צומת הכוחנות פרק א
כמעט בכל ארגון ניתן למצוא בעל תפקיד הנוהג בגסות מקוממת, המותירה אנשים מהישוב בתחושה עמוקה של תסכול. מזכירה שתלטנית הקובעת את כללי המשחק, מנהל חסיד ה- לא !!! והלא שלו הוא 'לא' מקיר לקיר/אחראי, שגורם לכפופים לו לזחול מתחת לשטיח מפני זעמו המשתלח, מנהל שמתרכז בצג המחשב, ומאלץ את באי משרדו להציג את רעיונותיהם אל מול אחורי הצג.דוגמאות לנפשם הגסה של בעלי השררה לא ממש חסרות, השאלה המתבקשת איך יוצאים מהתסכול ומתמודדים עם אותם בעלי תפקידים, ובמקרים מסוימים אף לקחת יוזמה במקום לחכות לנס משמים.
רוב בעלי השררה מתעלמים מהגבול הקיים של האתיקה והמוסר, ויוצרים באופן טבעי גבולות חדשים באיטיות מושכלת,וקובעים את כללי המשחק החדשים בארגון תוך שהם מצהירים בלי קול: תוארי הוא מבצרי.
אם ננסה לתאר את הקריירה של כל אחד מאיתנו, נראה בקלות גבעה או הר גבוה. כתרמילאים מן השורה אנו יוצאים לטפס על הר הקריירה הפרטי שלנו. כשתרמילנו עמוסים בידע ובכישורים שרכשנו קודם לתחילת הטיפוס. אנחנו מונעים בהשראת אמונתנו בצדקת הדרך להגשמת החזון האישי.כולנו: אנשי אקדמיה, עצמאים, בעלי מקצועות חופשיים, אנשי עסקים, מורים, מנהלים,גננות ומטפלים,כולנו תרמילאים. אפשר לאפיין את המסע שלנו במעלה ההר על פי תיאורית שמונים האחוזים מול עשרים האחוזים:כול התרמילאים בראשית המסע מצוידים ב80% ענייניות וב-20% כבוד.שמונים אחוזי הענייניות נשענים עלהידע ועל הכישורים. עשרים אחוזי הכבוד נשענים על ההכרה הפנימית בהישגינו במהלך הטיפוס המפרך.
כל אחד מאתנו מגיע לפסגה. פסגת הקריירה שלו או שלה בתזמון של עצמו. הפקידה שהפכה מנהלת לשכה,המנהל הזוטר שהפך מנהל אגף, המתמחה שהפכה סגנית מנהל, עורך הדין שהפך יועץ משפטי,עוזר פרלמנטארי שהפך למנכ"ל המשרד, עצמאי אפור שהפך לבעל משרד או חברת ענק,אלוף משנה שהשתחרר והפך מנכ"ל ועוד.כולנו חשים שהרווחנו את הטיפוס, ואנחנו חווים את משב הרוח המלטף של אויר הפסגות.
הפסגה הזאת אליה הגענו היא בעצם צומת, משום שלא מדובר בסוף הדרך. מפסגת הקריירה הפרטית אליה הגענו, נשקפת פסגת הקריירה הבאה. ממנה נשקפת הפסגה הבאה וחוזר חלילה. הפסגה כמו צומת, היא מקום של מנוחה רגעית. לגימת מים זכים, הרהור נוקב, בחינת המצפן מחדש,ניתוח מסלול הטפוס וגיבוש תעצומות הנפש הנדרשות לטיפוס הבא. אבל, המנוחה בצומת עלולה ללבוש צורה כוחנית. שררה של סוף הדרך. של ה-פסגה בהא הידיעה. זה קורה כאשר הרוח המלטפת את הלחיים, הראות מתמלאות באוויר הפסגות, הראיה מתעממת ומשתבשת לא לרגע של עדנה, אלא בתחושה של נצחיות נעימה. התואר שקבלנו או התפקיד החדש, מצייר את הנוף מחדש, אין הרים, אין פסגות, רק אנחנו. האני של כל אחד מאיתנו ממלא בדמיונו ובעוצמתו את הנוף כולו, כל אחד עם הדמיון שלו. התרמיל המצויד מונח אחר כבוד במקום ראוי, ושולח צל רחב היקף מלא בניסיוננו. המנוחה המשכרת משנה את סדרי העולם, והופכת את היחסים בין הכבוד לענייניות. בצומת שהפכה לצומת הכוחנות, חיים רק אלה עם 80% כבוד ורק 20% ענייניות.את הפסגה הזאת אני מכנה "צומת הכוחנות" כאשר האיש בפסגת הקריירה הופך לאיש של שררה ולשררה נוספות גם שחיתות ומרמה.
בחלק ב תתואר דרך ההתתמודדות עם השוהה בצומת הכוחנות
|