י. "מה יהיה ?" טובי ממלמלת אל פרוסת הירח התלויה בשמים. אביב יגיע, האוויר יריח התחדשות, יתמלא אבק פריחה, הוא יתעטש, אפו ידלוף, עיניו יאדימו מאלרגיה, אבל הוא לא יתעצבן, לא השנה. ענפיו העירומים של הסיגלון יתכסו בשמלה הכחולה, יונק הדבש כחול החזה ירפרף ביניהם בחדווה, ריח היסמין ימתיק את הרוח הקלילה, יתערבב במתק היערה, השמים יכחילו, הימים יתארכו, יתחממו, ימתחו אל תחילת הערב, יחד יצעדו בשדרה לקראת השקיעה, עם הבן והבת, או לבד, אביב כזה זה יהיה . . "מה יהיה ? יהיה" טובי משכנעת את הירח השותק בשמים. פתאום הוא ישים לב אלי, יתרגל להימצאותי, יריח את העור שלי, יתרצה למאכלים, יבחין בכביסה המגוהצת, בניקיון שיבהיק מכל פינה, יירגע למראה הילדים הנרדמים לצלילי שיר היקינטון, יראה את הטוב שבשלוות השגרה, ימשש את השקט. . ירוק יער או ירקרק פסטלי, הוא לא ישאל, יאשר בלי שיידרש את העיצוב החדש, יביע דעה מסויגת רק על עצם השינוי, לא על היעד, יהי כך, יתרצה, יחלוף על הבחירות, לא יתערב, אם יאה לה הרי ייטב לו, יגור בבחירות שלה, בירוקת שתתווה סביבו ולא יגע בידית דלת הכניסה לפני שינשום וישאף ויספור עד עשר. . "יהיה, יהיה יופי" טובי יבבה אל הירח הדקיק המסרב להסכים, ואולי זו היא עצמה שאינה מאמינה ליבבות שלה ? שהרי ידעה עמוק בתוך ליבה שהוא קצת ילד, יהיר, יבש, עטוף יגון, וגם ביום טוב לא יעריך דבר מִיְשוּתָּה, ולבסוף יברח או יגרום לה לסגת, אחרי יובש של קיץ, או שניים, או יוֹבֵל. "הירח שבשמים אמנם יִתְמלא אך לא יְשקר". . . (המשך יבוא) |