כותרות TheMarker >
    ';

    גאות ושפל

    מחשבות על עיצוב ואמנות, טיפוגרפיה ומעורבות חברתית ופוליטית, אהבה למזרח התיכון, מעט תוגה חורפית, וגם כמה חלומות.

    \"לא זכיתי באור מן ההפקר\" (ח.נ.ביאליק)

    ארכיון

    "אוהבים אמנות - עושים אמנות" חלק 6

    12 תגובות   יום ראשון, 23/8/09, 20:11
    בחלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, וחלק 5  (פשוט תפתחו אותם בלשוניות/כרטיסיות חדשות בדפדפן שלכם) של סדרת הפוסטים הייחודית הזו, שיתפתי את קוראי "גאות ושפל" בתהליך היצירתי של הטיפול בחלל 307 במנשר, במסגרת אירועי "אוהבים אמנות - עושים אמנות" שיוצג לקהל במשל יומיים ב9/9. 

     


    יולי- אוגוסט09 -    ארז גולן (ראש מחלקת צילום במנשר), ועמית טריינין (ראש מחלקת תקשורת חזותית במנשר) הציעו לי להצטרף לאירוע ייחודי: "במסגרת אירועי "אוהבים אמנות – עושים אמנות" תארח מכללת מנשר לאמנות 17 אמנים, בוגרי המחלקות; צילום, תקשורת חזותית ואנימציה. הבוגרים יציגו את עבודותיהם בחללי המכללה תוך שהם מסבים אותם לחללי סטודיו אישיים. במסגרת האירוע תיפתח המכללה לקהל הרחב שיוזמן לבקר בחללי הסטודיו, לפגוש את האמנים ולראות את עבודותיהם החדשות. באירוע ישתתפו מיטב האמנים והבוגרים מארבעת השנים האחרונות."


     

    בחמשת החלקים הראשונים של הפרוייקט חלקתי עם קוראי הבלוג (כל השלושה, היי סבתא..) את החלק המחשבתי, התיאורטי של תהליך היצירה. למי שאין כח לקרוא את החלקים הראשונים, יהיה קצת קשה להבין את הרשימה שלמטה.
    עכשיו הגיע הזמן לרכז את הכל לכדי רשימת ת'כלס - מה אני רוצה לעשות ושאלות הנוגעות לכך.
     
    תוך כדי החשיפה אני מגיע גם לקטעים שהם חלק בלתי נפרד מהיצירה עצמה - חששות, פשרות, תקציב.
    אני מניח שישנן כמה פשרות שאצטרך לעשות, גם מכיוון שאני מרגיש שהסיבה נכונה, וגם מסיבות אחרות שאני קצת פחות יודע כיצד להתמודד או להצדיק אותן.
     
    נכון הדבר לגבי "מכונת חלום", מיצב ממונע שהצגתי לפני כמה חודשים באירוע "ארטישוק 3" בקומפורט. עבדתי עבודה מפרכת וגדולה מידי, אבל קצת התעלמתי מהעובדה שמדובר בלילה אחד של תצוגה. ומכאן אני מרגיש שליצירה יש יותר פוטנציאל להיות מוצגת מאשר להתחבא במקלט.
     


    אני כל הזמן מנסה לזכור שאין לי כסף, כלומר יש לי אולי 200 שקל שאני יכול להקציב, ומכאן הבחירות הטכניות שלי.
    נתון נוסף הוא לוח הזמנים:
    ב9.9 בשעה 9:00 אני מקבל את החלל לעבודה.



    שעות התצוגה לקהל הן
    יום ו' 11.9 – 12:00-17:00
    יום ש' 12.9 –10:00-16:00

     



    זמן העבודה קצרצר וזמן התצוגה קצר עוד יותר, ולכן כדאי שלא להגזים בכמות העבודה.

    הנה כמה הצעות ליצירת התצוגה מתוך עשייה ומתוך המחקר שהצגתי, ולכן אציג אותם באופן לינארי במקביל לרעיונות המתוארים בפוסטים הקודמים.
     
    1.
    מרחב פולחני שיוגדר על ידי חלוקה לחללים כמו המבואה, החלל המרכזי, המזבח, קודש הקודשים. חשוב לציין - המרחב שלי קטן.

    2.
    אפריז קישוטי - יורכב מנייר פרגמנט הכולל שני אלמנטים חוזרים:
        +
    שימוש במוטיב חוזר של קוץ דו גבעולי שמגבעוליו צומחים נחשים נוטפי ארס.
        +
    שימוש במוטיב חוזר של נהרות ונחלי אכזב (כפי שאפשר לראות בצילומי לווין של מדבריות)


    ]
    מקור - גוגל ארת['

     

    3. פאלטה - האם להשתמש בצבעים חיוורים (בגלל המלח הלבן וניירות הפרגמנט), או בפאלטה המבוססת על אוקר? אם כן - כיצד אני יכול להשיג צבע אוקר הדומה לדיו בזול?

    4.
    מזבח - מה תהא צורתו? האם עם קרניים? בלי קרניים? האם קרני איילים מדומים? מאיזה חומר*? מה יוקרב על המזבח**? האם המזבח יהיה גם מקום אכסון כמו בגלוסקמא? (שבמקור אינה אובייקט פולחני).
        +
    עדכון: מתוך מחקר,גיליתי שכנראה קשה מאוד לקחת פיילה של מלח רגיל וליצור ממנה גוש מלח. התקשרתי ל"תעשיית מלח בישראל", והם היו אדיבים מאוד והסכימו לממן כ-50 קילו של מלח. כנראה שאקבל כמה בלוקים ממלח או גוש מלח באדיבות תעשיות מלח בישראל. מהגושים אפסל מזבח.



    5.
    חומרים שיש לי כבר, ואני מעדיף לעבוד איתם בגלל חסכון -
      
    א. כמה מטרים טובים של נייר פרגמנט קצת ישן ונוטה לקריעה שקונים ב70 שקל בארטה בנחלת בנימין.
      
    ב. כמה מטרים טובים של נייר בלוק טוב.
      
    ג. בקבוקון של דיו אוקר, ועוד מלא דיו(אים) בצבעים שאינם אוקר. (כנראה שלא אשתמש בצבע)
      
    ד. מלא צבעי אקריליק.

    6.
    לזכור שהתערוכה רק יומיים :)

    7.
    אולי משהו שמאזכר את דמעות העופרת של אליל התמוז. זה מזכיר לי פסל של סיגלית לנדאו, של ילדה שמנסה לשתות את הזרם האינסופי של דמעותיה (המלוחות?).

    8.
    אותיות (כנראה בקליגרפיה, שהיא אחת מהכלים ההבעתיים שלי). הטקסט יהיה על אפריז ש"ירוץ לאורך כל הקיר". האותיות יהיו מחוברות אחת לשנייה, כאילו נולדו כאותיות סיאמיות, ischiopagus, עד לרמה שבה האותיות מאבדות מקריאותן והופכות לשפה חדשה.***הטקסט לקוח מ"מת בארץ" של יונה וולך.
       +
    עדכון: רציתי ליצור אותיות ממלח, ולכן עשיתי מחקר קטן על איך יוצרים גבישי מלח. ****  כמה משפטים מתוך "מת בארץ" יופיעו כאותיות מלח.

    9.
    כמו האותיות, כך כל השפה האמנותית תכלול אלמנטים סימטריים. זה מזכיר לי ציורי גואש שמקפלים אותם באמצע, מה שיוצר סימטריות וגם סימני "נהרות ונחלי" אכזב שאפשר למצוא בתמונות לווין של מדבריות בסהרה. ראוי לציין השראה לציוריה של ללה ק'ורמיאן, ציירת איראנית.


    ]מקור - [saatchi gallery

     

    שימוש בתמונות עם פירוקן בעזרת אציטון, קיפולן באמצע והדבקת שני החצאים, יכול ליצור קווים סימטריים הדומים קצת לסימני הנחלים והנהרות או לכתמי רורשאך. (תזכורת - לבדוק את התיאוריה הזו).

       

     

    [מקור]

     

     10. אולי בדומה לתחושת הסימטריה, אקריב על המזבח דימויי פורטרטים שלי, שעברו גירוד ופירוק בעזרת אציטון, כמו הפורטרט שהצגתי בחלק 5. אולי אם אקפל את הדימוי באמצע, יווצר אפקט הדומה לקיפול ציור גואש באמצע - נחלים ונהרות מלמעלה.
       +
    עדכון: בחודש אוגוסט נרצחו 12 אנשים חפים מפשע. פתאום פולחן המוות או הכותרת בסגנון "אוגוסט הרצחני" שקראתי בעיתון כלשהו נראים לי מציאותיים באופן מפחיד.  אני חושב שאשתמש בתמונותיהם של 12 הנרצחים ביצירה על מנת להביא את היצירה להתייחסות עם המציאות העכשיווית, וגם כדי למחות על הקלות הבלתי נסבלת של המוות, כאן בארץ ישראל.

    11.
    בהתייחס לסעיף 1, סימון החללים הדמיוניים ייעשה ע"י יצירת מתווים בעזרת שובל של מלח גס. המתווים על הרצפה מאזכרים חפירה ארכיאולוגית, שבה מגלים פעמים רבות רק נדבכים ראשונים ונמוכים של חללים שנהרסו (כלומר את היסודות העשויים בד"כ אבן הנשארים לאחר התכלות קירות הבוץ והקש), או תכנית המתאר של החפירה. השימוש במלח ליצירת חלוקת החללים יוצר גידור החלל על ידי חומר המייצג את המוות, כאילו היה זה אמצעי להגנה מפני שדים באמונות תפלות.


     -------------------
    *
    בפרוייקט הגמר שלי, "שישה ימים בתעלומיא" השתמשתי בכפות דקלים כאובייקט פיסולי (וכוונתי לבסיס הכף, זה שנשאר לאחר החיתוך וצמוד לדקל), שכאשר הם מוצלבים הם נראים כמו קרני חיה. מול חלון ביתי ישנם דקלים שמהם לקחתי את הכפות. אם אני ממשיך באופן מחשבתי עם הקרניים האלה, השתמשתי בכאלה קרניים מצופות בשעווה ומלח בתערוכת הגמר שלי - "שישה ימים בתעלומיא", כסוג של כובע טקסי. אני בהחלט יכול לראות את הקרניים והמזבח מחוברים בשעווה**. גם אם יגידו שאני חוזר על עצמי, לא אכפת לי ממש. אני רואה את זה כהתפתחות של אמן המשתמש בטכניקה מסויימת. גם אם השתמשתי בטכניקה אחת בתערוכה אחת, אין ממש סיבה שלא אשתמש בחומר הזה שאהבתי כל כך לעוד יצירות לי.
     
    שעווה היתה בין החומרים הפיסוליים שהשתמשתי בהם בתערוכת הגמר לי. כמו כן - מלח. מלח שולחן גס הוא זול מאוד, ושעווה יש לי בכמות יפה.
     
    **
    ראה סעיף 10
     
    ***
    במיצב "מכונת החלום" ישנה התרחשות דומה. האותיות המייצגות טקסט של זרם מחשבה, הופכות לאותיות שאינן מובנות אך ממשיכות להיראות כאותיות עבריות. עכשיו נשארת שאלת הטקסט - כנראה שאשתמש ב"מת בארץ" של יונה וולך
     
    ****
    יוצרים תמיסת מלח ממים חמים ומורתחים והמון מלח (חשוב לבדוק שהמלח יהיה ללא חומר מונע התגיישות. מערבבים המון ומוסיפים מלח עד שהוא לא נמס יותר ונשאר בתחתית. אני השתמשתי במלח 'סלית' גס לבישול והמלחת בשר עם האריזה הירוקה, ולא ב"מלח השולחן" הדקיק עם האריזה הכחולה). אחרי כמה ניסויים עם מתכות שונות, הבנתי שהמלחים נקשרים בצורה הכי טובה לא למתכות, אלא לאובייקטים עם סיבים, כגון חוטי צמר או כותנה.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/9/09 21:45:

      בלוג מרתק !!!

      אשתדל להגיע לראות , למרות שגם אצלי הסטודיו פתוח !

        6/9/09 12:31:
       24-30 אלף לספירה - מחמת ממותות, מעמד, היררכיה קומפפוזיציה, מודעות חברתית
      -
      1000 לספירה - מעל 20 אלף שנים חלפו, חברה משוכללת, מפה קדומה, שרטוט של עיר שנעשה כנראה עבור שליט כלשהו כחלק מתכנון אורבני
      -
      -
      1000 לספירה, תגליף של גבר ואישה, כנראה שליטים מצרים, אולי אלו המזמינים
      -
      -
      כבר לפני 30 אלף שנים בציורי המערות אנחנו רואים מודעות חברתית מעמד וארגון,
      כל האמנות מאז ועד אמצע המאה ה 19 - המצאת המצלמה היתה אמנות מאורגנת,
      האמנות שרתה את השולטים בהטמעת התכנים ה"נכונים" אצל הנתינים.
      אחד הכלים החשובים הוא הקומפוזיציה, הסדר קובע את סדר החשיבות
      מי מואר ומי חשוך, מי במרכז ומי בצד, מי למעלה ומי למטה מנשק את הרגליים
      רק מעט מעל הכלב, ולמי מביטים/מקשיבים כולם
      -
      רובנס, ישו סועד
      -
      -
      מקווה שעכשיו אני ברור יותר - שלא תגיד,, השקעתי :O)
        6/9/09 10:48:

      צטט: yaronimus_maximus 2009-09-06 09:43:16

      צטט: rutpal1 2009-09-06 08:15:47

      הניתוח מעניין. אוהבת את האקספרסיביות שנוצרת מתוך פירוק הפורטרט, ובכלל. מדוע יש צורך בהשוואתיות עם הציור הקדמון?

      האם ניסית לצייר, למשל, פורטרט, ולפרקו ע"י מחיקות, במקום לעשות זאת ע"י צילום.

      כמו כן, היה מעניין לראות את היצירה לפני ואחרי הפירוק. (לא בטוחה שהמונח מתאים).

      רות


       

       

       

      היי רות, תודה רבה.

       

      יש משהו בשאלה שלך שאני מתחבט בו כבר הרבה זמן. אני מרגיש שכרגע שהציור הוא לא המדיום הנכון עבורי. בגלל שבמכללה (למדתי עיצוב גרפי) הייתי מעולה ברישום וציור, הרגשתי שמצד אחד הגעתי לאיזו פסגה, ומצד שני הרגשתי שאני נוטה לפוטוריאליזם ע"י שימוש בפחם, ומצד שלישי הרגשתי שאני מושפע מידי ברישום מאמנים שאני מאוד אוהב. רציתי להתנער לגמרי ממה שהיה מוכר וקל, ולהתמודד עם מדיומים אחרים, שבהם ההתנסות שלי היא אינטואיטיבית יותר. לפעמים החומר מדריך אותי ואני מצליח להשיל חלק מהאוטומטיות של ההשפעה**. אני כמובן לא רוצה להגזים, הפסגה שלי היא תלולית חול לעומת אמנים שהקדישו את חייהם לציור. 

       

      עם הצילום הזה הרגשתי שאני מתמודד איתו כמעט כמו ציור, ובשבילי זה היה חדש, כמעט אנטי-צילום: לפרק בחזרה דימוי שנבנה על הנייר באופן אוטומטי, ולהביאו בחזרה אל הפשטה או אל ידניות של משיכות מכחול (ואני מניח שהתופעה לא חדשה בכלל). עם פיסול ההתמודדות היא כל פעם מחדש עם חומר אחר. בפרוייקט הגמר שלי עבדתי עם שעווה ומלח. עכשיו אני מנסה לעשות מה שתמיד חלמתי, ומה שמהווה מגמה קטנה וגוברת בעולם האמנות - טיפוגרפיה *** כאמנות (וכאמנות תלת מימדית שחורגת מהדו-מימדיות). אני עובד עם מלח, ויוצר אותיות משלד נחושת עם הלחמות (התמודדות לכשעצמה), ליפוף חוט וציפוי גבישי מלח.

       

      אני אחפש את המקור של היצירה, נראה לי שהוא אבד.

       

      *    לא שיש משהו רע בהשפעה.

      *** טיפוגרפיה - אמנות עיצוב האותיות.

       

      אתה נשמע לי כאדם מעניין, בעל ביקורת עצמית ומאד יסודי. תכונות שאהובות עלי.

      אם תמשיך בחיפושים ניראה לי שעוד נשמע ממך.

      רות

        6/9/09 09:44:

      צטט: udi.s 2009-09-05 10:33:19

      כנס ללינק
      אחד הפוסטים הראשונים שלי שעוסק בציורי מערות
      אודי

       

      צטט: yaronimus_maximus 2009-09-05 00:25:37

      צטט: udi.s 2009-09-04 18:32:41


      זה די הגיוני שאותם יוצרי איקונים דו ראשים עבדו עבור איזה שליט מסופוטמי בהפצה וקידום משנתו

       

       אני מסוקרן לדעת למה זה הגיוני, כלומר - אני רוצה לשמוע את הפרספקטיבה שלך בעניין.

       

       

       סלחליעל הבורות, אבל לא נראה לי שהבנתי את הטענה שלך. :) תוכל להסביר לי?

       

        6/9/09 09:43:

      צטט: rutpal1 2009-09-06 08:15:47

      הניתוח מעניין. אוהבת את האקספרסיביות שנוצרת מתוך פירוק הפורטרט, ובכלל. מדוע יש צורך בהשוואתיות עם הציור הקדמון?

      האם ניסית לצייר, למשל, פורטרט, ולפרקו ע"י מחיקות, במקום לעשות זאת ע"י צילום.

      כמו כן, היה מעניין לראות את היצירה לפני ואחרי הפירוק. (לא בטוחה שהמונח מתאים).

      רות


       

       

       

      היי רות, תודה רבה.

       

      יש משהו בשאלה שלך שאני מתחבט בו כבר הרבה זמן. אני מרגיש שכרגע שהציור הוא לא המדיום הנכון עבורי. בגלל שבמכללה (למדתי עיצוב גרפי) הייתי מעולה ברישום וציור, הרגשתי שמצד אחד הגעתי לאיזו פסגה, ומצד שני הרגשתי שאני נוטה לפוטוריאליזם ע"י שימוש בפחם, ומצד שלישי הרגשתי שאני מושפע מידי ברישום מאמנים שאני מאוד אוהב. רציתי להתנער לגמרי ממה שהיה מוכר וקל, ולהתמודד עם מדיומים אחרים, שבהם ההתנסות שלי היא אינטואיטיבית יותר. לפעמים החומר מדריך אותי ואני מצליח להשיל חלק מהאוטומטיות של ההשפעה**. אני כמובן לא רוצה להגזים, הפסגה שלי היא תלולית חול לעומת אמנים שהקדישו את חייהם לציור. 

       

      עם הצילום הזה הרגשתי שאני מתמודד איתו כמעט כמו ציור, ובשבילי זה היה חדש, כמעט אנטי-צילום: לפרק בחזרה דימוי שנבנה על הנייר באופן אוטומטי, ולהביאו בחזרה אל הפשטה או אל ידניות של משיכות מכחול (ואני מניח שהתופעה לא חדשה בכלל). עם פיסול ההתמודדות היא כל פעם מחדש עם חומר אחר. בפרוייקט הגמר שלי עבדתי עם שעווה ומלח. עכשיו אני מנסה לעשות מה שתמיד חלמתי, ומה שמהווה מגמה קטנה וגוברת בעולם האמנות - טיפוגרפיה *** כאמנות (וכאמנות תלת מימדית שחורגת מהדו-מימדיות). אני עובד עם מלח, ויוצר אותיות משלד נחושת עם הלחמות (התמודדות לכשעצמה), ליפוף חוט וציפוי גבישי מלח.

       

      אני אחפש את המקור של היצירה, נראה לי שהוא אבד.

       

      *    לא שיש משהו רע בהשפעה.

      *** טיפוגרפיה - אמנות עיצוב האותיות.

        6/9/09 08:15:

      הניתוח מעניין. אוהבת את האקספרסיביות שנוצרת מתוך פירוק הפורטרט, ובכלל. מדוע יש צורך בהשוואתיות עם הציור הקדמון?

      האם ניסית לצייר, למשל, פורטרט, ולפרקו ע"י מחיקות, במקום לעשות זאת ע"י צילום.

      כמו כן, היה מעניין לראות את היצירה לפני ואחרי הפירוק. (לא בטוחה שהמונח מתאים).

      רות


       

        5/9/09 10:33:
      כנס ללינק
      אחד הפוסטים הראשונים שלי שעוסק בציורי מערות
      אודי

       

      צטט: yaronimus_maximus 2009-09-05 00:25:37

      צטט: udi.s 2009-09-04 18:32:41


      זה די הגיוני שאותם יוצרי איקונים דו ראשים עבדו עבור איזה שליט מסופוטמי בהפצה וקידום משנתו

       

       אני מסוקרן לדעת למה זה הגיוני, כלומר - אני רוצה לשמוע את הפרספקטיבה שלך בעניין.

       

       

        5/9/09 00:25:

      צטט: udi.s 2009-09-04 18:32:41


      זה די הגיוני שאותם יוצרי איקונים דו ראשים עבדו עבור איזה שליט מסופוטמי בהפצה וקידום משנתו

       

       אני מסוקרן לדעת למה זה הגיוני, כלומר - אני רוצה לשמוע את הפרספקטיבה שלך בעניין.

        5/9/09 00:24:
      וואו איזה מחמאות!!
        4/9/09 18:32:

      הי יורמוס
      תהליכי המחשבה שלך והאסוציאציות שאתה מקשר בינהם מענינים
      מציורים קדומים (24-20 אלף לספירה) שראיתי במערות בדרום צרפת, הבנתי שגם האמנות הקדומה ביותר, בחלקה כבר היתה מאורגנת ושיקפה הררכיות חברתיות
      זה די הגיוני שאותם יוצרי איקונים דו ראשים עבדו עבור איזה שליט מסופוטמי בהפצה וקידום משנתו
      האוטו פורטרט המצולם עשוי הייטב יש בו מהאקספרסיביות של פראנסיס בייקון
      יפה מאד
      אודי
        4/9/09 02:57:
      תודה רבה סמדר, את מוזמנת.
        3/9/09 22:48:

      ירונימוס

      יקח לי זמן מה לחזור ולקרוא, אבל אעשה זאת

      הפעם רק רפרפתי. הבלוג שלך נראה מרתק!

      מעניינים אותי מאוד תהליכי יצירה ומאחורי הקלעים

      שלה כמוטיב וגם הדיאלוג.