מילה שלי
פוסטים אחרונים
- הספורים שספרה עליזה הזברה ליואב בן חלב 29/4/15
- אם אתה צנוע משמע אתה קיים אם את צנועה את קיימת 9/5/13
- רגע עם פפראצי 31/3/13
- "סופר מן" ישנו אני מצרפת את מספר הטלפון שלו 17/3/13
- בשר,הרבה בשר, בלי פשרות ובטעם גן עדן 21/2/13
- זה לא וודו 13/2/13
ארכיון
צומת הכוחנות
צומת הכוחנות פרק א
כמעט בכל ארגון ניתן למצוא בעל תפקיד הנוהג בגסות מקוממת, המותירה אנשים מהישוב בתחושה עמוקה של תסכול. מזכירה שתלטנית הקובעת את כללי המשחק, מנהל חסיד ה- לא !!! והלא שלו הוא 'לא' מקיר לקיר/אחראי, שגורם לכפופים לו לזחול מתחת לשטיח מפני זעמו המשתלח, מנהל שמתרכז בצג המחשב, ומאלץ את באי משרדו להציג את רעיונותיהם אל מול אחורי הצג.דוגמאות לנפשם הגסה של בעלי השררה לא ממש חסרות, השאלה המתבקשת איך יוצאים מהתסכול ומתמודדים עם אותם בעלי תפקידים, ובמקרים מסוימים אף לקחת יוזמה במקום לחכות לנס משמים.
רוב בעלי השררה מתעלמים מהגבול הקיים של האתיקה והמוסר, ויוצרים באופן טבעי גבולות חדשים באיטיות מושכלת,וקובעים את כללי המשחק החדשים בארגון תוך שהם מצהירים בלי קול: תוארי הוא מבצרי.
אם ננסה לתאר את הקריירה של כל אחד מאיתנו, נראה בקלות גבעה או הר גבוה. כתרמילאים מן השורה אנו יוצאים לטפס על הר הקריירה הפרטי שלנו. כשתרמילנו עמוסים בידע ובכישורים שרכשנו קודם לתחילת הטיפוס. אנחנו מונעים בהשראת אמונתנו בצדקת הדרך להגשמת החזון האישי.כולנו: אנשי אקדמיה, עצמאים, בעלי מקצועות חופשיים, אנשי עסקים, מורים, מנהלים,גננות ומטפלים,כולנו תרמילאים. אפשר לאפיין את המסע שלנו במעלה ההר על פי תיאורית שמונים האחוזים מול עשרים האחוזים:כול התרמילאים בראשית המסע מצוידים ב80% ענייניות וב-20% כבוד.שמונים אחוזי הענייניות נשענים עלהידע ועל הכישורים. עשרים אחוזי הכבוד נשענים על ההכרה הפנימית בהישגינו במהלך הטיפוס המפרך.
כל אחד מאתנו מגיע לפסגה. פסגת הקריירה שלו או שלה בתזמון של עצמו. הפקידה שהפכה מנהלת לשכה,המנהל הזוטר שהפך מנהל אגף, המתמחה שהפכה סגנית מנהל, עורך הדין שהפך יועץ משפטי,עוזר פרלמנטארי שהפך למנכ"ל המשרד, עצמאי אפור שהפך לבעל משרד או חברת ענק,אלוף משנה שהשתחרר והפך מנכ"ל ועוד.כולנו חשים שהרווחנו את הטיפוס, ואנחנו חווים את משב הרוח המלטף של אויר הפסגות.
הפסגה הזאת אליה הגענו היא בעצם צומת, משום שלא מדובר בסוף הדרך. מפסגת הקריירה הפרטית אליה הגענו, נשקפת פסגת הקריירה הבאה. ממנה נשקפת הפסגה הבאה וחוזר חלילה. הפסגה כמו צומת, היא מקום של מנוחה רגעית. לגימת מים זכים, הרהור נוקב, בחינת המצפן מחדש,ניתוח מסלול הטפוס וגיבוש תעצומות הנפש הנדרשות לטיפוס הבא. אבל, המנוחה בצומת עלולה ללבוש צורה כוחנית. שררה של סוף הדרך. של ה-פסגה בהא הידיעה. זה קורה כאשר הרוח המלטפת את הלחיים, הראות מתמלאות באוויר הפסגות, הראיה מתעממת ומשתבשת לא לרגע של עדנה, אלא בתחושה של נצחיות נעימה. התואר שקבלנו או התפקיד החדש, מצייר את הנוף מחדש, אין הרים, אין פסגות, רק אנחנו. האני של כל אחד מאיתנו ממלא בדמיונו ובעוצמתו את הנוף כולו, כל אחד עם הדמיון שלו. התרמיל המצויד מונח אחר כבוד במקום ראוי, ושולח צל רחב היקף מלא בניסיוננו. המנוחה המשכרת משנה את סדרי העולם, והופכת את היחסים בין הכבוד לענייניות. בצומת שהפכה לצומת הכוחנות, חיים רק אלה עם 80% כבוד ורק 20% ענייניות.את הפסגה הזאת אני מכנה "צומת הכוחנות" כאשר האיש בפסגת הקריירה הופך לאיש של שררה ולשררה נוספות גם שחיתות ומרמה.
בחלק ב תתואר דרך ההתתמודדות עם השוהה בצומת הכוחנות
|
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
להפיל אותם זאת לא הבעיה יש טאקטיקה מאוד פשוטה
שעובדת על הכוחניים בחברות זוטרות ועד לדרגים הגבוהים ביותר
והיא כזאת - להעמיד אותו במקומו בקריאה פומבית חשופה לעיני אנשים אחרים-
יהיה לו מאוד קשה לעבור לסדר היום
היות ותדמיתו זועזעה לעיני כולם ונוצר פער עמוק
בין מה שניסה להטמיע עד כה וכעת זה התפוצץ לו בפנים.
נחשף כאן הפער בן תדמיתו הכל יכולה בעיני עצמו לבין עיני החברה .
לאחר מכן תתחולל מלחמה על כבודו
וכל מה שיצא ממנה הוא שיתקפל כשזנבו בין רגליו
הבעיה היא לא הוא- אלא אותם אנשים שנמצאים מתחתיו
הם בעלי אומץ ויכולת הבחנה וכו' אך גורם הפחד
מאיבוד עבודה או השערורייה שמתלווה לזה
לא תמיד משתלמת להם וחבל
זהו דיסונאנס בן הסבל בהווה
לבין הפחד ומחיר ההשלכות
תודה לך יעל על הארותייך
אין אדם שלא חנה בצומת הכוחנות. לכל אחד מאיתנו יש שיאים בקריירה
רובנו חונים בצומת לוגמים מים קרים וממשיכים
אלה שנשארים הם אותם חסרי ביטחון שמסתתרים מאחורי התואר
או הפונקציה הארגונית
השאלה שאנחנו שואלים היא איך מפילים אותם ?
היי אילנה אהבתי את נושא הפוסט ואת הכתיבה המחכימה .... תודה לך אודה שמעולם לא הרגשתי אוויר פסגות........מעניין איך זה ומה היה קורה לי אם וכאשר -אני בטוחה שתכונות אופי בסיסיות לא משתנות לכן מי שהיגיע כבר לשם יש לו ביררה או להסתגל למצב הכוחני או לברוח משם יצא לי לעבוד עם כמה אנשים כוחניים שיצא לעבוד איתם בהגיעם אל הפסגה אכתוב את מה שחשתי לגביהם הם מונחים ומוזנים מכמה אמונות כמו "העולם מחזק ומתגמל את האנשים הכוחניים " ומי שמראה חולשה נופל... "ההתקפה היא דרך ההתמודדות טובה ולפי דעתם הם תמיד הצודקים כי בניצחונו הוא יוכל לכפות את רצונו על החלש פתאום הם מלאי כעס וביקורת , אחוזי תזזית ורצון עז להשיג הכל כאן ומיד מצחיק..כי מהיכרותי אותם אני יכולה להעיד שבתוכם הם מלאי פחדים וחסרי ביטחון אך כלפי חוץ הם טורפים אחרים, משפילים ומעליבים ופועלים לפי האינטרסים שלהם כנגד כולם מפני שערכם העצמי בעיני עצמם הוא קטן - הם מחפים על התחושה הזאת בשליטה על האחר. מצד אחד הם אטומים לרגשות ומצד שני כמיהה לתשומת לב...ואת הם יודעים איך להשיכ בלתי ניסבלים אלה שפניהם פני פוקר נוקשים :-) ממנייעל מעייןאז נחכה בסבלנות להמשך. סדרה מעניינת את מכינה לנו כאן. מקורית.
תודה חמה לך איריס על דברייך. אני גם מסכימה איתך לגמרי באשר לחרדתיים. אגב, כפי שתראי בהמשך לא כל אחד נתקע בצומת הכוחנות. יש כאלה חרדתיים כמו שהגדרת, וכאלה מודעים שרואים את ההרים הבאים שאל פסגתם הם צריכים להגיע. הם אגב האנשים היותר מעניינים מביניננו. תרומתך באשר לחרדתיים תירשם כי היא מדוייקת לחלוטין (לטעמי כמובן)
יפה תארת של"צומת הכוחנות" יכול להגיע כל אחד, מהפקידה ועד המנהלת. העיקר שיהיה קהל מתחתיו/ה עליו י/תוכל לשלוט.
לכן, לעניות דעתי, אנשים חרדתיים מגיעים רחוק. הם לא מבחינים שהם הגיעו בכלל לפסגה, אין להם מנוחה, וכל בוקר הם מתעוררים בתחושה שעדיין לא כבשו אותה. זה הקטליזטור שמניע אותם.
בעניין חיי הנצח אתה צודק. סוג של קלישאה. מישהי ברכה אותי עד 120 עניתי לה לא תודה.
למרות שהחיים קצרים אתה יודע כפי שכולם יודעים שהכוח והשררה הם נחלתם של אנשים רבים
רק בימים אלה מתנהלת מלחמת עולם של בני משפחת עופר בעיתונאי מיקי רוזנטאל עד כדי תביעה
של 3.5 מיליון ש"ח שהיתה אמורה לביא אותו אל עברי פי פחת כי הם עשירים כי מגיע להם
מה זה אם לא משחק כוח, ואפילו משחק כוח אכזרי.
הפרק הראשון בא הציג את צומת הכוחנות בפרק השני אציג את תפיסת עולמי איך מתמודדים
עם אנשי השררה והשחיתות ויכולים להם.
זה יהיה אולי אחרי שכבר תיסע להבעיר את איש האש
מי רוצה לחיות חיי נצח, זה סיוט.
החיים קצרים מדי בשביל לבזבז אותם על שטויות כמו משחקי כוח
יקירתי, אני מבטיחה לא להשען עליה ולהחיש את המחול על המקלדת.
מי צייר לך את האישה הסבלנית והמתוקה הזאת שמופיעה אצלך בבלוג
תשואותי
ולי יש סבלנות של פיל:)
אין חכמה כבעלת נסיון
אני אשמח להקשיב לדבריך אחרי שתקראי את הנתוח של צומת הכוחנות
ואת הדרך לדרדר את היושב בפסגה בתנאי שהוא איש שררה ושחיתות
הישר למטה
בינתיים תודה רבה לך על דברייך שיש בהם גם תבונה וגם מעשיות
עבדתי לא מעט שנים בארגון בו מנהלים בעיקר אנשי צבא, מפקדים בכירים לשעבר, כל אחד נלחם להפגין כוחניות וסמכותיות יותר מהשני.
מנהלים בכירים ואחרים שהם אנשי שררה בסביבת העבודה ולא מהסוג ה ידידותי , צריך לדעת להציף דברים למעלה ולהציב להם גבולות ( למי שמעז ולוקח בחשבון שזה עלול לעלות לו בפיטורין)
או שבולעים צפרדעים ירוקות בשקט עד שנחנקים ומתפטרים.....
אני דוגלת בלדבר בגובה עיניים עם כל אחד ואחד.
ולכן אני מאלו שמוכנה לקחת את הריזקה של הפיטורין ולא לאפשר לעמית לעבודה לרדות בי נפשית.
במקום בו אין בני אדם- היה אתה איש!
עופר אתה חמוד ותודה על הכוכב
אני מקווה שמדובר בציפייה והבטחה
מעניין...מצפה להמשך...
לך כוכב.
פנסיה מוקדמת!
אני חושבת על הטראק הלא כוחני שלך בכל הרצינות
ויש לי הרגשה שאצטרף מתישהו
הכי טוב לנסוע בחורף נכון ?
יש לי המון רחמים
דווקא רציי לרחם על עצמי היום
אבל אני מוותרת לך יקירתי
אילנה חמדתי,
הקרייריסטים, המאותגרים בכוחנות וכל מיני מצליחנים
הם גם תוצר של חינוך ותרבות. אנו חברה השגית, תחרותית ושאפתנית.
כל דור ההיטקיסטים חייהם קצרים, מלחמת היוקרה קשה ותובענית.
בואי לטראק לא כוחני
אישה בגילי שנמתחת ככה זו התעללות ממש,
האין בליבך רחמים על יהודיה קשת יום וליל?
נאורה, הפוסט לא מתייחס לחלק של כל אחד מאתנו אלא לאותו או אותה אנשי קריירה
שהגיעו לצומת הכוחנות והם שומעים את מעוף המלאכים.
אם מישהו רוצה להוריד אותם מהכס צומת הכוחנות היא המקום
איך מורידים אותם בפרק ב
אתה שמה לב שאני זורעת זרעים של מתח נוראי ?
תודי שאת נמתחת לא כמו הזכרון המתמתח כמו שנמתחים את יודעת
שיווה יקירתי
כפי שתראי בפרק ב ההולך ומתהווה
צומת הכוחנות היא צומת רגישה בחייו של המשתלח
משום שכאמור יחס הכוחות בין השכל לרגש התהפך 80% כבוד 20% עניין
זהו מצב שהוא חשוף וככל שיתמיד בו מי שירצה לפגוע בו באמת יוכל.
אבל בל לנו לשכוח שאותו אדם היה מאד אסרטיבי ענייני ומאתגר לאורך כל הטיפוס שלו במעלה הקריירה
אויר הפסגות פשוט עשה לו את זה עד שיגיע הכדור שתגיע תגובה של אחד ממתנגדיו
והוא ייאלץ לעבור לוינטלטור :-)
אנשים כוחניים קיימים בכל מיני צורות ואופנים ודרכי התנהלות והתנהגות.
בכוחנות יש את השתלטנות והסמכותיות וזה פועל יוצא של מרכיבים אישיותיים.
לדעתי, האדם הכוחני בעצם בודד, כי הוא נבנה ונשען על כוחות חיצוניים,
והדרך שלו להגן על האני שלו היא להשתמש בכוחנות.
"צומת הכוחנות" לתפיסתי היא הדיבור והבדיקה שבינו לבין עצמו, נטול קהל ופידבקים.
אשוב ל*
במקום שיש מנוולים כאלה, חלקי לא יהיה עימם, נקלעתי למקום שאני זקוקה בו לשרותיו של פוץ מתנשא, אוותר על חסדיו ואמצא דרך לעקוף אותו, ולהבהיר למנהליו מדוע אני לא פונה לשרותיו.
עשיתי זאת לא אחת,
פעם עזרתי להחליף כך צוות שלם של בית ספר שלקח את המנייריזמים שלו הביתה.. אבל יש על זה עוד חיסיון..
אהבתי את פוסטך, והוא כה נכון !!
בחלק מהמקרים אתה צודק, בחלקם האנשים הללו נמצאים במעבר אל הפסגה הבאה
מה שמעניין הוא למה הם מתנהגים כך
כך אני מתכוונת בשררה, בהלבנת פניהם של מי שמתחתם
ביצירת הפרד ומשול ודכוי היצירתיות
והאם, למרות שנדמה שהם עשויים לבלי חת
אפשר להוריד אותם מגדולתם
אבל בצומת הכוחנות יקירתי אנשים לא חושבים הם מרגישים
80% כבוד 20% ענייין
הם בהרגשה שמגיע לי, הגעתי וזה שלי
את מה שאת הצעת בחוכמה רבה הם זוכרים כשהם מעפילים לפסגת ההר
80%עניין ו- 20% כבוד
שתי נקודות
בשיעור כלכלה פעם אחד המרצים היותר סרקסטיים שהיו לי ניתח את זה
כל מי שטוב מתקדם.
וככה זה ממשיך...
התוצאה מגיע שלב שבו אתה מגיע למקום שאתה לא יכול להתקדם,
או בצורה אחרת, הגעת למקום שאתה לא טוב בו...
זה אומר, שלמעלה יושבים כל אלא שלא טובים במה שהם עושים אחרת הם היו מתקדמים.
ואני???
אני פרשתי מהמשחק הזה, אני עושה את מה שאני אוהב, אני אוהב את מה שאני עושה...
זה מוציא את האוויר של אלא מעלי ושל אלא מתחתיו - ואני מקבל בני אדם (מוקדש לבוסית שלי שעוד שבועיים יש שיחת שכר)
במקרים כאלה אני חושבת לעצמי, תזכור, העולם עגול ולא תמיד אתה למעלה.