הפגישה המחודשת שלי עם ההוא שנותן לי זריקות בטוסיק ולאחר מכן אני הופכת שיכורה קרתה שוב (לצערי) לפני כשבוע.

אמא קמה בבוקר וליטפה אותי כהרגלה, מיששה, גיששה, חיפשה פשפשים והופ.. מה גילתה? האוזן שלי נפוחה.

לא יודעת.. הלכתי לישון עם אוזן רגילה והתעוררתי עם אוזן כמו בלון. אלוהים יודע מה גרם לה לחשוב , לאוזן, שהיא עצמאית ויכולה לנפח את עצמה בלי לבדוק איתי קודם.אבל זה מה שהיא עשתה... החוצפנית.

ועכשיו אמא מסתכלת, בוחנת, נבהלת ולא מבינה.מתקשרת לאבא: " לכלבה שלך גדל בלון באוזן, כשאתה חוזר הבייתה מיד הולכים לוטרינר". אההה, אז ככה קוראים להוא שעושק לה את הכרטיס הזה מהפלסטיק כל פעם שהיא לוקחת אותי אליו.

אבא בטח מנסה לדלות פרטים, מה, מי איך.. והיא כהרגלה עונה באריכות, מסבירה, ממששת לי את האוזן, בודקת אם אני חמה, מלטפת, מנתחת את המצב ושוב ממששת לי את האוזן. הלו, אף פעם לא ראית בלון? עזבי לי את האוזן בחייאת, היא כואבתתת. זה לא משחק.

סיימה את השיחה, קבעו שכשאבא חוזר הולכים לוטרינר. 

אוף, אין לי כוח לצאת לחום ועוד עם אוזן בלון.. גם ככה החתולים בשכונה צוחקים עליי כשאני עוברת מאז שהלכתי עם בנדנה על הצוואר מפציעתי האחרונה. "תראה זאתי, חושבת היא רמי קליינשטיין בזמניו הטובים. מה נסגר עם הבנדנה אחותי?"

 רמי קליינשטיין אחותך יה גמד..אני מסננת לעברו, תיכף אני אעשה לך ריטה ולא תשמע באוזניים יותר.

אבל אין ברירה חוץ מלצאת לחום וללכת להוא שנותן לי זריקה בטוסיק. אמא, לא תוותר הרי עד שהבלון ייעלם כמו שבא.

 כזו היא, עקשנית! ואבא נכרך אחריה, כאילו שיש לו ברירה אחרת. בלון, לא בלון, אני פה בגלל אישתי.

אז אבא  חזר, מישש גם הוא את האוזן ונבהל. בינתיים אמא ערכה בדק קצר בגוגל והיא כבר יודעת מה יש לי.

"המטומה, היא אומרת לאבא. המטו מה? הוא שואל.. המטומה המטומה, זה קורה בגלל שהם מנערים את הראש חזק או מגרדים את האוזן מדיי חזק ואז נים או שניים מתפוצצים וגורמים לשטף דם שמתמלא בדם ומפה הנפיחות, אם לא מנקזים את זה ומטפלים בזה במיידי, זה נספג חזרה לאחר כמה זמן, ואז האוזן מתכווצת והופכת להיראות כמו כרובית!

"כרובית??? אני מרימה את אוזניי והבלון. שו כרובית? רק זה מה שחסר לי, להסתובב ברחוב עם אוזן כרוב. אוהוו, אז בכלל תהיה סיבה למסיבה לחתולים בשכונה. כלבה שגידלה על האוזן כרובית.

יאללה, אני מתרוממת, עכשיו לוטרינר, עכשיו!!! לפני שאגדל גם עגבנייה על האוזן השנייה. אבא מתייחס לזה בכובד ראש, מהנהן ואומר: שאני אתן ליפהפייה הזו להסתובב עם כרובית במקום אוזן? NO WAY !!

יופי אבא. תודה על התובנה. אפשר לצאת לדרך? יצאנו. 

הגענו לוטרינר, אחרי שהרסתי לו את כל המרפאה בניסיון לברוח, בכל זאת..לא בא לי על הזריקה הזו בטוסיק שגורמת לי להרגיש כאילו שתיתי בקבוק ויסקי. ואני בכלל לא שותה ויסקי.

אחרי שקיבלתי מחמאות מהוטרינר על כמה אני יפה, שמורה, כוסית על ומחוטבת להפליא.. כמו כל אישה, התרציתי.

תפסו אותי, העלו אותי לדלפק והתחילו לנקז את הבלון. זה כאב, לא אשקר. אבל יותר כאב לי לראות את אמא שרוצה לבכות כל פעם שאנחנו אצל הוטרינר. כאילו אמא, תרגיעי.. לך עכשיו מכניסים מזרק לאוזן או לי? נשים.. לך תבין אותן.

אז אמא צדקה באיבחונה. המטומה זה מה שיש לי. מי היה מאמין שמניעור תמים של הראש והאוזניים זה מה שקורה?

אני בטח שלא.

 מה אני יודעת חוץ מלישון, לאכול, לעשות פיפי, לשחק קצת עם העצם ושוב לישון?

אז זהו, האוזן נוקזה, הכרטיס הזה מהפלסטיק עבר ועכשיו להוראות טיפול מפי הוטרינר.

סטרואידים! כל יום שני כדורים למשך שבוע וחצי וביקורת בעוד שבוע. חוץ מזה הרבה טיולים לפיפי כי הסטרואידים משתנים ויגרמו לי לשתות יותר ולעשות פיפי הרבה יותר ולא אוכל להתאפק כבד"כ.

סטרואידים? אמא מרימה גבה. ואני את אוזני המדממת. חייבים? היא שואלת.

כן, חייבים! הוטרינר משיב. זה אנטי דלקתי, זה יאחה את המקום ויגרום לאוזן לא להתכווץ.

טוב, מה זה סטרואידים? אני שואלת את עצמי, כמה גרוע זה כבר יכול להיות??

מה אני אגיד לכם חברים, לו ידעתי הייתי מוותרת על התענוג ובוחרת אולי להישאר עם אוזן בצורת כרובית. קודם כל אני רוצה לשתות כל היום ובגלל שאני שותה כל היום אני גם רוצה לעשות פיפי כל היום.

מה שאומר שהשלפוחית שלי עומדת להתפוצץ בכל רגע נתון ואני צריכה לפגוש את חבורת החתולים הארסים של השכונה הרבה יותר מבד"כ כי לוקחים אותי לטיולים יותר מהרגיל. ועכשיו יש להם סיבה מצויינת לצחוק עליי היו סמוכים ובטוחים.

הפכתי לארנולד שוורצנגר!!!! נפוחה כמו פאקינג באדי בילדר!

אני! העדינה , החסודה והחטובה (אם מותר לי להצטנע), באדי בילדר!! לא מתאים, פשוט לא מתאים.

 תראה את החתול השמן הזה, הם צוחקים, אוכל טוב החתול הזה.. אחותך חתול, אני על סטרואידים בנאדם.. אז תיזהר ממני, יש לי סופר כוחות עכשיו, כמעט כמו לסופר מן. או לפחות כמו לארנולד שוורצנגר.

טוב, הוא מתקפל.. עזבו אותו, נראה לי עצבני היום החתול הזה.

חוזרים הבייתה, אני מתנשפת ומתנשמת כמו תנשמת. לא קל לעלות במדרגות כשאתה שמן.

אמא רוצה להפסיק עם הכדורים, היא לא אוהבת את כל עניין הסטרואידים ואבא איתה. שוב... יש לו ברירה??

מחר נלך לביקורת, נראה מה יגיד הדוקטור כשיראה שהפכתי לשרירנית.

בינתיים, שתדעו לכם.. סטרואידים זה רע! אוזן כרובית זה רע מאוד! אבל להיראות כמו ארנולד שוורצנגר בימיו הטובים זה כבר באמת לסרט אחר ואני לא אחת שחיה בסרט הרי. 

                                                       "I'll be back"