דום הנפש כלתה לה ימיה ריקנות צעדים מתרחקים בצבע לבן, פירור המגע שוכן לו בפינה עזובה קורי העכביש טוו את כאב בדידותך. חש בתהום ליבך עמקים סלע חצבו בימי הסיד, אבק מדבר מתעתע בלב מפרפר דיונת הידיעה כיסתה מעין מים חיים, לא לעולם, אויר יעמוד ביום האין רוח מדברית לוחשת לך תמונה חדשה. |