כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    כרוניקה של רוע

    54 תגובות   יום ראשון, 23/8/09, 16:51

    זה מציף מכל עבר בזמן האחרון.

    קשה אפילו להגיד מתי זה התחיל.

    והיו כל כך הרבה מקרים שכל אחד ואחד מהם זעזע והטריד והעסיק אותנו עד שהגיע הבא אחריו עד שפיתחנו איזושהי אדישות לרשעות ולאלימות שמקיפה אותנו כמו ענן שחור סמיך שאי אפשר להתנער ממנו.

     

     

     

    נדמה שזה תמיד מתחיל עם מילים.

    רעילות, ארסיות, שמטרתן לפגוע.

    אז משתמשים באצטלה של חופש הביטוי, שהרי בסך הכל מדובר בחיווי דעה לגיטימי בחברה דמוקרטית, אבל תחושת הבטן שלנו מורה לנו שזה מעבר לכך.

    ובכל זאת, מה אפשר לעשות? הרי לא נציע , אפילו לא נציע, שיש דברים שעדיף להם שלא ייאמרו.

    Heaven forbid! שאז יצעקו על סתימת פיות, פלורליזם וצנזורה, ישתמשו בהמון מילים לועזיות וישוו למשטרים אפלים ואנחנו נתקפל לכדור קטן ונתנצל שבכלל העלינו בדעתנו שאולי יש דברים שעדיף לא לחשוב אותם בכלל וגם אם חושבים לשמור עמוק, אבל עמוק בבטן.

     

     

     

    אחר כך יסבירו לנו שכל אחד אחראי למעשיו, ואם מן דהוא לקח את הנאמר ממש ברצינות, אין זו אשמתו של מגיר הארס. זה בסך הכל האופן שבו ביכרו לפרש את דבריו, זה הכל.

    תמיד בסביל, המילים האלה. הדברים שנאמרו. חלילה שמישהו ייקח אחריות על הדברים. שהרי לדברים חיות משל עצמם, משיצאו מחזקת אומרם.

    ובכל זאת התחושה היא של כדור שלג אלים ורע שמתגלגל וצובר תאוצה ולנו אין דרך לעצור אותו.

     

     

    כמעט אפשר לראות את השחור באוויר. כמו בגרין מייל. אנשים מקיאים מעצמם חלקיקים אפלים אבל שלא כמו הענק ההוא שהלב שלו היה גדול כמעט כמו הגוף, הם לא עושים את זה כדי להציל אף אחד. אפילו לא את עצמם. הם עושים את זה סתם כי הם יכולים.

    כי להיות טוב זה פסה, להיות נעים לאחרים זה כנראה נורא לא סקסי ואין בזה רייטינג.

    אז מחפשים. כל הזמן מחפשים.

    את הרוע, את מי להאשים, ובדרך פוגעים באנשים, אבל הי! זאת הדרך להישמע, זאת הדרך לעשות גלים, זאת הדרך למעלה.

     


     

    אחת האמירות שאליהן מצאתי את עצמי מתחברת בזמן האחרון היתה תשובתו של מיקי גולדנברג (אחיו של דודו טופז) לכתבת ששאלה אותה, במיטב מסורת הברקודות המריחות דם, אם המשפחה מאשימה את השב"ס במותו של טופז.

     

     

    האיש התאבד. נגמר. איננו יותר.

    ובלי להתייחס למעשיו המזעזעים בתקופה האחרונה, יש לו משפחה וילדים שמנסים לעכל את זה שהם לעולם לא יראו יותר את האיש הזה שחוץ מהראשון בבידור היה גם בן משפחה אהוב.

     

     

    אבל נו, באמת, אולי כדאי לנסות לשסות אותם בגורם חיצוני, למצוא מישהו לגלגל עליו את האשמה, אולי זה יגרום להם להרגיש הרבה יותר טוב! אולי זה ייתן להם תקווה או מטרה חדשה בחיים!

    בתשובתו של גולדנברג לכתבת הוא הציע לה להפסיק לחפש רוע ולנסות לחפש קצת טוּב.

    כמה חבל שהחלק הזה נבלע עמוק בתוך הידיעה שפורסמה בסופו של דבר.

     

     

    העצוב הוא שזה לא כל כך קשה להיות נחמדים. או נעימים. או אפילו סתם פרוֶוה.

    אבל כנראה שקל יותר לתת לרוע להישפך החוצה בלי לדפוק חשבון.

    לחמם, להתלהם, לבקר, לקרוע לגזרים - זה בא לנו יותר טבעי, כנראה.


     

     

    וזה הגיע גם לקפה, הטירוף הזה שאופף אותנו. גל העצבים, השליליות והרשעות.

    אולי זה החום.

    מי יודע?

    העובדה היא שבזמן האחרון כל טמפיט שעיקר כשרונו מתמצה ביכולת לכתוב ללא שגיאות כתיב ניכרות, יוצא במלחמת רש(ע)ות שנטל מעצמו כנגד מישהו, מישהי, או משהו שעצבן אותו - או שלא באמת עצבן אותו אלא רק תפס לו את העין וגירה את האצבע המקלידה, ובכלל כל המטרה שלו היתה ליצור דיון ואולי קצת פרובוקציה אבל וודאי שלא מהומה רבתי והרי, הוא זכאי לדעתו, הלא כן?

     

     

     

    אלא שפתאום אנשים נעלבים (לך תבין), ומגיבים בחריפות ומסכסוך קטן וחביב מתלקחת חבית תבערה עצומה שבוערת בעוצמה של כל הפחדים והרוע והלחץ היומיומי של כל מי שנמצא, ונפגע, נפגע בשם אחר, או סתם מרגיש מאוים ומפחד להיות הבא בתור,

    ובמקום שהמקום הנעים הזה, המקום שאליו אנחנו בורחים מחדשות על גופות מבותרות ושוכרי דירה פסיכופאתיים, ישמש מרגוע אסקפיסטי ומהנה, רשת חברתית עסקית שבמסגרתה אנחנו בדרך כלל יותר אדיבים, יותר נעימים, יותר אמפתיים מאשר ביום-יום הלחוץ והעצבני שלנו, אנחנו מוצאים את עצמנו בעיצומו של שדה קרב נוסף, וירטואלי, דווקא במקום ששימש לנו מפלט קריר ונעים ואחד המקומות האחרונים במדינה הזאת שבה אנשים נחמדים אחד לשני סתם ככה. ללא סיבה.


    דרג את התוכן:

      תגובות (54)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/8/09 21:07:

      צטט: שפ. 2009-08-25 17:23:41

      צטט: bronte 2009-08-25 14:46:01

      צטט: alfasin 2009-08-25 10:52:26

       

       די שניכם, אני ניהיה פה אדמדם...

      נבוך

       

      ודרך אגב, במקרה הזה אמא שלך צודקת !

       

      אתה אדמדם?

      נבוךנבוך

       

       

      כן, אבל זה לא בגללנו.

      מי אמר לך להרדם בשמש???

      אלוורה, מותק.

      שבוע ואתה כמו חדש.

       

       ששש....

      אל תספרי....

        25/8/09 17:28:

      צטט: bronte 2009-08-25 14:40:33

      צטט: guy7373 2009-08-24 23:54:29

      תקופה זוועתית באמת

      :/

      לגמרי.

      but that too, shall pass

      ( I hope, anyway)

       

       Dust in the wind

      :) 

       

        25/8/09 17:23:

      צטט: bronte 2009-08-25 14:46:01

      צטט: alfasin 2009-08-25 10:52:26

       

       די שניכם, אני ניהיה פה אדמדם...

      נבוך

       

      ודרך אגב, במקרה הזה אמא שלך צודקת !

       

      אתה אדמדם?

      נבוךנבוך

       

       

      כן, אבל זה לא בגללנו.

      מי אמר לך להרדם בשמש???

      אלוורה, מותק.

      שבוע ואתה כמו חדש.

       

        25/8/09 14:48:

      צטט: שפ. 2009-08-25 13:47:08

      צטט: alfasin 2009-08-25 10:52:26

      צטט: bronte 2009-08-24 12:22:13

      צטט: tom s 2009-08-24 12:04:33

      צטט: alfasin 2009-08-24 10:23:21

      ברונטה מותק*, ראיתי גם את זה וגם את הפוסט של הבדואי ועוד כל מיני מסביב.

      לא יודע מה ניהיה פתאום שכל האנרגיה החרא הזאת התחילה להסתובב ברשת.

      לטעמי הדבר הנכון הוא לא להכנס למקומות האלה שעושים רע.

      ואם כבר ניכנסת, לא להגיב, לא לככב (גם לא באדום), פשוט לתחפף ולדפדף את זה הלאה.

       

      כל  אמירה שנוסיף רק תתן יותר כוח תאוצה לגועל-נפש הזה להמשיך להתגלגל.

      עזבי אותך - לא שווה את זה.

       

       

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

      את מבינה למה אני מת עליו ?

      ( ועלייך )

       

      לגמרי מבינה למה אתה מת עליו,

      עוד יותר מבינה למה אתה מת עלי.

      גם אמא שלי מבינה, אגב.

      הרי מהשגורים במשפטיה הוא: איך אפשר שלא לאהוב אותך??

       

       די שניכם, אני ניהיה פה אדמדם...

      נבוך

       

      ודרך אגב, במקרה הזה אמא שלך צודקת !

       

       

      ואני מתה על שלושתכם!

       

      איזה כיף! בואנ'ה, בשביל כל האהבה הזאת, היה שווה פוסט הקיטורים והמרמירות הזה!

       

        25/8/09 14:46:

      צטט: alfasin 2009-08-25 10:52:26

      צטט: bronte 2009-08-24 12:22:13

      צטט: tom s 2009-08-24 12:04:33

      צטט: alfasin 2009-08-24 10:23:21

      ברונטה מותק*, ראיתי גם את זה וגם את הפוסט של הבדואי ועוד כל מיני מסביב.

      לא יודע מה ניהיה פתאום שכל האנרגיה החרא הזאת התחילה להסתובב ברשת.

      לטעמי הדבר הנכון הוא לא להכנס למקומות האלה שעושים רע.

      ואם כבר ניכנסת, לא להגיב, לא לככב (גם לא באדום), פשוט לתחפף ולדפדף את זה הלאה.

       

      כל  אמירה שנוסיף רק תתן יותר כוח תאוצה לגועל-נפש הזה להמשיך להתגלגל.

      עזבי אותך - לא שווה את זה.

       

       

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

      את מבינה למה אני מת עליו ?

      ( ועלייך )

       

      לגמרי מבינה למה אתה מת עליו,

      עוד יותר מבינה למה אתה מת עלי.

      גם אמא שלי מבינה, אגב.

      הרי מהשגורים במשפטיה הוא: איך אפשר שלא לאהוב אותך??

       

       די שניכם, אני ניהיה פה אדמדם...

      נבוך

       

      ודרך אגב, במקרה הזה אמא שלך צודקת !

       

      אתה אדמדם?

      נבוךנבוך

       

        25/8/09 14:44:

      צטט: זהבשחור 2009-08-25 09:04:20

      צטט: bronte 2009-08-24 09:25:07

      צטט: זהבשחור 2009-08-23 21:51:58


      צריך לקוות לטוב, ולהאמין בטוב, ולא להתבייש להעיר למישהו עם "רוע מובנה".

       

       

      מסכימה עם החלק הראשון. להעיר למישהו עם רוע מובנה זה כמו לדפוק את הראש בקיר,

      או להילחם בטחנות רוח. מרגיש כמו ייעוד, אבל חסר סיכוי לחלוטין.

       

       

      אל תהיי בטוחה.

      לפעמים מרוב שבטוחים שאין טעם להעיר, אז "בעל הרוע" לא מודע לאיך מסתכלים עליו, והוא בכלל בטוח שהוא אחד מל"ו צדיקים.

       

      לפני כמה ימים הלכתי לנגב חומוס באחת המסעדות הערביות העיר התחתית בחיפה, יחד עם חבר חובש כיפה.

      ממש לפני שנכנסנו, עבר מכר משותף שלנו, ושאל את החבר הדתי:" אתה לא מתבייש לאכול במקום כזה" <הכוונה מבחינת הכשרות.>

       

      חבר שלי נהיה קצת לבן, והתחיל לגמגם שזה רק חומוס ובלה בלה..

       

      אז אני שאלתי את אותו מכר <שאגב, הוא לא דתי וזה בכלל לא מעניין אותו איפה כל אחד אוכל, למעט הרצון לגרום לרע>, כמעט באלו המילים: "תגיד, עד כדי כך אין לך חיים שאתה מתערב בחיים של אחרים?...מה זה עניננך בכלל"

      עכשיו הוא נהיה לבן...הוא לא ממש ענה..והמשיך ללכת.

       

      אמממה...אני די בטוח שבפעם הבאה הוא לא יגיד לאף אחד שום דבר בסגנון הזה.

      יכול להיות שהוא יחשוב על זה, אבל הוא יהסס מאוד אם להגיד.

       

       

       

       

      וואלה.

      לגמרי שווה ניסיון.

      האמת היא שכשמעירים לקרובים לי הערות באין כניסה, קל לי לגונן, אפילו באגרסיביות.

      רק כשזה מופנה אליי אני מוצאת את עצמי דהומה ולעתים אף ספיצ'לס (למרות שבינינו, זה לא קורה הרבה)

       

        25/8/09 14:40:

      צטט: guy7373 2009-08-24 23:54:29

      תקופה זוועתית באמת

      :/

      לגמרי.

      but that too, shall pass

      ( I hope, anyway)

       

        25/8/09 14:38:

      צטט: שפ. 2009-08-24 17:08:09

      מצאתי לי אחלה זמן להתנתק מהעולם :)

      הטירוף שרץ כאן בשבועות האחרונים עקף אותי, בזמן שטבעתי בצרות משל עצמי.

      כששומעים על הדברים בזמן עבר וכשהם באים בקבוצה, איכשהו זה מוריד מהזעזוע של כל מקרה לגופו (מוזר, ציפיתי שיקרה הפוך..).

      וכן, מסיכמה איתך. זה לגמרי צריך להעלם עוד לפני שאומרים. בדיוק כמו שיודעים היום שיש דבר כזה אלימות מילולית, ויש דבר כזה הסתה במילים, מתישהו, אולי, בתקווה, מישהו גם ידרוש שיקחו אחריות על הדברים.

      יותר מהכל מסכימה איתך שהדברים הטובים נבלעים, שאיכשהו התהפך לנו, שמילים טובות הפכו מאוסות ואילו השנאה מעוררת תשומת לב, שנאה עצמית זו כבר ממש תכונה מוערצת שכל אחד צריך לאמץ.

      הקפה הוא בסך הכל רשת חברתית, וככזה הוא מלא באנשים שהם אוצרות אמיתיים, אבל יש גם את אלו שהם לגמרי זבל, טהור אבל עדיין מסריח. פעם מזמן, הקפה הפך לי לבוץ, ועוד בלי סוכר, כזה שרק טועמים ויורקים, מפגר מי שמנסה שוב. אבל שני חברים אמרו לי לזכור, שבאינטרנט כמו בעולם האמיתי, הכל תלוי במינון וברשימת החברים. מאז הקפה הרבה יותר טעים ועם אחלה ארומה.

      אז טוב שפיספסתי, כי ככה סתם שתדעי, ממש התגעגעתי!

       

       

       

      כמה קטנה - ככה צודקת. ואני חייבת להודות שמצאתי פה כמה אוצרות נדירים. לגמרי. אנשים שאני יודעת שעצם ההיכרות אתם (עזבי עכשיו חנופה וכאלה) היא רווח נקי שלי. ואם לא יצא לי דבר נוסף מהקפה לעולם - עדיין אצא מורווחת בענק.

      במהלך שנתיים וחצי שאני פה, מעולם לא נתקלתי בסיטואציה שבה הקפה הופך לבוץ או ביצה ללא אשם מצדי (כאלו שהיו עם 'אשם תורם' שלי אני לוקחת על עצמי. אין לי מה לקטר). ואני חושבת שכמו כל דבר אחר בחיים - משנה גם הקונסטלציה.

      ובפרפרזה על דבריה של ג'וליה רוברטס ב"אשה יפה" - אם מן דהוא היה מגיב אליי מגעיל בזירה אחרת, הייתי פחות מופתעת.

      יותר מוכנה, ומסוגלת להגיב ביתר קלות. השיריון שלי שונה במקומות שונים.

      פה יותר קל לפגוע בבטן הרכה, ואני חושבת שזה נבזי ונפסד לעשות את זה.

      ובכל מקרה, אני הולכת על עצתו של אלפא המלך, וכיף לי שהתגעגעת - גם אני.

       

        25/8/09 14:30:

      צטט: גיאגיא1971 2009-08-24 15:54:38

      צטט: bronte 2009-08-24 12:22:13

      צטט: tom s 2009-08-24 12:04:33

      צטט: alfasin 2009-08-24 10:23:21

      ברונטה מותק*, ראיתי גם את זה וגם את הפוסט של הבדואי ועוד כל מיני מסביב.

      לא יודע מה ניהיה פתאום שכל האנרגיה החרא הזאת התחילה להסתובב ברשת.

      לטעמי הדבר הנכון הוא לא להכנס למקומות האלה שעושים רע.

      ואם כבר ניכנסת, לא להגיב, לא לככב (גם לא באדום), פשוט לתחפף ולדפדף את זה הלאה.

       

      כל  אמירה שנוסיף רק תתן יותר כוח תאוצה לגועל-נפש הזה להמשיך להתגלגל.

      עזבי אותך - לא שווה את זה.

       

       

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

      את מבינה למה אני מת עליו ?

      ( ועלייך )

       

      לגמרי מבינה למה אתה מת עליו,

      עוד יותר מבינה למה אתה מת עלי.

      גם אמא שלי מבינה, אגב.

      הרי מהשגורים במשפטיה הוא: איך אפשר שלא לאהוב אותך??

       

       

      לגבי המשפט של אמא שלך - מה, את אחות של ג'רי סיינפלד? (אימו אומרת את זה גם עליו, אז חשבתי...).

      ולגבי מה שכתבת - הסופר יעקב וסרמן (1873-1934) אמר (או כתב) פעם: "הרע אינו פרי הרצון, אינו פרי המחשבה, הוא ישנו מאליו". תחשבי על זה. אם זה ברשת חברתית, בשידורי "רשת" או בכל מקום אחר. לצערינו, הוא פשוט קיים.

      א. בדקתי במראה. לא.

      ב. ומה אתה? האח הבכור של עליזה גרוס חכמוני?

      ג. מעולם לא טענתי, ולא הייתי טוענת שהרוע הוא רעיון אמורפי או יציר דמיון. הרוע קיים, זה ברור. בכל אחד מאתנו. השאלה היא מה עושים אתו ובמה בוחרים לדבוק. וכרגע נדמה שיותר ויותר אנשים בוחרים לדבוק ברוע. ואל תטעה, זאת לגמרי בחירה, לא משנה איך יעטפו ויתרצו אותה.

       

        25/8/09 13:47:

      צטט: alfasin 2009-08-25 10:52:26

      צטט: bronte 2009-08-24 12:22:13

      צטט: tom s 2009-08-24 12:04:33

      צטט: alfasin 2009-08-24 10:23:21

      ברונטה מותק*, ראיתי גם את זה וגם את הפוסט של הבדואי ועוד כל מיני מסביב.

      לא יודע מה ניהיה פתאום שכל האנרגיה החרא הזאת התחילה להסתובב ברשת.

      לטעמי הדבר הנכון הוא לא להכנס למקומות האלה שעושים רע.

      ואם כבר ניכנסת, לא להגיב, לא לככב (גם לא באדום), פשוט לתחפף ולדפדף את זה הלאה.

       

      כל  אמירה שנוסיף רק תתן יותר כוח תאוצה לגועל-נפש הזה להמשיך להתגלגל.

      עזבי אותך - לא שווה את זה.

       

       

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

      את מבינה למה אני מת עליו ?

      ( ועלייך )

       

      לגמרי מבינה למה אתה מת עליו,

      עוד יותר מבינה למה אתה מת עלי.

      גם אמא שלי מבינה, אגב.

      הרי מהשגורים במשפטיה הוא: איך אפשר שלא לאהוב אותך??

       

       די שניכם, אני ניהיה פה אדמדם...

      נבוך

       

      ודרך אגב, במקרה הזה אמא שלך צודקת !

       

       

      ואני מתה על שלושתכם!

       

        25/8/09 10:52:

      צטט: bronte 2009-08-24 12:22:13

      צטט: tom s 2009-08-24 12:04:33

      צטט: alfasin 2009-08-24 10:23:21

      ברונטה מותק*, ראיתי גם את זה וגם את הפוסט של הבדואי ועוד כל מיני מסביב.

      לא יודע מה ניהיה פתאום שכל האנרגיה החרא הזאת התחילה להסתובב ברשת.

      לטעמי הדבר הנכון הוא לא להכנס למקומות האלה שעושים רע.

      ואם כבר ניכנסת, לא להגיב, לא לככב (גם לא באדום), פשוט לתחפף ולדפדף את זה הלאה.

       

      כל  אמירה שנוסיף רק תתן יותר כוח תאוצה לגועל-נפש הזה להמשיך להתגלגל.

      עזבי אותך - לא שווה את זה.

       

       

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

      את מבינה למה אני מת עליו ?

      ( ועלייך )

       

      לגמרי מבינה למה אתה מת עליו,

      עוד יותר מבינה למה אתה מת עלי.

      גם אמא שלי מבינה, אגב.

      הרי מהשגורים במשפטיה הוא: איך אפשר שלא לאהוב אותך??

       

       די שניכם, אני ניהיה פה אדמדם...

      נבוך

       

      ודרך אגב, במקרה הזה אמא שלך צודקת !

       

        25/8/09 09:04:

      צטט: bronte 2009-08-24 09:25:07

      צטט: זהבשחור 2009-08-23 21:51:58


      צריך לקוות לטוב, ולהאמין בטוב, ולא להתבייש להעיר למישהו עם "רוע מובנה".

       

       

      מסכימה עם החלק הראשון. להעיר למישהו עם רוע מובנה זה כמו לדפוק את הראש בקיר,

      או להילחם בטחנות רוח. מרגיש כמו ייעוד, אבל חסר סיכוי לחלוטין.

       

       

      אל תהיי בטוחה.

      לפעמים מרוב שבטוחים שאין טעם להעיר, אז "בעל הרוע" לא מודע לאיך מסתכלים עליו, והוא בכלל בטוח שהוא אחד מל"ו צדיקים.

       

      לפני כמה ימים הלכתי לנגב חומוס באחת המסעדות הערביות העיר התחתית בחיפה, יחד עם חבר חובש כיפה.

      ממש לפני שנכנסנו, עבר מכר משותף שלנו, ושאל את החבר הדתי:" אתה לא מתבייש לאכול במקום כזה" <הכוונה מבחינת הכשרות.>

       

      חבר שלי נהיה קצת לבן, והתחיל לגמגם שזה רק חומוס ובלה בלה..

       

      אז אני שאלתי את אותו מכר <שאגב, הוא לא דתי וזה בכלל לא מעניין אותו איפה כל אחד אוכל, למעט הרצון לגרום לרע>, כמעט באלו המילים: "תגיד, עד כדי כך אין לך חיים שאתה מתערב בחיים של אחרים?...מה זה עניננך בכלל"

      עכשיו הוא נהיה לבן...הוא לא ממש ענה..והמשיך ללכת.

       

      אמממה...אני די בטוח שבפעם הבאה הוא לא יגיד לאף אחד שום דבר בסגנון הזה.

      יכול להיות שהוא יחשוב על זה, אבל הוא יהסס מאוד אם להגיד.

       

       

       

       

        24/8/09 23:54:

      תקופה זוועתית באמת

      :/

        24/8/09 17:08:

      מצאתי לי אחלה זמן להתנתק מהעולם :)

      הטירוף שרץ כאן בשבועות האחרונים עקף אותי, בזמן שטבעתי בצרות משל עצמי.

      כששומעים על הדברים בזמן עבר וכשהם באים בקבוצה, איכשהו זה מוריד מהזעזוע של כל מקרה לגופו (מוזר, ציפיתי שיקרה הפוך..).

      וכן, מסיכמה איתך. זה לגמרי צריך להעלם עוד לפני שאומרים. בדיוק כמו שיודעים היום שיש דבר כזה אלימות מילולית, ויש דבר כזה הסתה במילים, מתישהו, אולי, בתקווה, מישהו גם ידרוש שיקחו אחריות על הדברים.

      יותר מהכל מסכימה איתך שהדברים הטובים נבלעים, שאיכשהו התהפך לנו, שמילים טובות הפכו מאוסות ואילו השנאה מעוררת תשומת לב, שנאה עצמית זו כבר ממש תכונה מוערצת שכל אחד צריך לאמץ.

      הקפה הוא בסך הכל רשת חברתית, וככזה הוא מלא באנשים שהם אוצרות אמיתיים, אבל יש גם את אלו שהם לגמרי זבל, טהור אבל עדיין מסריח. פעם מזמן, הקפה הפך לי לבוץ, ועוד בלי סוכר, כזה שרק טועמים ויורקים, מפגר מי שמנסה שוב. אבל שני חברים אמרו לי לזכור, שבאינטרנט כמו בעולם האמיתי, הכל תלוי במינון וברשימת החברים. מאז הקפה הרבה יותר טעים ועם אחלה ארומה.

      אז טוב שפיספסתי, כי ככה סתם שתדעי, ממש התגעגעתי!

       

       

       

        24/8/09 16:39:

      צטט: פסיכית על 2009-08-24 12:10:41

      טוב. הבנו את הקטע נראה לי.

      אפשר להפסיק עמ הליקוקימ האלה.

      מבינימ את הפוסט גמ בלי ההשתפכויות קיצ' האלה.

       

       

      אה, כן,

       

      ז'דייני.

        24/8/09 16:38:

      צטט: פסיכית על 2009-08-24 12:12:51

      שלחתי בכוונה פעמיימ <כנכנ, ס'אמק>,

      למקרה שלא הבנתמ בפעמ הראשונה תמים

       

       


      אני לא מבין למה את צריכה לכתוב פעמיים, בחיי, הבנו את זה גם בפעם הראשונה.

        24/8/09 16:37:

      צטט: פסיכית על 2009-08-24 12:12:51

      שלחתי בכוונה פעמיימ <כנכנ, ס'אמק>,

      למקרה שלא הבנתמ בפעמ הראשונה תמים

       

      אני לא מבין למה את צריכה לכתוב פעמיים, בחיי, הבנו את זה גם בפעם הראשונה.

        24/8/09 15:54:

      צטט: bronte 2009-08-24 12:22:13

      צטט: tom s 2009-08-24 12:04:33

      צטט: alfasin 2009-08-24 10:23:21

      ברונטה מותק*, ראיתי גם את זה וגם את הפוסט של הבדואי ועוד כל מיני מסביב.

      לא יודע מה ניהיה פתאום שכל האנרגיה החרא הזאת התחילה להסתובב ברשת.

      לטעמי הדבר הנכון הוא לא להכנס למקומות האלה שעושים רע.

      ואם כבר ניכנסת, לא להגיב, לא לככב (גם לא באדום), פשוט לתחפף ולדפדף את זה הלאה.

       

      כל  אמירה שנוסיף רק תתן יותר כוח תאוצה לגועל-נפש הזה להמשיך להתגלגל.

      עזבי אותך - לא שווה את זה.

       

       

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

      את מבינה למה אני מת עליו ?

      ( ועלייך )

       

      לגמרי מבינה למה אתה מת עליו,

      עוד יותר מבינה למה אתה מת עלי.

      גם אמא שלי מבינה, אגב.

      הרי מהשגורים במשפטיה הוא: איך אפשר שלא לאהוב אותך??

       

       

      לגבי המשפט של אמא שלך - מה, את אחות של ג'רי סיינפלד? (אימו אומרת את זה גם עליו, אז חשבתי...).

      ולגבי מה שכתבת - הסופר יעקב וסרמן (1873-1934) אמר (או כתב) פעם: "הרע אינו פרי הרצון, אינו פרי המחשבה, הוא ישנו מאליו". תחשבי על זה. אם זה ברשת חברתית, בשידורי "רשת" או בכל מקום אחר. לצערינו, הוא פשוט קיים.

        24/8/09 12:26:

      צטט: פסיכית על 2009-08-24 12:12:51

      שלחתי בכוונה פעמיימ <כנכנ, ס'אמק>,

      למקרה שלא הבנתמ בפעמ הראשונה תמים

      גם פסיכית - גם קריזיונרית...

      וואלה יופי!

       

        24/8/09 12:26:

      צטט: פסיכית על 2009-08-24 12:10:41

      טוב. הבנו את הקטע נראה לי.

      אפשר להפסיק עמ הליקוקימ האלה.

      מבינימ את הפוסט גמ בלי ההשתפכויות קיצ' האלה.

       

      יאללה, יא קנאית!

      חולים לך על התחת!

      עכשיו יותר טוב לך? או שהסכרין המיס לך את -DVD?

       

      מאמי, את חושבת שיש לך איזושהי בעיה עם הבעת רגשות חיבה עזים? רוצה שנדבר על זה?

        24/8/09 12:22:

      צטט: tom s 2009-08-24 12:04:33

      צטט: alfasin 2009-08-24 10:23:21

      ברונטה מותק*, ראיתי גם את זה וגם את הפוסט של הבדואי ועוד כל מיני מסביב.

      לא יודע מה ניהיה פתאום שכל האנרגיה החרא הזאת התחילה להסתובב ברשת.

      לטעמי הדבר הנכון הוא לא להכנס למקומות האלה שעושים רע.

      ואם כבר ניכנסת, לא להגיב, לא לככב (גם לא באדום), פשוט לתחפף ולדפדף את זה הלאה.

       

      כל  אמירה שנוסיף רק תתן יותר כוח תאוצה לגועל-נפש הזה להמשיך להתגלגל.

      עזבי אותך - לא שווה את זה.

       

       

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

      את מבינה למה אני מת עליו ?

      ( ועלייך )

       

      לגמרי מבינה למה אתה מת עליו,

      עוד יותר מבינה למה אתה מת עלי.

      גם אמא שלי מבינה, אגב.

      הרי מהשגורים במשפטיה הוא: איך אפשר שלא לאהוב אותך??

       

        24/8/09 12:12:

      שלחתי בכוונה פעמיימ <כנכנ, ס'אמק>,

      למקרה שלא הבנתמ בפעמ הראשונה תמים

        24/8/09 12:11:

      טוב. הבנו את הקטע נראה לי.

      אפשר להפסיק עמ הליקוקימ האלה.

      מבינימ את הפוסט גמ בלי ההשתפכויות קיצ' האלה.

        24/8/09 12:10:

      טוב. הבנו את הקטע נראה לי.

      אפשר להפסיק עמ הליקוקימ האלה.

      מבינימ את הפוסט גמ בלי ההשתפכויות קיצ' האלה.

        24/8/09 12:04:

      צטט: alfasin 2009-08-24 10:23:21

      ברונטה מותק*, ראיתי גם את זה וגם את הפוסט של הבדואי ועוד כל מיני מסביב.

      לא יודע מה ניהיה פתאום שכל האנרגיה החרא הזאת התחילה להסתובב ברשת.

      לטעמי הדבר הנכון הוא לא להכנס למקומות האלה שעושים רע.

      ואם כבר ניכנסת, לא להגיב, לא לככב (גם לא באדום), פשוט לתחפף ולדפדף את זה הלאה.

       

      כל  אמירה שנוסיף רק תתן יותר כוח תאוצה לגועל-נפש הזה להמשיך להתגלגל.

      עזבי אותך - לא שווה את זה.

       

       

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

      את מבינה למה אני מת עליו ?

      ( ועלייך )

       

        24/8/09 11:57:

      צטט: צב מעבדה 2009-08-24 10:34:15

      צטט: bronte 2009-08-24 09:43:18

      צטט: צב מעבדה 2009-08-24 09:11:11

      החיפוש אחרי הדם .... נורמאלית, שהיא סימטרית.

      מבינה את מה שאתה אומר אבל לא לגמרי מסכימה - אני חושבת שהנטייה לרקוד על הדם היא משהו הרבה יותר אגרסיבי, רע וקמאי (כנראה) מהקושי לפרגן למישהו כשטוב לו לעומת היכולת לעמוד לצדו כשרע.

      מהמשפט הזה דווקא נראה שאנחנו מסכימים, יופי.

      אני יכולה להתחבר בקלות לתחושות של קנאה - לפעמים לא במישהו, כמו במקום שבו הוא נמצא, ונדרש תהליך של עבודה אקטיבית ומודעת כדי להיות מסוגל להגיד: "רגע. הרי פוטנציאל האושר שלי אינו תלוי או קשור באושר של חברי.

      אז כן, כרגע אני מקנאת במקום שבו הוא נמצא, במובן שבו גם אני הייתי רוצה להיות שם, אבל בנפרד מזה אני שמחה שטוב לו כי הוא חבר שלי וזה מה שאני מאחלת לו".

      ואם זה בא בטבעיות מהבטן - עוד יותר טוב.   

      אני לא חושבת שאני יותר מוסרית מאחרים, ואם זאת התחושה שהעברתי בטור אז כנראה שפספסתי משהו. את לא צריכה להיות יותר מוסרית כדי שיחשבו שאת כזו. התחושה הזאת נובעת יותר מההרגשה של הכרות שנבנתה מתוך קריאת הפוסטים והתגובות, מאשר שיפוט ממשי. אי אפשר להתחמק ממנה, אלא אם כן תפגיני רוע. 

      הדבר היחיד שאני אומרת היא שהבחירה נתונה לכל אחד מאתנו - אנחנו יכולים להחליט לבחור ברע, או בטוב.

      אנחנו יכולים לבחור לפשפש ברוע ולחפש אשמים -או לשמח את עצמנו ואת אלה שסובבים אותנו. ככה. בקטנה.

      האדוות, כך אומרים כל אלה שמאמינים בתורת הכאוס, יעשו את שלן.

      זאת את שעושה את האדוות? אני תמיד בולע מים בים בגללן. מספיק עם זה!

       כולו קצת אדוות, מה קורה עם אנשים היום? מפונקים, גם כן...

       (-:

        24/8/09 11:46:

      צטט: alfasin 2009-08-24 10:23:21

      ברונטה מותק*, ראיתי גם את זה וגם את הפוסט של הבדואי ועוד כל מיני מסביב.

      לא יודע מה ניהיה פתאום שכל האנרגיה החרא הזאת התחילה להסתובב ברשת.

      לטעמי הדבר הנכון הוא לא להכנס למקומות האלה שעושים רע.

      ואם כבר ניכנסת, לא להגיב, לא לככב (גם לא באדום), פשוט לתחפף ולדפדף את זה הלאה.

       

      כל  אמירה שנוסיף רק תתן יותר כוח תאוצה לגועל-נפש הזה להמשיך להתגלגל.

      עזבי אותך - לא שווה את זה.

       

       

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

      אלפא קרידו,

      אנ יודעת שמרבית חייך נלחמת בתדמית הקלישאתית של "יפה וטיפש" - אז מאמי, אני אכתוב זאת מפורשות:

      יודעת שאתה לא טיפש. אפילו, רחמנא לצלן, די חכם.

      אז אתה צודק בכל מה שכתבת שם למעלה (פשש, השקעת הפעם) אבל זה:

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

       

      מספיק את זה ובגדול, ולא צריך יותר מזה כלום.

      אגב, עכשיו כשאני חושבת על זה, למה בקטן, באמת? אלפא, עם יד על הלב, אתה מתבייש באהבתנו?? P-:

       

        24/8/09 10:34:

      צטט: bronte 2009-08-24 09:43:18

      צטט: צב מעבדה 2009-08-24 09:11:11

      החיפוש אחרי הדם .... נורמאלית, שהיא סימטרית.

      מבינה את מה שאתה אומר אבל לא לגמרי מסכימה - אני חושבת שהנטייה לרקוד על הדם היא משהו הרבה יותר אגרסיבי, רע וקמאי (כנראה) מהקושי לפרגן למישהו כשטוב לו לעומת היכולת לעמוד לצדו כשרע.

      מהמשפט הזה דווקא נראה שאנחנו מסכימים, יופי.

      אני יכולה להתחבר בקלות לתחושות של קנאה - לפעמים לא במישהו, כמו במקום שבו הוא נמצא, ונדרש תהליך של עבודה אקטיבית ומודעת כדי להיות מסוגל להגיד: "רגע. הרי פוטנציאל האושר שלי אינו תלוי או קשור באושר של חברי.

      אז כן, כרגע אני מקנאת במקום שבו הוא נמצא, במובן שבו גם אני הייתי רוצה להיות שם, אבל בנפרד מזה אני שמחה שטוב לו כי הוא חבר שלי וזה מה שאני מאחלת לו".

      ואם זה בא בטבעיות מהבטן - עוד יותר טוב.   

      אני לא חושבת שאני יותר מוסרית מאחרים, ואם זאת התחושה שהעברתי בטור אז כנראה שפספסתי משהו. את לא צריכה להיות יותר מוסרית כדי שיחשבו שאת כזו. התחושה הזאת נובעת יותר מההרגשה של הכרות שנבנתה מתוך קריאת הפוסטים והתגובות, מאשר שיפוט ממשי. אי אפשר להתחמק ממנה, אלא אם כן תפגיני רוע. 

      הדבר היחיד שאני אומרת היא שהבחירה נתונה לכל אחד מאתנו - אנחנו יכולים להחליט לבחור ברע, או בטוב.

      אנחנו יכולים לבחור לפשפש ברוע ולחפש אשמים -או לשמח את עצמנו ואת אלה שסובבים אותנו. ככה. בקטנה.

      האדוות, כך אומרים כל אלה שמאמינים בתורת הכאוס, יעשו את שלן.

      זאת את שעושה את האדוות? אני תמיד בולע מים בים בגללן. מספיק עם זה!

        24/8/09 10:23:

      ברונטה מותק*, ראיתי גם את זה וגם את הפוסט של הבדואי ועוד כל מיני מסביב.

      לא יודע מה ניהיה פתאום שכל האנרגיה החרא הזאת התחילה להסתובב ברשת.

      לטעמי הדבר הנכון הוא לא להכנס למקומות האלה שעושים רע.

      ואם כבר ניכנסת, לא להגיב, לא לככב (גם לא באדום), פשוט לתחפף ולדפדף את זה הלאה.

       

      כל  אמירה שנוסיף רק תתן יותר כוח תאוצה לגועל-נפש הזה להמשיך להתגלגל.

      עזבי אותך - לא שווה את זה.

       

       

      וחוצמזה גם סתם רציתי להגיד שאני מת עליך !

        24/8/09 09:43:

      צטט: צב מעבדה 2009-08-24 09:11:11

      החיפוש אחרי הדם (הכותרת השלילית) והרייטינג הגבוה שלו מתחבר לי לתופעה המעודנת יותר של התחברות לשירי יום הזכרון (לשועל ולדבורה).

       

      אני חושב ששתי התופעות נובעות מאותו מקור - תחרותיות שמובנת בנו כיצורים חיים ומתרבים. שימחה בשמחתו של אחר ופירגון דורשים מאיתנו התנהגות ששמורה אצלנו רק עבור אלו שהם לא מתחרים שלנו אלא שותפים.

       

      אם מוסיפים על זה את הנטייה של אנשים להיות פחות מוסריים כאשר לא נשקף להם משוב שלילי או עונש על ההתנהגות קל להבין מה מזין את הרייטינג של הדם.

       

      ההרגשה שלך שהאחרים הם פחות מוסריים ממך היא גם הרגשה טבעית. אנשים נוטים להתייחס לעצמם כמוסריים יותר מאחרים וכפועלים מתוך טוב לב ומניעים פחות אגואיסטים יותר מאחרים. מאוד יכול להיות שמקרה הפרטי שלך זה נכון גם אם מישהו אחר היה בודק (תחושה פרטית מהכרות איתך דרך הפוסטים והתגובות). זה דומה לתופעת הילד החכם, אם תשאלי אמהות תגלי שרוב הילדים הם יותר חכמים מהממוצע באופן מובהק, אפילו שאינטליגנציה מתפלגת נורמאלית (1).

       

       

      1. זה יכול לקרות בהתפלגויות לא סימטריות, אבל לא בהתפלגות נורמאלית, שהיא סימטרית.

      מבינה את מה שאתה אומר אבל לא לגמרי מסכימה - אני חושבת שהנטייה לרקוד על הדם היא משהו הרבה יותר אגרסיבי, רע וקמאי (כנראה) מהקושי לפרגן למישהו כשטוב לו לעומת היכולת לעמוד לצדו כשרע.

      אני יכולה להתחבר בקלות לתחושות של קנאה - לפעמים לא במישהו, כמו במקום שבו הוא נמצא, ונדרש תהליך של עבודה אקטיבית ומודעת כדי להיות מסוגל להגיד: "רגע. הרי פוטנציאל האושר שלי אינו תלוי או קשור באושר של חברי. אז כן, כרגע אני מקנאת במקום שבו הוא נמצא, במובן שבו גם אני הייתי רוצה להיות שם, אבל בנפרד מזה אני שמחה שטוב לו כי הוא חבר שלי וזה מה שאני מאחלת לו".

      ואם זה בא בטבעיות מהבטן - עוד יותר טוב.

      אני לא חושבת שאני יותר מוסרית מאחרים, ואם זאת התחושה שהעברתי בטור אז כנראה שפספסתי משהו.

      הדבר היחיד שאני אומרת היא שהבחירה נתונה לכל אחד מאתנו - אנחנו יכולים להחליט לבחור ברע, או בטוב.

      אנחנו יכולים לבחור לפשפש ברוע ולחפש אשמים -או לשמח את עצמנו ואת אלה שסובבים אותנו. ככה. בקטנה.

      האדוות, כך אומרים כל אלה שמאמינים בתורת הכאוס, יעשו את שלן.

       

        24/8/09 09:32:

      צטט: cg91 2009-08-24 08:17:02


      אהבה זה הדבר הכי קל בעולם

      אנשים צריכים לנסות לעיתים

       

      אמן, סיסטר!

       

        24/8/09 09:32:

      צטט: פסיכית על 2009-08-24 00:10:25

      אינ לי מה להוסיפ על דברי החברימ הטובימ שמעלי.

       

      <לא סגרנו שהרוע זה משהו המופצ במימ?>

      לגמרי. במים. אין לזה הסבר אחר.

       

        24/8/09 09:31:

      צטט: איתן זקצר 2009-08-23 23:35:59


      ככה  זה  אנשים,  שוכחים  כמה  גבוהים  ההרים  בדרך  חזרה.

      אסוציאציה חופשית גרמה לי להיזכר בשיר "בדרך לתבור" שהיינו שרים בטיולים משפחתיים כשהייתי ילדה.

      גם אז ההרים היו גבוהים בדרך חזרה, אבל היו יותר אנשים טובים באמצע הדרך - או שאולי אנשים לא התביישו להודות שהם טובים ולא התהדרו במשיכה לרע.

       

        24/8/09 09:27:

      צטט: re set 2009-08-23 22:49:14

      צטט: bronte 2009-08-23 20:17:14

      צטט: re set 2009-08-23 18:01:38

      צטט: רני123 2009-08-23 17:14:57


      לפעמים צריך להתנתק.

      כי בתקשורת הכל מוקצן וצעקני יותר.

       

      אנחנו קוראים כותרות וטוקבקים, אנחנו רואים חדשות ומקבלים מראה מעוותת וקיצונית.

      זהמשפיע עלינו ואנחנו מגיבים בתוקפנות ובחשדנות.

       

      אלא שאם נרים את הראש נגלה סביבנו המון אנשים טובים, אדיבים ומסבירי פנים.

      כאלו שמשוחחים, שמחייכים, שלא מתלהמים. אנשים פשוטים, כמונו (או לפחות כמוני).

       

      לגבי הקפה - עזבי אותך מכל האלו עם הסיכסוכים והמילים המכוערות - זה קצת פתטי ולא ברור.

       

      אני חושב שהרגישות שלך לסביבה היא מקסימה. ובגלל שדברים מהחוץ משפיעים עלייך ועושים לך לא נעים -

      אז תקיפי את עצמך בדברים נעימים והם יעשו לך נעים (לא התכוונתי לייעץ, את בטח יודעת לבד).

       

      ואגב- ראיתי משהו שלך ב-ynet יחסים. יפה ברונטה. יפה מאוד.

       

      רציתי לסיים במשהו נחמד, כזה שעושה נעים, איזו מילה טובה - אבל לא עלה לי כלום אז, אסיים במשפט שראיתי רשום בחדר מורים אחד באזור ירושלים:

      "חן המקום על יושביו"

       

      שבוע מעולה שיהיה :)

       

      in a nutshell

      ואני אוהבת אותך!

       

      יש משפט כזה בלטינית (סאומוק, לא זוכרת איך אומרים אותו) שאומר "כוסי מלאה"

      (עם חולם, כן? יא סוטה!). מה אני צריכה יותר מזה?

      אוהבת אותך גם. הרבה. מאוד.

      מתי את באה שוב?

       אני מאחלת לך את שתי האופציות. :) על כל מקרה.

      אמא שלי שלחה אותך, הא? היא תעשה הכל  כדי שאני אגיע  לחיפה.

      פעם הבאה את באה אלי ליום של טירוף חושים.

      מתי? מתי? 

       

      מתי באמת?

      אין מנוחה לרשעים...

       

        24/8/09 09:26:

      צטט: tom s 2009-08-23 22:09:56


      לאחר שקראתי בעיון, יש לי כמה דברים לומר,

       

      1. למילים יש כוח, משום מה, למילים הכתובות יש השפעה רבה יותר מהמילים הנאמרות,

      2. אפשר להתאהב דרך מילים, קל יותר לשנוא דרכן,

      3. לגבי אי אילו שכותבים פוסטים של שטנה, אני מניח שאנחנו נותנים להם במה, אני יודע שזה לא קל להתעלם ובכל זאת, כל אידיוט עם פוסט רווי בארס מושך אליו עדת מגיבים.

      4. לכל אחד, מסתבר יש את מלחמת הקודש שלו, בטחנות רוח, בנשים, בגברים, בגייז, שיזדיינו, אני לא מחבב את השונאים או את החשוכים-תרבותית לוכסן ניאנדרטלים - מחשבתית. ( גם לא את הגזענים )

      5. אותך אני אוהב.

       

      אחרי שקראתי גם אני בעיון היו לי כמה תגובות, אבל לאור הסעיף האחרון הן התייתרו.

      גמני.

       

        24/8/09 09:25:

      צטט: זהבשחור 2009-08-23 21:51:58


      צריך לקוות לטוב, ולהאמין בטוב, ולא להתבייש להעיר למישהו עם "רוע מובנה".

       

       

      מסכימה עם החלק הראשון. להעיר למישהו עם רוע מובנה זה כמו לדפוק את הראש בקיר,

      או להילחם בטחנות רוח. מרגיש כמו ייעוד, אבל חסר סיכוי לחלוטין.

       

        24/8/09 09:11:

      החיפוש אחרי הדם (הכותרת השלילית) והרייטינג הגבוה שלו מתחבר לי לתופעה המעודנת יותר של התחברות לשירי יום הזכרון (לשועל ולדבורה).

       

      אני חושב ששתי התופעות נובעות מאותו מקור - תחרותיות שמובנת בנו כיצורים חיים ומתרבים. שימחה בשמחתו של אחר ופירגון דורשים מאיתנו התנהגות ששמורה אצלנו רק עבור אלו שהם לא מתחרים שלנו אלא שותפים.

       

      אם מוסיפים על זה את הנטייה של אנשים להיות פחות מוסריים כאשר לא נשקף להם משוב שלילי או עונש על ההתנהגות קל להבין מה מזין את הרייטינג של הדם.

       

      ההרגשה שלך שהאחרים הם פחות מוסריים ממך היא גם הרגשה טבעית. אנשים נוטים להתייחס לעצמם כמוסריים יותר מאחרים וכפועלים מתוך טוב לב ומניעים פחות אגואיסטים יותר מאחרים. מאוד יכול להיות שמקרה הפרטי שלך זה נכון גם אם מישהו אחר היה בודק (תחושה פרטית מהכרות איתך דרך הפוסטים והתגובות). זה דומה לתופעת הילד החכם, אם תשאלי אמהות תגלי שרוב הילדים הם יותר חכמים מהממוצע באופן מובהק, אפילו שאינטליגנציה מתפלגת נורמאלית (1).

       

       

      1. זה יכול לקרות בהתפלגויות לא סימטריות, אבל לא בהתפלגות נורמאלית, שהיא סימטרית.

        24/8/09 08:17:


      אהבה זה הדבר הכי קל בעולם

      אנשים צריכים לנסות לעיתים

       

        24/8/09 00:10:

      אינ לי מה להוסיפ על דברי החברימ הטובימ שמעלי.

       

      <לא סגרנו שהרוע זה משהו המופצ במימ?>

        23/8/09 23:52:

      זה מאוד פשוט.

      לפני ארבעים ושתיים שנה בערך התחלנו לראות באוכלוסיה של עם שלם "לא בני אדם".

      התרגלנו להיות כלפיהם כובשים אכזרים, לרמוס את זכויותיהם, ולקדש את אתוס הכח הפאשיסטי.

      לקח לזה 42 שנה לחלחל מהמישור הלאומי, מהשטחים ההם הרחוקים אל המישור הפרטי, אל החצר הליברלית שלנו.

      שתקנו כשצה"ל טבח 500 אזרחים בעזה. זה לא הזיז לאף אחד. 

      אז עכשיו כשזה פתאום נכנס לנו לסלון ולמסך אנחנו מזדעקים.

       

      אותה האלימות והאכזריות שהפננו ועודנו מפנים כלפיהם, הפכה להיות חלק מהזהות שלנו, מאפיין בולט של הישראלי- בכביש, בתור, בבית המלון הטורקי ובאי היווני.

       

      מיהו שר החוץ שלנו? ביריון קשקשים גזעני.

      מיהו ראש הממשלה? ראש וראשון המסיתים נגד רבין (ע"ע כיכר ציון, ארון המתים ועוד).

      יש קשר ישיר בין הכיבוש, רצח רבין, הניסיונות האלימים לסתום את הפה לשלום עכשיו והאלימות שמשתוללת לנו ברחובות. וגם ברשת.

        23/8/09 23:35:

      ככה  זה  אנשים,  שוכחים  כמה  גבוהים  ההרים  בדרך  חזרה.
        23/8/09 22:49:

      צטט: bronte 2009-08-23 20:17:14

      צטט: re set 2009-08-23 18:01:38

      צטט: רני123 2009-08-23 17:14:57


      לפעמים צריך להתנתק.

      כי בתקשורת הכל מוקצן וצעקני יותר.

       

      אנחנו קוראים כותרות וטוקבקים, אנחנו רואים חדשות ומקבלים מראה מעוותת וקיצונית.

      זהמשפיע עלינו ואנחנו מגיבים בתוקפנות ובחשדנות.

       

      אלא שאם נרים את הראש נגלה סביבנו המון אנשים טובים, אדיבים ומסבירי פנים.

      כאלו שמשוחחים, שמחייכים, שלא מתלהמים. אנשים פשוטים, כמונו (או לפחות כמוני).

       

      לגבי הקפה - עזבי אותך מכל האלו עם הסיכסוכים והמילים המכוערות - זה קצת פתטי ולא ברור.

       

      אני חושב שהרגישות שלך לסביבה היא מקסימה. ובגלל שדברים מהחוץ משפיעים עלייך ועושים לך לא נעים -

      אז תקיפי את עצמך בדברים נעימים והם יעשו לך נעים (לא התכוונתי לייעץ, את בטח יודעת לבד).

       

      ואגב- ראיתי משהו שלך ב-ynet יחסים. יפה ברונטה. יפה מאוד.

       

      רציתי לסיים במשהו נחמד, כזה שעושה נעים, איזו מילה טובה - אבל לא עלה לי כלום אז, אסיים במשפט שראיתי רשום בחדר מורים אחד באזור ירושלים:

      "חן המקום על יושביו"

       

      שבוע מעולה שיהיה :)

       

      in a nutshell

      ואני אוהבת אותך!

       

      יש משפט כזה בלטינית (סאומוק, לא זוכרת איך אומרים אותו) שאומר "כוסי מלאה"

      (עם חולם, כן? יא סוטה!). מה אני צריכה יותר מזה?

      אוהבת אותך גם. הרבה. מאוד.

      מתי את באה שוב?

       אני מאחלת לך את שתי האופציות. :) על כל מקרה.

      אמא שלי שלחה אותך, הא? היא תעשה הכל  כדי שאני אגיע  לחיפה.

      פעם הבאה את באה אלי ליום של טירוף חושים.

      מתי? מתי? 

       

        23/8/09 22:09:


      לאחר שקראתי בעיון, יש לי כמה דברים לומר,

       

      1. למילים יש כוח, משום מה, למילים הכתובות יש השפעה רבה יותר מהמילים הנאמרות,

      2. אפשר להתאהב דרך מילים, קל יותר לשנוא דרכן,

      3. לגבי אי אילו שכותבים פוסטים של שטנה, אני מניח שאנחנו נותנים להם במה, אני יודע שזה לא קל להתעלם ובכל זאת, כל אידיוט עם פוסט רווי בארס מושך אליו עדת מגיבים.

      4. לכל אחד, מסתבר יש את מלחמת הקודש שלו, בטחנות רוח, בנשים, בגברים, בגייז, שיזדיינו, אני לא מחבב את השונאים או את החשוכים-תרבותית לוכסן ניאנדרטלים - מחשבתית. ( גם לא את הגזענים )

      5. אותך אני אוהב.

       

        23/8/09 21:51:


      צריך לקוות לטוב, ולהאמין בטוב, ולא להתבייש להעיר למישהו עם "רוע מובנה".

       

       

        23/8/09 20:31:

      צטט: נעמית 2009-08-23 20:15:33


      חשבתי על זה גם בעקבות ההתאבדות של דודו. על הרוע שאנחנו מתמודדים איתו בכל יום.

      משהו שקלייר הגיבה אצלי בבלוג, ללינק שהבאתי עם הראיון האישי עם טופז

      שנערך בזמן שכבר היה במצב נפשי לא כל כך טוב.

      היא כתבה שהיתה המומה לשמוע את התיאור של המאבק הכוחני שהיה שם

      מצד הזכייניות נגדו גם כן.

      וחשבתי על זה שאפילו לא חשבתי על זה לפני כן,

      שכל העולם הקשה והאכזרי הזה שבו מישהו יכול להיות יום אחד מלך הרייטינג

      מלך העולם, ויום שני מישהו שלא מחזירים לו טלפון..  

       

      חשבתי על העורכת שלי בטלוויזיה שסירבה, ביום שישי, לשדר את התכנית בערוץ שתיים בשידור חוזר

      היא אמרה לי שהיא חושבת שזה לא הוגן שנרקוד על הדם, שהיו איתו כל כך הרבה ראיונות טובים במשך השנים

      ולמה להביא שוב את המקום שבו הוא כל כך מדורדר.

      אמרתי לה שאני מאוד מעריכה את זה שהיא נקטע בצעד כאילו כל כך אנטי תקשורתי

      אבל כל כך אנושי.

      זו גם הסיבה שלא העליתי שם את השיחה האישית מאוד שהיתה לי איתו אז

      לא יודעת אולי זה דווקא היה יכול להיות נכון, כי הוא היה שם מאוד אנושי.

       

      אנחנו מביאים את מה שאנחנו בוחרים. בחרתי לא להיות שם.

      אם הייתי צריכה להיקלע למריבות פה, הייתי נעלמת מפה.

      אם ידיד שלי היה קורס ונאסר ומאבד אולי משפיות דעתו,

      הייתי מנסה לעמוד לצדו, גם לבוא ולהתייצב בהלוויה, גם אם זה מסכן את מקום עבודתי וקשריי.

      אנחנו יכולים לבחור לחיות בטוב. אני חושבת ככה.

      סליחה שנשמעת כל כך "רוחנית", כי אני לא. אני מדברת במובן הכי בסיסי וראשוני.

       

      נשמעת לי אמיתית מאוד. ואין לך על מה להתנצל.

      אני מבינה שאנשים מתעניינים בפיקנטריה.

      אני מבינה את זה שהעובדה שמי שהיה כוכב זוהר בשמי התקשורת, והפך פתאום לסוג של "סנדק" מגרה את הדימיון.

      אבל רבאק, יש רגעים שבהם מספיק. נגמר. the show is over and there's nothing left to see

      ויש מקום להתנהגות אנושית, מכובדת, מכבדת במשהו את הבנאדם הזה שללא ספק נפל מאיגרא רמה (באשמתו, או שלא; אחרי שהפנו לו עורף - לא משנה בכלל), שהגיע לתחתית הבור ולא מצא את הכוח או הרצון לטפס משם למעלה.

      ואת הילדים שלו. והמשפחה.

      אני איתך. מחזיקה מהעורכת שלך מאוד.

      זה צעד אמיץ ולגמרי לא טריוויאלי בתרבות הצריכה של היום שבה נדמה לכל אחד שמגיע לו לדעת הכל ומיד ושאין קווים אדומים או פרות קדושות. אולי הגיע הזמן להחזיר קצת מהם.

      לפחות את אלה שעוסקות בחמלה אנושית ואמפתיה.

        23/8/09 20:20:

      צטט: rangil 2009-08-23 20:15:14

      זה כבר כמה שנים שעל הטינופת של העולם אני שומע רק בחדשות. קחי ממני עיתונים וסגרי לי את הרדיו כל שעה עגולה - ובראת לי עולם שכולו רק טוב. אבל אני בוחר להיות מודע, גם אם בצורה מוגבלת מאוד, כי זה העולם האמיתי בו אני חי. יש לי עוד שמונה שנים של מילואים לעשות בגלל חלק מהטינופות של העולם הזה, כדאי שאשמע עליהם משהו מדי פעם.

      אבל בקפה, יש לי את הזכות המלאה לא לקחת בזה חלק. כשזה מריח לי מטינופת ובוץ, אני בוחר לא להיות שם. גם את יכולה.

      אני חושבת שאתה יודע כבר שאני חזק באסקפיזם. כמו שלושת הקופים גם יחד - see no evil, hear no evil, speak no evil. לפעמים זה עוזר. הרבה פעמים לא. זליגה, אתה יודע.

      וכן, אני יכולה לבחור, חוץ מבמקרים שבהם הג'יפה בוחרת להגיע אל מפתן הדלת שלי עם שליח.

      וגם אז, אני יכולה לבחור להשתלח בחזרה - ושנינו יודעים שאני יכולה להיות חדה , גם במובן המרושע של המילה, אם אני רוצה, או לעצור את המומנטום.

      אז אני בוחרת לעצור.

      מתי, אמרנו, מגיעה המשאית של המדליות?

       

        23/8/09 20:17:

      צטט: re set 2009-08-23 18:01:38

      צטט: רני123 2009-08-23 17:14:57


      לפעמים צריך להתנתק.

      כי בתקשורת הכל מוקצן וצעקני יותר.

       

      אנחנו קוראים כותרות וטוקבקים, אנחנו רואים חדשות ומקבלים מראה מעוותת וקיצונית.

      זהמשפיע עלינו ואנחנו מגיבים בתוקפנות ובחשדנות.

       

      אלא שאם נרים את הראש נגלה סביבנו המון אנשים טובים, אדיבים ומסבירי פנים.

      כאלו שמשוחחים, שמחייכים, שלא מתלהמים. אנשים פשוטים, כמונו (או לפחות כמוני). 

       

      לגבי הקפה - עזבי אותך מכל האלו עם הסיכסוכים והמילים המכוערות - זה קצת פתטי ולא ברור.

       

      אני חושב שהרגישות שלך לסביבה היא מקסימה. ובגלל שדברים מהחוץ משפיעים עלייך ועושים לך לא נעים -

      אז תקיפי את עצמך בדברים נעימים והם יעשו לך נעים (לא התכוונתי לייעץ, את בטח יודעת לבד).

       

      ואגב- ראיתי משהו שלך ב-ynet יחסים. יפה ברונטה. יפה מאוד.

       

      רציתי לסיים במשהו נחמד, כזה שעושה נעים, איזו מילה טובה - אבל לא עלה לי כלום אז, אסיים במשפט שראיתי רשום בחדר מורים אחד באזור ירושלים:

      "חן המקום על יושביו" 

       

      שבוע מעולה שיהיה :)

       

       in a nutshell

      ואני אוהבת אותך! 

       

      יש משפט כזה בלטינית (סאומוק, לא זוכרת איך אומרים אותו) שאומר "כוסי מלאה"

      (עם חולם, כן? יא סוטה!). מה אני צריכה יותר מזה?

      אוהבת אותך גם. הרבה. מאוד.

      מתי את באה שוב?

        23/8/09 20:15:


      חשבתי על זה גם בעקבות ההתאבדות של דודו. על הרוע שאנחנו מתמודדים איתו בכל יום.

      משהו שקלייר הגיבה אצלי בבלוג, ללינק שהבאתי עם הראיון האישי עם טופז

      שנערך בזמן שכבר היה במצב נפשי לא כל כך טוב.

      היא כתבה שהיתה המומה לשמוע את התיאור של המאבק הכוחני שהיה שם

      מצד הזכייניות נגדו גם כן.

      וחשבתי על זה שאפילו לא חשבתי על זה לפני כן,

      שכל העולם הקשה והאכזרי הזה שבו מישהו יכול להיות יום אחד מלך הרייטינג

      מלך העולם, ויום שני מישהו שלא מחזירים לו טלפון..  

       

      חשבתי על העורכת שלי בטלוויזיה שסירבה, ביום שישי, לשדר את התכנית בערוץ שתיים בשידור חוזר

      היא אמרה לי שהיא חושבת שזה לא הוגן שנרקוד על הדם, שהיו איתו כל כך הרבה ראיונות טובים במשך השנים

      ולמה להביא שוב את המקום שבו הוא כל כך מדורדר.

      אמרתי לה שאני מאוד מעריכה את זה שהיא נקטע בצעד כאילו כל כך אנטי תקשורתי

      אבל כל כך אנושי.

      זו גם הסיבה שלא העליתי שם את השיחה האישית מאוד שהיתה לי איתו אז

      לא יודעת אולי זה דווקא היה יכול להיות נכון, כי הוא היה שם מאוד אנושי.

       

      אנחנו מביאים את מה שאנחנו בוחרים. בחרתי לא להיות שם.

      אם הייתי צריכה להיקלע למריבות פה, הייתי נעלמת מפה.

      אם ידיד שלי היה קורס ונאסר ומאבד אולי משפיות דעתו,

      הייתי מנסה לעמוד לצדו, גם לבוא ולהתייצב בהלוויה, גם אם זה מסכן את מקום עבודתי וקשריי.

      אנחנו יכולים לבחור לחיות בטוב. אני חושבת ככה.

      סליחה שנשמעת כל כך "רוחנית", כי אני לא. אני מדברת במובן הכי בסיסי וראשוני.

        23/8/09 20:15:

      זה כבר כמה שנים שעל הטינופת של העולם אני שומע רק בחדשות. קחי ממני עיתונים וסגרי לי את הרדיו כל שעה עגולה - ובראת לי עולם שכולו רק טוב. אבל אני בוחר להיות מודע, גם אם בצורה מוגבלת מאוד, כי זה העולם האמיתי בו אני חי. יש לי עוד שמונה שנים של מילואים לעשות בגלל חלק מהטינופות של העולם הזה, כדאי שאשמע עליהם משהו מדי פעם.

      אבל בקפה, יש לי את הזכות המלאה לא לקחת בזה חלק. כשזה מריח לי מטינופת ובוץ, אני בוחר לא להיות שם. גם את יכולה.

        23/8/09 20:14:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2009-08-23 17:24:47

      אני גם תוהה מה קרה לנו, כחברה.

      קריאת חדשות בשנה האחרונה הפכה לדבר לא מומלץ ללב.

      זה לא היה כיף אף פעם, אבל לאחרונה... כל האלימות, כל הרוע הזה. גורם לך לתהות מה לעזאזל קרה לנו.

      וזה נע בגלים.

      אחד עושה רע לשני, שעושה רע לשלישי.

      אני די בטוחה שלא זו היתה הכוונה המקורית של "תעביר את זה הלאה".

      אני מצטערת לשמוע שנפגעת בקפה מאנשים חסרי מוח.

      לא מגיע לך. ממש לא.

       

      וכרגיל, האנשים הטובים, הם הרוב הדומם. זה שמוריד את הראש ומחכה שיעבור זעם.

      לא יודעת מה אפשר לעשות חוץ מלשמור על עצמך היטב, ולבדוק טוב את מי את מכניסה לחייך.

       

      אבל לא משנה כמה גועל נפש תמצאי כאן, עדיין יש פה אנשים נפלאים.

      כמו המגיב מעליי

      :)

      בובה,

      לא נפגעתי מאיש בקפה.

      עם זאת, אני תמיד מוצאת את עצמי נדהמת נוכח unprovoked viciousness - רשעות נטולת סיבה תמיד מוציאה ממני את כל הנאיביות כולה יחד עם חלק גדול מהאוויר בראות.

      את צודקת. כל כך צודקת לגבי אפקט הפרפר. אני שמה לב כמה זה משנה כשמישהו, סתם מישהו, ברחוב, מחייך אלי בבוקר. ואני מחייכת למישהו אחר. וכבר הבוקר מתחיל אחרת.

      דבר גורר דבר.

      למזלי או שאולי אין לזה קשר למזל בכלל, איכשהו אני נדבקת ודבקה באנשים יוצאי דופן בטוב ליבם ובשאר הרוח שלהם.

      באמת, לא פראזה.

      כמו המגיב מעליך, והמגיבה מתחתיך וכמוך.

      באמת שפר עלי גורלי.

       

        23/8/09 20:06:

      צטט: רני123 2009-08-23 17:14:57


      לפעמים צריך להתנתק.

      כי בתקשורת הכל מוקצן וצעקני יותר.

       

      אנחנו קוראים כותרות וטוקבקים, אנחנו רואים חדשות ומקבלים מראה מעוותת וקיצונית.

      זהמשפיע עלינו ואנחנו מגיבים בתוקפנות ובחשדנות.

       

      אלא שאם נרים את הראש נגלה סביבנו המון אנשים טובים, אדיבים ומסבירי פנים.

      כאלו שמשוחחים, שמחייכים, שלא מתלהמים. אנשים פשוטים, כמונו (או לפחות כמוני). 

       

      לגבי הקפה - עזבי אותך מכל האלו עם הסיכסוכים והמילים המכוערות - זה קצת פתטי ולא ברור.

       

      אני חושב שהרגישות שלך לסביבה היא מקסימה. ובגלל שדברים מהחוץ משפיעים עלייך ועושים לך לא נעים -

      אז תקיפי את עצמך בדברים נעימים והם יעשו לך נעים (לא התכוונתי לייעץ, את בטח יודעת לבד).

       

      ואגב- ראיתי משהו שלך ב-ynet יחסים. יפה ברונטה. יפה מאוד.

       

      רציתי לסיים במשהו נחמד, כזה שעושה נעים, איזו מילה טובה - אבל לא עלה לי כלום אז, אסיים במשפט שראיתי רשום בחדר מורים אחד באזור ירושלים:

      "חן המקום על יושביו" 

       

      שבוע מעולה שיהיה :)

      יקירי,

      אין לי בעיה כשאתה מייעץ לי. ברור לי שזה מהמניעים הכי טובים.

      והנה משהו שעושה נעים - זה שמישהו מפרגן למשהו שכתבתי. אתה רואה? זה בא לך לגמרי טבעי. לא צריך להתאמץ.

      אני מסכימה איתך לגבי ההתנתקות וההקצנה בטלוויזיה וכל זה, אבל מה שמעציב אותי זה שכ"כ הרבה אנשים נגררים לתוך הבחישה האינסופית, והחיטוט ברוע...

      נזכרתי שיאיר לפיד אמר פעם שהיתה פינה בחדשות סופה"ש שהוא התעקש עליה - מן "חדשות וורודות" - איזושהי כתבה משמחת על טוב לב ואכפתיות, או  יוזמה אנושית יפה, משהו כזה...

      אחרי מאבק איתנים הפינה ירדה בגלל חוסר רייטינג.

      וזה מרפה את ידי.

      התחושה הזאת שאין לנו סבלנות לדברים הטובים ואנחנו מחפשים רק במי להיכנס.

      אני יודעת שיש גם אנשים טובים מסביב, אני לא מתעלמת לחלוטין. רק חבל שהם מעטים ונשמעים פחות.

        23/8/09 18:01:

      צטט: רני123 2009-08-23 17:14:57


      לפעמים צריך להתנתק.

      כי בתקשורת הכל מוקצן וצעקני יותר.

       

      אנחנו קוראים כותרות וטוקבקים, אנחנו רואים חדשות ומקבלים מראה מעוותת וקיצונית.

      זהמשפיע עלינו ואנחנו מגיבים בתוקפנות ובחשדנות.

       

      אלא שאם נרים את הראש נגלה סביבנו המון אנשים טובים, אדיבים ומסבירי פנים.

      כאלו שמשוחחים, שמחייכים, שלא מתלהמים. אנשים פשוטים, כמונו (או לפחות כמוני). 

       

      לגבי הקפה - עזבי אותך מכל האלו עם הסיכסוכים והמילים המכוערות - זה קצת פתטי ולא ברור.

       

      אני חושב שהרגישות שלך לסביבה היא מקסימה. ובגלל שדברים מהחוץ משפיעים עלייך ועושים לך לא נעים -

      אז תקיפי את עצמך בדברים נעימים והם יעשו לך נעים (לא התכוונתי לייעץ, את בטח יודעת לבד).

       

      ואגב- ראיתי משהו שלך ב-ynet יחסים. יפה ברונטה. יפה מאוד.

       

      רציתי לסיים במשהו נחמד, כזה שעושה נעים, איזו מילה טובה - אבל לא עלה לי כלום אז, אסיים במשפט שראיתי רשום בחדר מורים אחד באזור ירושלים:

      "חן המקום על יושביו" 

       

      שבוע מעולה שיהיה :)

       

       in a nutshell

      ואני אוהבת אותך! 

        23/8/09 17:24:

      אני גם תוהה מה קרה לנו, כחברה.

      קריאת חדשות בשנה האחרונה הפכה לדבר לא מומלץ ללב.

      זה לא היה כיף אף פעם, אבל לאחרונה... כל האלימות, כל הרוע הזה. גורם לך לתהות מה לעזאזל קרה לנו.

      וזה נע בגלים.

      אחד עושה רע לשני, שעושה רע לשלישי.

      אני די בטוחה שלא זו היתה הכוונה המקורית של "תעביר את זה הלאה".

      אני מצטערת לשמוע שנפגעת בקפה מאנשים חסרי מוח.

      לא מגיע לך. ממש לא.

       

      וכרגיל, האנשים הטובים, הם הרוב הדומם. זה שמוריד את הראש ומחכה שיעבור זעם.

      לא יודעת מה אפשר לעשות חוץ מלשמור על עצמך היטב, ולבדוק טוב את מי את מכניסה לחייך.

       

      אבל לא משנה כמה גועל נפש תמצאי כאן, עדיין יש פה אנשים נפלאים.

      כמו המגיב מעליי

      :)

        23/8/09 17:14:


      לפעמים צריך להתנתק.

      כי בתקשורת הכל מוקצן וצעקני יותר.

       

      אנחנו קוראים כותרות וטוקבקים, אנחנו רואים חדשות ומקבלים מראה מעוותת וקיצונית.

      זהמשפיע עלינו ואנחנו מגיבים בתוקפנות ובחשדנות.

       

      אלא שאם נרים את הראש נגלה סביבנו המון אנשים טובים, אדיבים ומסבירי פנים.

      כאלו שמשוחחים, שמחייכים, שלא מתלהמים. אנשים פשוטים, כמונו (או לפחות כמוני). 

       

      לגבי הקפה - עזבי אותך מכל האלו עם הסיכסוכים והמילים המכוערות - זה קצת פתטי ולא ברור.

       

      אני חושב שהרגישות שלך לסביבה היא מקסימה. ובגלל שדברים מהחוץ משפיעים עלייך ועושים לך לא נעים -

      אז תקיפי את עצמך בדברים נעימים והם יעשו לך נעים (לא התכוונתי לייעץ, את בטח יודעת לבד).

       

      ואגב- ראיתי משהו שלך ב-ynet יחסים. יפה ברונטה. יפה מאוד.

       

      רציתי לסיים במשהו נחמד, כזה שעושה נעים, איזו מילה טובה - אבל לא עלה לי כלום אז, אסיים במשפט שראיתי רשום בחדר מורים אחד באזור ירושלים:

      "חן המקום על יושביו" 

       

      שבוע מעולה שיהיה :)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין