בדצמבר הקרוב הייתי אמורה לטוס עם אמא שלי ללוס אנג'לס.

קצת זמן איכות. שאין לנו. עם אמא.

לנסות לתקן/לשפר את המרחק שנוצר ב- 10 שנים האחרונות בינינו.

אז לפני חודשיים, הצעתי, שכנעתי, קבעתי וגם ציינתי

שאנחנו לא נחזור יחד כי את הימים האחרונים אני אעשה לבד בניו יורק

גם כדי לחזור לשפיות וגם כי אני יודעת שאחרי שבוע ימים אנחנו נעלה אחת לשניה על העצבים.

הסכמנו.

יום שישי האחרון, קרי - שלשום.

היא הודיעה לי: "לא בא לי לנסוע, תבטלי" בקור רוח, בקלילות.

"לא אכפת לי לשלם 200$ דמי ביטול-אני לא נוסעת"

שוב...

ניסיתי להבין, לשכנע, להסביר שגם אני צריכה לשלם עכשיו.

אין!!!! לדבר לקיר היה לי יותר קל.

יותר מזה ..נפגעתי שהיא לא הבינה שהיעד זה לא העניין

הנסיעה איתי זה העיקר

הזמן איתי.הזמן שלנו - שהלך איפשהו לאיבוד ב- 10 שנים האחרונות בין הנישואים שלי והגירושים שלי והבעיות של כולם...

הלכתי הביתה לחשוב. לסדר את הראש.

דיברתי עם אחותי, ניסיתי להבין.

התלבטתי עוד.

לא ישנתי כ"כ בלילה.
בבוקר הבנתי.

אני לא מעוניינת לנסוע איתה כבר.

והיא עדיין לא בשלה לנסוע איתי. היא צריכה לרצות לבלות איתי - לפחות כמו שאני רוצה.

אם לא יותר.

הזמנתי טיסה לניו יורק - לחודש הבא.(אני עדיין ברשימת המתנה אבל אני בטוחה שיהיה בסדר)

אני הולכת לבלות זמן איכות עם עצמי - לא פחות חשוב.

אמא...אני אוהבת אותך!