסורדי ולא יוכל להימשך לנצח. ויחד עם הדומיננטיות האמריקאית, הולך ומתערער עוד עמוד תווך של המערכת הכלכלית העולמית, שהוא יכולתו של העולם הראשון לנצל עד תום את העולם השלישי. כי אמנם לא מעט מדינות עדיין שרויות בחוסר אונים ומנוצלות עד תום, אבל הודו וסין עם המיליארדים שלהן, ועוד כמה מדינות נוספות, נטלו כבר מזמן שליטה על גורלן והחלו להכתיב סדר יום אחר.
אז מה פשר המבוכה? המחלוקות המלומדות בין הכלכלנים נוגעות בעיקר לאינדיקטורים הכלכליים ולשאלה האם הם מצביעים על כך שכבר יצאנו מהמשבר. כל פרסום של אינדיקטור מעורר גל של תגובות, פרשנויות, ועליות או ירידות בבורסה. הכלכלנים מתחלקים למחנות שבריריים של פסימים ואופטימים, לכולם הסברים מרשימים. אבל כמעט כולם מקפידים לשכוח את האימה, ולכן כולם בעצם אופטימים. צריך לזכור שהכלכלנים המצוטטים בעיתונות הם לרוב חלק מהמערכת, לא פרשנים חסרי פניות שלה. וכולם רוצים לשכוח ולהמשיך הלאה.
אז מה יהיה? אני באמת לא מתיימר לדעת האם יצאנו מהמיתון הנוכחי, או שעוד צפויה התדרדרות. באופן אישי אני נוטה להאמין, כפי שכבר כתבתי כאן, שהמשק האמריקאי יהיה חייב להצטמצם, ולכן התאוששות מרשימה אינה עומדת בפתח. אבל לא זה מה שחשוב באמת. כי גם אם נראה התאוששות, וסוף קרוב למיתון, זה לא יוכל להיות אמיתי. ייתכן שיצליחו לתקן את הגרוטאה הזו ולגרום לה לסחוב עוד כמה שנים. ייתכן שהבורסה תחזור לעלות, הצרכנים ימשיכו לקנות, ונשכח לעוד כמה שנים את סוף העולם. אבל צריך לזכור שהחרדה שחווה העולם הכלכלי הייתה מבוססת הרבה יותר מהאופטימיות הנוכחית. המערכת רעועה מדי, תלויה ביותר מדי אקסיומות שגויות. לכן נראה אמנם שהפעם היא עוד תצליח פעם נוספת למשוך את עצמה בציצית ראשה מהביצה, אך לא לאורך זמן. המשברים ייעשו תכופים יותר וקשים יותר, עד שיבוא שינוי אמיתי. כפי שהדברים נראים היום, איש אינו רוצה לשמוע על כך בצמרת המדינית-כלכלית-עסקית. אבל ככל שנמהר להכיר בבואו של סוף העולם, נוכל להתחיל לבנות את העולם החדש מהר יותר.
|
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ראיון מומלץ ביותר:
נעמי קליין ("נו לוגו") טוענת שהמשבר הכלכלי הוא רק קצה הקרחון של הניאו-ליברליזם המושחת מבית מדרשו של מילטון פרידמן. ערב ביקורה בישראל, מציעה המבקרת הבוטה של הקפיטליזם האמריקאי להירגע מפולחן האישיות של אובמה ומסבירה למה לא תראו אותה כאן בקוקטיילים
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1095583.html
על הקשר שבין הקפיטליזם לקורבנותיו. כי איכשהו בזירת הפשע החברתית, ה-ק' יוצא זכאי, ואילו כל התפיסות האחרות (אם הן בכלל עוד בתודעה) יוצאות אשמות לחלוטין.
עלייתו ונפילתו של לב לבייב : שאלות אחדות שנותרו ללא תשובה
מאת: אפרים דוידי
דרך ארוכה (ומהירה למדי) עשה היהלומן הצעיר לב לבייב מביתו שבקריית הקודש בני ברק לארמון בשכונתם של בעלי ההון, שרבים מהם ישראלים, המפסטד שבצפון לונדון. לבייב עזב את ישראל לפני כשנה וחצי לטובת הארמון הלונדוני המרוצף במוזאיקה מצופה זהב. הוא שילם תמורת ארמונו 35 מיליון ליש"ט, או יותר מ-210 מיליון שקל. ייתכן שהנכונות לשלם מחיר כה יקר עבור הבית שמעבר לים נעוצה בחוקי המס הנוהגים בישראל ובבריטניה. בישראל הוא נחשב לישראלי שמרבית עסקיו ומרכז חייו הם בחו"ל (ולכן הוא זכאי כאן להנחות מפליגות במס). בבריטניה הוא נחשב לתושב זר (ולכן הוא זכאי שם להנחות מפליגות במס).
לבייב עשה את כל דרך מלונדון למסיבת העיתונאים שנערכה ביום שני באחד מבתי המלון שבבעלותו בתל-אביב, כדי לספר את מה שכבר היה ידוע: ההון העצמי של תאגיד "אפריקה ישראל" מסתכם בכ-1.2 מיליארד שקל, אך חובותיו עומדים על כ-7.5 מיליארד שקל. עוד הוא סיפר, שהחברה מכרה בשנה האחרונה כמעט את כל נכסי הנדל”ן שאפשר היה למכור מהר וברווח מסוים. לא ברור אם ניתן למכור נכסים נוספים (ויש נכסים רבים מניו יורק עד מוסקבה). וחשוב מזה. לא ברור מהי התמורה שניתן לקבל עבור אותם נכסים, ואם יש בכלל קונים. למשל: האם יש קונים למגדל העיתון "ניו יורק טיימס" שבמרכז ניו יורק, ש"אפריקה ישראל" רכשה לפני כשנתיים ב-525 מיליון דולר ? לפיכך, המוצא היחיד הוא הקטנת החוב ודחיית מועדי הפירעון. הפיצוי היחיד שיכולה החברה להציע לבעלי החוב בתמורה ל"תספורת", הוא העברת מרבית המניות לבנקים ולבעלי החוב האחרים. אבל מבחינת בעלי המניות, שווייה הנוכחי של החברה קרוב לאפס.
יש המקווים שבעל השליטה לב לבייב יכניס את היד לכיסו העמוק יותר ממה שהכספים שהעמיד עד עתה להצלת "אפריקה ישראל". שאלה ישירה שנשאלה על ידי אחד הכתבים במהלך מסיבת עיתונאים נותרה ללא מענה. משפטן שישב לצידו של בעל הבית הפציר בו שלא להשיב. ואכן, לבייב לא השיב. עד כאן סיפור עלייתו ונפילתו של אוליגרך מקומי על רקע ההשלכות של המשבר הקפיטליסטי העולמי שהחל בארה"ב בקיץ 2007. אבל נפילתו הצפויה של לבייב משאירה כמה שאלות שטרם נשאלו ושלא ניתן להן כל מענה:
מדוע נפילתו של לבייב צריך לעניין את האזרח הקטן?
במשטר הקפיטליסטי האזרח הוא קטן, אבל הוא שמספק את ההון מחסכונותיו כדי שלבייב ואחרים ירכשו את מגדל "הניו יורק טיימס" ודומיו ברחבי העולם. קריסתם של עסקי לבייב ייפגעו בחסכון הפנסיוני, בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות של רבים. באוצר מרגיעים ומציינים שמדובר "בפגיעה מינימלית". זה נכון כאשר מדובר בכלל העובדות והעובדים המפרישים לפנסיה (כול העובדות והעובדים חייבים להפריש לפנסיה – על פי חוק). זה חמור יותר עבור עמיתי בית ההשקעות "פסגות", שעל פי פרסומיו הוא "הגדול בישראל", ששווי האג"חי של לבייב בתיקי השקעותיו הוא בהיקף של 404 מיליון שקל. לזה יש להוסיף 302 מיליון ל"מנורה", ועוד 248 מיליון שקל ל"כלל" ועוד 234 מיליון שקל ל"מגדל" ועוד 160 מיליון שקל ל"הפניקס"...
מדובר על מאות מיליונים, אבל אלה הם אחוזים בודדים מסך הנכסים, כספי הציבור שמנוהלים בידי אותם גופים?
נכון. לכאורה, מדובר על אחוזים בודדים. אבל הבוקר חשף העיתון "כלכליסט", שמניתוח מקיף שביצעה המחלקה הכלכלית של רשות ניירות הערך עולה, שיש נתונים מדאיגים בדבר יכולת החברות במשק לעמוד בהתחייבויותיהן. הרשות התמקדה בבחינת יכולת הפירעון של החברות במשק בשנת 2009, אך לצד זאת בחנה את היקף החוב הבעייתי במשק כולו. מהנתונים עולה כי מתוך החברות שנסקרו, 20% נמצאות ברמת סיכון גבוהה לגבי העמידה בהחזרי האג"ח שלהן בשנה הנוכחית. עוד עולה, כי ביחס לתשלומים שנותרו לחברות לפרוע ב-2009, לגבי כ-14 אחוז מן התשלומים (כמיליארד וחצי שקל) קיים ספק כי ישולמו במועדם (נכון לסוף יוני). לגבי כלל תשלומי האג"ח הצפויים, קיים ספק בדבר יכולת העמידה של החברות בתשלומי אג"ח בהיקף של 10.8 מיליארד שקל. הניתוח של הרשות סקר חברות שהיקף האג"ח שלהן גבוה מ-5 מיליון שקל, וממנו עולה, כי אם שנת 2009 הייתה שנה "מאתגרת", הרי שנת 2010 תהיה שנת המבחן האמיתית. בשנה הנוכחית עמדו בפני פירעון 18.7 מיליארד שקל אג"ח סחירות, ומתוכן 8.3 מיליארד שקל נותרו להיפרע עד סוף השנה. ב-2010 הסכומים שעל הפרק גבוהים בהרבה - אג"ח סחיר בהיקף של כ-28.1 מיליארד שקל עומד לפירעון, ומתוכם אג"ח בהיקף של כ-4 מיליארד שקל (כ-15%) נסחרים בתשואה לפדיון הגבוהה מ-25 אחוז. אג"ח אלו, שהתשואה עליהן כה גבוהה, ידועות בשפת הבורסה כ"אג"ח זבל", ויש להטיל ספק ביכולת החברות לפרוע אותן.
האם יש סכנה שאוליגרך נוסף יפול?
אלה שסבורים שהמשבר הקפיטליסטי הסתיים, יכולים להירגע: תהיה התאוששות. אין מה לדאוג. הבעיה היא המשבר טרם הסתיים ואנו נכנסים, חרף הצהרותיהם של הפוליטיקאים, הבנקאים והנגידים (ובהם נשיא ארה"ב), למיתון שיימשך שנים רבות. ובתקופה של מיתון מתמשך מה יקרה לאוליגרכים המקומיים? היקף חובותיו של עידן עופר, בעל השליטה ב"חברה לישראל" הוא יותר מ-41 מיליארד שקל, מזה כ-10 מיליארד לבעלי האג"ח ועוד 8 מיליארד לבנקים. חובותיו ארוכי הטווח של יצחק תשובה ("דלק"), הם 44 מיליארד שקל, מתוכם יותר מ-8 מיליארד לבעלי האג"ח ועוד 6 מיליארד לבנקים; חובותיו של נוחי דנקנר (קונצרן אי.די.בי) לטווח הרחוק מסתכמים בכ-81 מיליארד שקל, מתוכם לבעלי האג"ח: כמעט 25 מיליארד ועוד 6 מיליארד לבנקים. חובותיו לטווח הארוך של אליעזר פישמן (איל הנדל"ן והתקשורת): 23 מיליארד שקל, מתוכם: שלושה מיליארד לבעלי האג"ח ועוד שלושה מיליארד לבנקים. כך שחובותיהם של שארבעת ה"טייקונים" המקומיים מסתכמים בכ-190 מיליארד שקל – יותר ממחצית תקציב המדינה לשנה זו!
רגע, אבל אני לא החלטתי לשים את כספים הפנסיה שלי אצל פישמן או אצל דנקנר? מה יקרה עם כמה מהם יפלו כמו לבייב?
מי שהחליט שכספי הפנסיה יופקדו בקרנות פרטיות לטובת בעלי ההון, הוא לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו בעת שכיהן כשר האוצר. כעת אין אפשרות אחרת, כל כספי הפנסיה, ההשתלמות וקופות הגמל הם בידי מוסדות פיננסים המעמידים את הכספים האלה לטובת האוליגרכים. הממשלה יכולה לתת רשת ביטחון לכספי החוסכים, אבל היא החליטה אחרת ואינה מוכנה להעניק כל רשות ביטחון לחסכונות הציבור לזמן ארוך. יתר על כן, המגמה של עושק השכירים נמשכת. במשרד האוצר, לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים וההסתדרות מנהלים כעת משא ומתן על הסכם במגזר הפרטי, לפיו כל אחד מהעובדים במגזר יתרום רבע יום חופשה עבור הקרן למפעלים בקשיים. מדובר בתרומה חד-פעמית של העובדים במגזר הפרטי לטובת מעסקיהם, שתנוכה ככל הנראה ממשכורת ספטמבר. הכספים שיצטברו כתוצאה מהפעלת התוכנית יגיעו ל-250-300 מיליון שקל. "תרומה" מהסוג הזה כבר קיימת במגזר הציבורי שבו השכירים אולצו בידי ההסתדרות לוותר גם על יום חופשה וגם על מחצית דמי ההבראה. כך עובדת השיטה בישראל: יד רוחצת יד וכל הידיים נכנסות עמוק לכיסם של העובדים.
אני מזמינה אותך לקרוא מאמר שפרסמתי ב"חברה" (נמצא ברשת, קבוצת יסוד) בשם: מתי היתה מדינת ישראל מדינת רווחה? לא התייחסתי שם לנושא ההון אלא באופן עמוק יותר להבדל בין מדיניות של הקטנת פערים והשקטת מתחים חברתיים, כפי שהיה בישראל, לבין האידאה הבסיסית יותר של שוויון אמיתי.
ההדרדרות במדרון החלקלק אפשרית בכל סוג של מדינה.צריך לשאוף להעלאת מודעות ולהפנים מדיניות של צדק חברתי על כל האספקטים שלו, מנושא הון-שלטון דרך צדק מעמדי ועד לצדק סביבתי, כל האספקטים הללו הם כמובן פנים אחרות של אותו נושא.
ואם נחזור לפוסט שלך, המשבר יצר אופציה לשינוי שבינתיים הוחמצה.
אני עוד לא מציע כלום, אני עסוק מדי רוב הזמן בלשרת את בעלי ההון, אבל:
הבעיה העיקרית עם מדינת הרווחה היא שזו גירסה ממותנת של הקפיטליזם, שיש לה נטייה להפוך עם השנים לגירסה פחות ממותנת שלו. ישראל היא כמובן דוגמה טובה לכך. באופן מאוד פשטני וגס יש שני אלמנטים שבהם הקפיטליזם מנצח את מדינת הרווחה:
א. כל עוד המדינה רואה את תפקידה רק במיתון חוסר השוויון ובאספקה של חלק מהשירותים החיוניים כמו חינוך ובריאות, אבל אינה מרסנת את ההון, הכיוון ברור. ההון היום חזק וגלובלי מדי, ולכן הוא מצליח להשתלט על מדינות סוציאל דמוקרטיות בזו אחר זו (תראי איך הסוציאליזם נזנח או "שופר" ברוב מערב אירופה). לכן האלטרנטיבה (שאני לא מציע פה) צריכה להיות יותר רדיקלית על מנת שלא תיבלע בתוך המשטר העולמי הקיים.
ב. כל עוד האזרחים הם קודם כל צרכנים, לא משנה אם חלק מהשירותים מסופקים על ידי המדינה, עדיין אנחנו ממהרים לעבר התהום שיוצרת כלכלה שאינה בת קיימא. אם את צורכת יותר ממה שאת צריכה, יותר ממה שאת יכולה להרשות לעצמך ויותר ממה שכדור הארץ יכול לספק, זה לא כל כך משנה שהבריאות והחינוך הם במימון ממשלתי.
זה כמובן מצריך דיון הרבה יותר עמוק, אבל כל עוד היא לא פותרת את שלטון ההון ואת הקונסומריזם, הסוציאל דמורטיה היא המשך ממותן של השיטה הקיימת ולא אלטרנטיבה אמיתית.
מסכימה לגמרי עם דעתו של רנסום על ההיבט הדכאני של הקפיטליזם. טרם קראתי את ספרה של נעמי קליין אבל לא הייתי ממהרת להאשים את פרידמן דווקא בטוטאליטאריות של פינושה. נכון שהוא ייעץ שם כלכלית אבל חוששת שקליין עשתה קצת מניפולציה.
אנחנו קצת מבלבלים בין ליברליזם לבין קפיטליזם. קפיטליזם שאיבד את העקרונות הליברליים של כבוד האדם באשר הוא אדם הופך להיות דכאני.ליברליזם שרואה את החברה כאוסף של יחידים אטומים הוא לא חברתי. הסוציאל דמוקרטיה מנסה לעשות חיבור של הטוב בכל העולמות, בהסתייגות שעדיין קיים שוק אם כי המטרה היא להגן על מי שאינו מסוגל להשתתף בו (דה-קומודיפיקציה).
טוב סמולאצ', עדיין לא הבנתי מה אתה מציע. אני הצעתי את קיינס ורוזבלט (מאיפה הבאת לי שכאילו התכוונתי לכמה כבישים כמו אובמה).מאז תקופת רוזבלט החלו רגולציות על שוק ההון, שלפני כן היה פרוץ לגמרי ושיעורי המיסוי היו ממש גבוהים. מילת המפתח במדינת הרווחה המערבית היתה תעסוקה והגנה אמיתית מפני אבטלה. בשנות השישים גם ארצות הברית היתה הרבה יותר שוויונית מאשר היום. את תהליך הפחתת המיסים החל קנדי.
ברור ש"שוק חופשי" זאת סיסמא שמי שנהנה ממנה הם בעלי ההון שדורשים מהמדינה שתגן עליהם כדי שיוכלו להמשיך להתפרע.
ולמרות גישתי הפרגמטית משהו, אני חוזרת ומדגישה שעצם קיום שוק שבו מחליפים סחורות ,וכח העבודה, גם הגוף והנשמה הם סחורה. כנגד זה אין לי אלטרנטיבה מעבר לשיטה המרקסיסטית.
אני השוויתי למשטרים פיאודליים מלוכנים, לא לקומוניזם. למרות שבכל זאת, אין על סטאלין ומאו מבחינת דיכוי, גם אם אתה לא אוהב את קיסינג'ר.הכוחות השולטים: אם היית מהפכן הייתי אומר שאפשר לקרוא לזה פשוט הממסד :-)
אבל נסתפק ב-הגמוניה השולטת או משו בסגנון. בתוכה אתה יכול להכניס את הממשל התאגידי, את המפלגות הראשיות במדינות הקפיטליסטיות (בעקר ארה"ב ובריטניה), ואת מעמד הדירקטורים. אני מציע לך לקרוא את אריק אולין רייט ולראות את החלוקה המעמדית המחודשת שלו. הוא מתייחס לדירקטורים בחברות ציבוריות כמעמד, ובעצם אי אפשר לפטר אותם. מתוך הניתוח שלו גם אפשר לראות שמה שחשוב כאן אף יותר מהכסף והאמצעים עצמם, זה הכוח הפוליטי. לכן רייט טוען שמעמד זה חזק אף יותר מהטייקונים - הקפיטליסטים הגדולים עצמם.
כשאתה אומר שהק' מדכה בצורה יותר סובטילית, אתה בעצם משחק לידיים של הראייה המאוד מסויימת שלו את העולם. מעניין איך זה שאפשר לשייך הרבה מאוד קורבנות לקומוניזם (ולא נגיד לעובדה שלא היתה בארצות הללו דמוקרטיה), אבל את הגופות, הזיהום והנישול האדיר של העולם השלישי, אי אפשר לייחס לקפיטליזם?
בספרה דוקטרינת ההלם, נעמי קליין עושה בדיוק את זה - מראה איך מילטון פרידמן קשור באופן ישיר למשטר הרצחני של פינושה בצ'ילה(לדוג'). ומה עם הרס כדור הארץ? אם תהיה שואה אקלימית למי בדיוק נשייך את זה? למה הקפיטליזם ייצא זכאי? למה כאן זה "קפיטליזם + משהו", ובקומוניזם זה לא - קומוניזם + היעדר דמוקרטיה ?
כתבתי את זה כבר בעבר אצלי בפוסט שלנקקתי אליו - פרגמטיזם זו מילה שמשתמשים בה כדי שנחשוב שכל מה יכול להיות זו רק ההתבוססות הקיימת. אם ההיסטוריה היתה מתנהלת כך, לא היתה לנו חוקה אמריקאית, לא מהפכה צרפתית, ולא זכויות אדם והומניזם.פעם הומניזם לא היה פרקטי. וכשמיליארד בני אדם מרוויחים דולר ליום, מסתבר שכיום ההומניזם הוא תיאורטי.
אתה מסוג האנשים שאינם חושבים מהתחת
וזה לכשעצמו נפלא ונדיר.
האמת היא שאני לא אוטופיסט. האמירה "נחמד" התייחסה להערה שלך על השקעות בתשתית ובתקציבים חברתיים. כי גם פתרון שכולל שוק חופשי (אגב השיטה הנוכחית אינה שיטה של שוק חופשי, זו סתם סיסמה) ושיהיה פרגמטי וחופשי, ידרוש התערבות הרבה יותר מסיבית של הממשלה, שינוי שיטת המיסוי, הגבלות סביבתיות חמורות ועוד ועוד - כלומר הרבה יותר מלסלול כמה כבישים כמו שאובמה מציע.
I LOVE AMERICA
אני זורקת לך את הכפפה סמולאצ'! מה הפתרון היסודי? מהפיכה קומוניסטית אמיתית?
נכון שאני הצעתי בזהירות פתרון קייינסיאני או סוציאל דמוקרטיה מהסוג הסקנדינבי. אתה קראת לפתרון הזה נחמד, נו טוב, אז אתגרת את המרקסיסטית הזקנה.
בשיטה שהצעתי אין וויתור על השוק החופשי ולפיכך, אתה צודק, בעולם שבו שולטת גישת השוק כל אחד מאיתנו הוא סחורה. אבל- וכאן בעיני ההבדל המשמעותי- תלוי באיזו מידה. אם חיים בחברה שבה לכל אזרח רמת חיים סבירה, כבוד אדם ראוי -הרי שהמצב טוב לאין שיעור ממה שמצוי היום בישראל וברוב העולם המערבי _שלא לדבר על העולם השלישי)
הפתרון הרדיקאלי- ביטול שיטת השוק ומעבר לסוג של אוטופיה סוציאליסטית (ממליצה על ספרו של יפתח גולדמן ואפשר למצוא באתר של וון ליר יום עיון שהתקיים בנושא לא מזמן) . אני רואה בגישה כזו אופק אוטופי במחקר ובכתיבה שלי. יש לי חיבה והערכה יתירה להוגים אלו. פרגמטית- זה בעייתי. בעיני עדיפות גישות המשלבות סוציאליזם עם שוק חופשי.
ראנסום, אתה לא צריך מתרגם, אתה צריך עורך. את הקטע הזה היה אפשר לגזור, הוא בסך הכל מתייחס לנקודה בשיחה שבה ראנסום ציטט מישהו שאמר שדווקא המשבר הוא הוכחה לנצחונם של הכוחות השולטים (צריך למצוא להם שם חדש. מעמד הם לא, חלקם אפילו לא בני אדם אמיתיים).
תקציר הפרקים הקודמים: ראנסום מואשם באוטופיזם, רוג'ר בקידוש הקיים והצדקת הקפיטליזם. אני מזכה את הנאשמים. למעשה, הטרגדיה היא ששניהם צודקים. הקבוע היחידי בתולדות האנושות הוא קיומו של דיכוי. למעשה, הדיכוי הקפיטליסטי הוא הרבה יותר סובטילי ופחות אלים מצורות הדיכוי שקדמו לו (אלא אם כן את תופרת נעליים בויאטנם, אבל אז זה קפיטליזם + משהו). לכן רוג'ר צודק בייאוש הנוח שלו. מצד שני, ראנסום ממשיך להאמין בקיומה של אלטרנטיבה. זה לא עושה אותו אוטופיסט, במיוחד שהוא כל הזמן צועק שזה לא בסדר שאין דיון באלטרנטיבה. זה באמת לא בסדר (ובין השאר בגלל זה אני כותב פה).
ריקי חושבת שהמשבר רחוק מסיומו, שעם זה אני מסכים, אבל בסוף דבריה מתייחסת להשקעה בתשתיות ובתקציבים חברתיים. שזה נחמד, ואולי יעזור לזמן-מה, אבל זה רחוק מאוד מלהיות פתרון לבעיות היסוד של הקפיטליזם.
!!!!!!!!!!!
אאאאא סמולצ'!!!!!
mayday
בהחלט ייתכן ששייכתי לך צד בדיון על לא עוול בכפייך, אולם נדמה לי שאתה כתבת: "יש לי דווקא הרגשה שאתה מבין את זה מצויין אבל עדיין טוען (משום מה) לבעלות על איזו אמת מוחלטת.", שזה שילוב בין לכנות אותי מניפולטור לבין לכנות אותי פונדמנטליסט. אז בין זה לבין מתנשא, אני מעדיף להיות מתנשא.
הנחתי שאתה מכיר רק את מה שאתה מכיר על פי מה שכתבת. אני מניח שבכתיבה שלי אפשר גם כן לראות מה אני מכיר יותר טוב במקרים האלה.
אני מכיר לא רע את ההתנגדות לאוטופיזם. כמעט חסר לי (אבל רק כמעט) שתגיד שזה לא פרגמטי. אני מבטיח לך שלפני שהסקנדינביים היו שוויוניים, הם היו קצת פחות שוויוניים. זאת אומרת, הם לא יצרו אוטופיה, אלא בנו משו צעד אחר צעד. אבל אני מניח שכל שאיפה למציאות אחרת שמתבססת על הנחות אחרות שקולה לאוטופיזם, מול המציאות הנוכחית שהיא כל-כך פרגמטית ומועילה שב'מת צריך לאיים עלינו בגולאגים.
"כי מ"הכשלים" הקטנים במימוש העקרונות הסוצילאיסטים בסדרי גודל העולם לא גמר לספור את הגופות" =>
בינתיים כשאני מתבונן במדינות וקהילות שאמצו את הגישה הסוציאלית (ברמה הפרקטית גם אם לא ברמה התיאורטית) לצד הדמוקרטיה, אני רואה הרבה פחות גופות ממה שאתה מתאר, והרבה יותר חיפוש אחר דרכים של שלום ואחווה. כשאתה אומר "שלעולם תהיה קבוצת אנשים עם כוח שתנסה להסביר למה זה "טוב יותר ככה", אתה לא לוקח בחשבון את מדינות סקנדינביה, ששם אף אחד לא צריך להסביר כלום לאפחד. שם אין "מומחים לכלכלה" שרק הם מבינים בזה. אם כבר, שם האזרחים הם אלו שמסבירים לקבוצות הכוח בדיוק מה הם רוצים ואיך הם רוצים - וזה גם קורה.
מעניין גם איך נפילת חומת ברלין נזקפה לזכותה של השיטה - נגד הקומוניזם, ואילו המשבר הנוכחי לא נזקף לזכותה של השיטה - נגד קפיטליזם. איך העושק והנישול הגדולים של העולם השלישי, הרס האקלים, והפיכת אפריקה לפח הזבל של העולם לא נזקפות לעולם לזכות הקפיטליזם. אלו תמיד "אנשים".
אני חושב שלא הבנת מה ניסיתי להגיד. אני לא טוען שיש לי יכולת תפיסה מיוחדות של המציאות. אני טוען שגם אני וגם אתה רואים את העולם דרך נארטיב.
הטענה שלי שהאלטרנטיבה היא רעה לפחות באותה מידה בגלל שלעולם תהיה קבוצת אנשים עם כוח שתנסה להסביר למה זה "טוב יותר ככה". למה לדעתי האלטרנטיבה רעה יותר? כי מ"הכשלים"הקטנים במימוש העקרונות הסוצילאיסטים בסדרי גודל העולם לא גמר לספור את הגופות
ראנסום - אני חושב שאתה טועה לחשוב שאני רואה בקפטילזים את האידיאל או לחלופין מקדש את מה שאני מכיר רק בגלל שרק את זה אני מכיר, זו הנחה שמריחה מהתנשאות.
הערך שממנו אני פועל כאן הוא ההתנגדות לאוטופיזם יש לי הרבה מה לומר לך בעניין בגלל שהשיחה איתך בהחלט מעניינת. אבל מאוחר כבר היום.
אני נורא שמח על התגובה הזו. היא בדיוק נוגעת בכל אותם אלמנטים מהותיים: "מציאות", "נרטיב", "מודל"וכדומה. בוא נבחן את זה.
אתה מתייחס למשו כאל "המציאות עצמה". האם אותו משו הוא פיסיקה? כימיה? ביולוגיה? או שמא אורן זריף? האם מדובר בחוקי הת'רמודינמיקה (שרלוונטיים מאוד לכלכלה אבל אף כלכלן לא לומד אותם)? מה פתאום. מדובר ב- "מציאות". ואילו אני, אני מתעסק ב- "מטאפורה", ב- "נראטיב".
מעניין מה היה קורה אם פתאום חוקי הפיסיקה היו כושלים. אם פתאום E שווה MC בריבוע היה מתהפך... אני כבר רואה את הפיסיקאים: "זה לא שטעינו לגבי המציאות, זה כשל נקודתי באלקטרונים ובפרוטונים..."
אבל הרי זה לא יכול לקרות. מאידך, בכלכלה "המציאותית", זה קרה גם קרה. אז מהי בדיוק אותה מציאות שאתה מדבר עליה? המציאות של בעלי ההון? המציאות של פקידי ההון? המציאות של התיאוריה של ההון? שחקנים במודלים של תורת המשחקים? מהי המציאות הזו שאני כל-כך רחוק ממנה? אילו חוקי טבע היא מקיימת המציאות הזו? איך עד לפני 50 שנה אף אחד לא העז לחשוב על כלכלה בתור חוקים פיסיקליים, והיא הייתה חלק ממדעי החברה? ולמה זה השתנה? המממממ.... סליחה סליחה, עוד פעם אני והנראטיבים ההזויים שלי.
אני מחבר שני משפטים ממה שכתבת:
"ומלקרוא תגובות ופוסטים שכתבת יש לי דווקא הרגשה שאתה מבין את זה מצויין אבל עדיין טוען (משום מה) לבעלות על איזו אמת מוחלטת." + "אבל בכל מודל אחר עדיין יווצרו כוחות דומים שישתמשו בכח שלהם לשכנע אותי שהם פועלים רק לטובתי זה סימטרי לחלוטין לדעתי במובן הזה." =>
הטענה שלך היא שאין אלטרנטיבה. הטענה שלך היא לא לגבי אמת מוחלטת, אלא לגבי שקר מוחלט. מבחינתך מה שקיים - רק זה מה שיכול להיות קיים. וכשמדובר בריק, בחלל מוחלט, כל טענה לאמת אחרת, כזו שנוגדת את ההגמוניה המוחלטת לגבי עצם העלאת האפשרות של אלטרנטיבה, נתפסת כניסיון לחולל אמת מוחלטת. כמו ששטרסלר אוהב נורא להגיד: "מה אתם רוצים להיות? צפון קוריאה?" זה עניין יחסי - כשכולם משקרים, כשהשקר כל-כך מושרש עמוק והוא חלק ממש מה-DNA המזוייף, אז כל ניסיון אחר, כל מחשבה אחרת על היסודות, נתפסת כאידיאולוגיה מוחלטת - רק משום שהיא שונה לגמרי ממה שאתה מכיר, והבסיס שלה הוא בסיס שונה לגמרי ממה שאתה מכיר. אתה טוען שאני מתבונן מתוך אמת מוחלטת, אבל כשאני מתבונן על המצב הנוכחי, כל מה שאני רואה הוא היעדר מוחלט לגבי קיומה של אלטרנטיבה.
אין ספק שהצלת המערכת הפיננסית חיזקה עוד יותר את השיטה הקיימת והוחמצה הזדמנות לפחות למיני מהפיכה. אבל, הנבואה ניתנה לשוטים. גם בתקופת המדבר הגדול הובר שפך כספים על המערכת הפיננסית. היתה קריסה חזקה יותר ב 1931 ורק כאשר רוזבלט נקט בגישה קיינסיאנית- השקעה בתשתיות ובנוסף הרחבת הביטוח הסוציאלי החלה יציאה מהמשבר.
אם כבר יצאנו מהמשבר הרי שהשיטה החברתית הניאו ליברלית הוכיחה את עצמה ואני מקבלת לחלוטין את הדיאלקטיקה של רנסום. הכלכלנים יגידו שזה מחזור עסקים- הפרה זמנית של שיווי המשקל ולא בעיה מבנית של השיטה. יטילו לפרק זמן קצר עוד קצת רגולציה אבל לא יחוללו שינוי.לא תתחולל מהפיכה פרדיגמטית במחשבה הכלכלית ובוודאי לא יהיה שינוי ביחסי הכטח המעמדיים.
צר לי לחרב שמחות אבל עם הגרעונות האדירים בכל העולם אני לא בטוחה שאכן הרע מאחורינו. ומאחר שהכספים הגדולים כבר הוצאו לצורך הצלת מוסדות פיננסיים לא יודעת כמה יישאר לצורך השקעה בתשתיות ובתקציבים חברתיים.
עושה רושם שאפילו אם שני אנשים מאנדרומדה היו מביימים שיחה בין ראנסום סטארק לרוג'ר וילקו זה לא הייתה השיחה שהם היו שומעים באוזניי רוחם :)
תראה, אני חושש שאתה צודק אני באמת לא מבין תהליכים חברתיים אבל גם מקננת בי התחושה שאתה מתייחס למטאפורות ולרעיונות שהם ניסיון למדל מערכות מורכבות (של מוסר, שימוש במשאבים בין השאר) כאל המציאות עצמה(TM), צריך לזכור שאלה מודלים נארטיבים. ומלקרוא תגובות ופוסטים שכתבת יש לי דווקא הרגשה שאתה מבין את זה מצויין אבל עדיין טוען (משום מה) לבעלות על איזו אמת מוחלטת.
תראה אין ספק שכוחות כמו עליית התאגידים, זכות הקניין כערך מכונן, הגירה וכו' יצרו קבוצות עם כח והשפעה שבוודאי לא ששות לותר על הכח והמשאבים אבל בכל מודל אחר עדיין יווצרו כוחות דומים שישתמשו בכח שלהם לשכנע אותי שהם פועלים רק לטובתי זה סימטרי לחלוטין לדעתי במובן הזה.
המממ... נדמה לי שבסוף אני אבין.
אם אקרא לאט.
את הכול.
שוב.
אולי.
ובנימה רצינית יותר - אתם מציירים כאן עולם כל כך אינטרסנטי ולא רומנטי, שזה כואב לי בדמיון.
:(
סמאלץ', תודה שאתה פה.
"כלכלן בחיר" => כלכלן בכיר.
טעות טראגית... :-)
תודה על ההסבר וסחתיקה על המטאפורה. אני אשתמש גם כדי להראות את חילוקי הדיעות איתך לגבי המסקנה. חוצמזה שאני שוקל להעסיק אותך (לא ב'מת, אין לי איך, אני אהפר חוזה) בתור מתורגמן. אולי אפילו מתורגמן ללקסית.
מבחנית הקבוצות שמרכיבות את הכוח הפוליטי שדיברתי עליו, אני ממש לא מבדיל בין שמאל וימין אמריקאים. טימותי גייתנר הוא לוחם מעמדי, וכך גם האנק פאולסן, ושניהם מעורבים עם גולדמן זאקס ושאר ירקות. וביל קלינטון וחבורתו היו גם כן מאפשרים ראשיים של העניין הזה.
מבחינת החיה - אני טוען שמדובר בחיה שמלכתחילה הונדסה באופן מסוים כדי שמעמד מסוים וקבוצות מסוימות יפיקו ממנה את המירב, וינטשו. התיאוריה הניאו-ליברלית היא תיאוריה של ההון ולמען ההון. לאחרונה קראתי טור של כלכלן בחיר (שכחתי את שמו) שאי אפשר לחשוד בו שהוא סוציאליסט, שאמר שצריך לסגור את כל בתי הספר לכלכלה ומנהל עסקים, שמעמד מנהלי התאגידים גרם לנזק עצום לכל העולם, ושאין כלל צורך במנהלים האלה. תגלית נורא לא מפתיעה לכל מיני סוציאליסטים.
הטענה של רוג'ר וילקו (ריספקט על הניק) לגבי קונספירציה נובעת מחוסר הבנה של תהליכים חברתיים. אפשר להתחקות אחר נתיב הניאו-ליברליזם עד למחלקות כלכלה ומנהל עסקים שיצרו בעלי ההון (בתי הספר לכלכלה בשיקגו ובהרוורד) וששם הונדסה התיאוריה של ההון, שמן הסתם משרתת אותו. לא היתה כאן קונספירציה, אלא מלחמה מעמדית.
ומה שדיוויד הארווי טוען, זה שהניאו-ליברליזם מההתחלה לא היה תיאוריה של כלכלה, אלא כלכלה פוליטית למהדרין, שמטרתה למסד באופן בלתי הפיך את יחסי הכוח החברתיים. ואז אם ירצו לשנות זאת - יצטרכו להפיל את המערכת כולה. כתבתי על זה כאן:
האירוניה הדמוקרטית ווהחוקית של AIG
לסיכום סמולצ', החיה הזו נועדה כדי שינצלו אותה. היא נולדה מתוך סימביוזה עם הכוחות הללו. ולכן עכשיו, בעת של משבר אקוטי שכזה, הכוחות הללו דווקא התחזקו. נעמי קליין אפילו טוענת שמה שקרה ב- bailout, זו לא הלאמה של חברות, אלא הפרטה בפועל של משרד האוצר. או במילים אחרות - גניבה ממסדית ומערכתית.
קודם כל להתמצאות במרחב, ראנסום משמאלי ורוג'ר מימיני (הוא אפילו מאמין בזכויות יוצרים, רחמנא ליצלן (TM)).
ראנסום אמר במילים יותר ברורות את מה שאני רמזתי לו - שהגיע הזמן לשינוי הרבה יותר רדיקלי. המשבר הזה הוא הזדמנות שאנחנו הולכים ומחמיצים לשנות את המערכת. רוג'ר ואני (TM), כמו שני בורגנים טובים, נבהלים ממהפכות. אבל בעוד שאני מבין שעובדים עלי, רוג'ר עדיין מקווה לטוב (לאט, זוחל, בלתי מורגש אבל טוב).
בסוף ראנסום נתן איזה דיאלקטיקה ישנה וטובה, לפיה דווקא כשלון המערכת הוא הוכחה לנצחון הכוחות השולטים בה. שם נדמה לי שגם רוג'ר קצת לא הבין אותו. הכוונה היא לא שהכוחות השולטים הרסו את הכלכלה כדי להתגבש, אלא שהתגבשות הכוחות השולטים בכלכלה האמריקאית (שזה אם אני לא טועה קואליציה של ימין רדיקלי וכסף גדול, במיוחד מתחומי הנפט, הנשק והבנקאות) הייתה תהליך שהביא להתרסקות. או במילים פשטניות ובוטות אבל קצת יותר ברורות, זה שהחיה גוססת זו הוכחה לזה שהפרזיט שתקף אותה התחזק. אם הוא יצליח למצוא חיה טובה יותר למצוץ את דמה, הוא אפילו ישרוד.
אם מישהו מהמגיבים, המככבים והקוראים שלך הבין את המחלוקת בין רוג'ר לראנסום, ואיפה אתה ביניהם, אני חותכת.
(תסביר לי בנפרד, במלים של הדיוטות)
משעשע :) אף על פי שזה קונספרטיבי מדי בעיניי בכדי להיות אמיתי(TM) שמישהו יזום גיבושון על הגב של הכלכה האמריקאית.
השתמשתי במילה מהפכה, אבל כמובן שלא התכוונתי למהפכה גרדומית שכזו... :-) אני חושב שמבחינת השימוש גם ברור למה התכוונתי. ושינוי מהותי במערכת הקיימת - זו מהפכה. מהפכה "קלאסית" כפי שאנו תופסים אותה היא נגד בני אדם ומעמד וכו', אבל בעידן גלובלי מאוד מערכתי ומובנה, שינוי מבני עמוק - הוא מהפכה. ואין זמן טוב יותר מאשר משבר. דווקא עכשיו אובמה היה יכול לעשות שינוי גדול, אם הוא היה רוצה, אם היה לו אינטרס. אבל אין לו, כי ההוויה קובעת את התודעה, ומי שלא הסתנוור מהפרטים הביוגרפיים האתניים שלו, יכל לראות שהוא שייך לאותה קבוצה קיימת.
אני חושב שהמשבר הזה, הוא-הוא הצלחת הניאו-ליברליזם. דיוויד הארווי טוען שזהו בכלל פרויקט התגבשות והתייצבות של כוח פוליטי מאוד מאוד מסוים - שהגיע לשיא שלו במשבר הנוכחי. הניאו-ליברליזם היא דרך ללא מוצא מטבעה, וכשמתרסקים על הקיר שבסוף הדרך הזו, זה רק מעיד עד כמה הדרך הזו הצליחה.
אותי במהפכה ישלחו לגולאג, אבל אני עדיין חושב שאובמה היה צריך לשפוך פחות כסף על המערכת הפיננסית.
אני לא בהכרח נגד שינוי שקט, אבל כרגע אני לא מזהה אפילו את זה. מה שנראה לך כמו שינוי שקט הוא בדרך כלל חיבוק דוב של המערכת הקפיטליסטית, שמאמצת מגמות חתרניות והופכת אותן לחלק מהמיינסטרים, תוך כדי זה שהן מעוקרות מתוכן.
סמולצ',
ואני דווקא חושב שהמהפכה היא הבעיה ומאדך גיסא יש הכרה בהשתנות של העולם בפעילותו של המשטר של אובמה
זה הפרדוקס הישן והטוב בפעולה שאי אפשר להחריב את המערכת עליה אתה מופקד כי לא ישארו כך כלים ואמצעים לשינוי.
לדעתי יש שינוי איטי (וכמעט /קט) בהכרה של משקי הבית הארה"ב, שעבדו עליהם - שהם צריכים לחסוך והצמיחה לא תהיה נצחית
יש שינוי אבל הוא זהיר ולדעתי בצדק, "המהפכות" כולם הסתיימו עם רטוריקה מתלהמת וערימות של גופות, אני אישית מעדיף שינוי איטי, שקט וזוחל שמתחבר למציאות(TM) הכלכלית ומסמס את האקסיומות הישנות, הפגומות בחלקן(!) לאט ובזהירות.
באמת, האכזבה הגדולה ביותר בעיניי בהקשר של אובמה היא התמיכה שלו במערכת הפיננסית. אפשר לסלוח לו על זה שהוא לא מאמין במהפכה, בטח על זה שהוא מצהיר על כך כנשיא ארה"ב. אבל זה בהחלט נראה כאילו בהיבט הכלכלי הוא מוותר אפילו על ההזדמנות לשינוי המערכת הקיימת.
ומעבר לכל הנחות היסוד השגויות קיימת הנחת יסוד אחת ששגויה מכולן ושגויה לפני כולן - מהי בכלל הצלחה ומהו בכלל כישלון.
ברק אובמה טען שלעשות מהפכות זה דבר בעייתי ושעדיף להשתמש במערכת הקיימת. נעמי קליין הגיבה לו, שאם יש זמן שבו אפשר לשנות את המערכת הקיימת, הרי שזהו זמן של משבר. ועכשיו זה הזמן הזה (ולכן זה לא יקרה). ולכן בספר של אובמה וחבריו התיאורטיים מאסכולת שיקגו, המשבר הוא כישלון. אבל לפי קליין שחיה בעולם האמיתי, ורואה אנשים ואת כדוה"א לפני שהיא רואה מספרים, המשבר הזה הוא נקודת זינוק להצלחה. הכישלון של המערכת הוא-הוא הצ'אנס. ולכן חשוב לראות מהו הדבר שבדיוק לא קורה. היעדר מוחלט, טוטאלי אבסולוטי של אלטרנטיבה סוציאלית ואקולוגית.