כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הרפובליקה ואני

    עורך בריטי ידוע אמר פעם שעיתונות אמיתית היא לפרסם כל מה שמי שרוצה להתפרסם לא רוצה שידעו עליו. כל היתר, הוא יחסי ציבור. מחשבות, תובנות ולבטים היישר ממטעי הבננות של הרפובליקה הידועה בכינויה ישראל.

    0

    חנייה כפולה

    1 תגובות   יום שלישי, 13/3/07, 22:19

    מי שמכיר אותי יודע שאני אדם שמתעצבן מהר. לכן הסיפור הבא לא צריך להפתיע אף אחד ממכרי ובכל זאת אני בוחר להביא אותו כדי לשכנע עוד כמה אנשים שלפעמים מותר להתעצבן. 

    יום רביעי שעבר. השעה קרובה לשבע בערב. אני חוזר מהספריה העירונית עם שני ילדים במושב האחורי, נאבק בפקק התנועה באבן גבירול ומנסה להתקדם צפונה בלי להיתקע בין האוטובוסים. לא זוכר בדיוק איפה, אבל לפתע אני מבחין ברכב חונה בחנייה כפולה חוסם את הנתיב הימני בו אני נוסע. מבט במראה השמאלית מגלה לי שלא אוכל לעקוף את המטרד מבלי לחתוך מישהו שאולי כותב עכשיו סמס או סתם מפהק ויתקע בי ובשני החמודים שאין להם כל שליטה על המצב.

    ממרחק מטרים ספורים אני מבחין שמדובר במאזדה 3 עם מדבקה של חברת היי-טק ידועה. במושב הנהג ממתין בנימוס בחור שנראה כמו השכן ממול. הוא מסתכל לכיוון המדרכה וצופה במי שנראית כבת זוגו פוסעת מעדנות ובידה שקית Take Away. מטר מאחוריו היה מפרץ חנייה שיכול היה לעמוד בו מבלי להפריע לתנועה.

    הצלחתם כבר בטח להבין שאני תקוע מאחורי המאזדה החצופה.

    אני מהבהב עם האורות, צופר והבחורה שבינתיים כבר פותחת את דלת המכונית עושה לי פרצוף, צועקת משהו ומנופפת ביד כמו אחרונת הפריחות. שנייה לפני זה היא עוד נראתה לי חמודה...

    כמו שכבר אמרתי, מדובר בבחור עצבני עם פתיל קצר שנשרף בחלקיקי שנייה. הנפנוף ביד עשה לי את זה. פתחתי את החלון, הוצאתי את הראש והתחלתי לאחל לה מיתות משונות. לפני שנסעתי משם הספקתי עוד לשמוע את השניים מנבאים לי מוות מהתקף לב כשהם מחייכים מאוזן לאוזן. העצבנות לא עברה לי כל הערב, גם הרבה אחרי שהילדים כבר היו במיטות והבית היה שקט. רק לפני שנרדמתי הבנתי מה כל כך עיצבן אותי – הנורמליות של השניים. העובדה ששניהם יכולים היו להיות חברים שלי ואם אחפש בטח אמצא מישהו מהאנשים שאני מכיר שהוא חבר של השניים או לפחות עובד עם אחד מהם או מכיר אותם מהאוניברסיטה. זוג נורמטיבי שבסך הכל יצא לקנות אוכל או עצר בדרך חזרה הביתה מהעבודה. עניין שגרתי מבחינתם אבל מבחינתי יש רק מילה אחת שיכולה לתאר אותם: רוצחים. 

    לא קשה לדמיין קצת חוסר תשומת לב שהייתה מביאה אותי להיתקע במאזדה מאחור. גם חיתוך לנתיב השמאלי שהיה עלול להיגמר בתאונה לא בלתי מתקבל על הדעת. נסיעה משפחתי בסתם יום באמצע השבוע הייתה עלולה להיגמר באסון. לא צריך לדהור בג'יפ ברמזור אדום כדי לגמור משפחה. מספיק לעמוד בחנייה כפולה באמצע רחוב סואן. מסע ההסברה המדכא שמריצה עכשיו הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מדבר על תאונות דרכים כרצח. התמונות המזעזעות בעיתונים והדיווחים משדה הקטל בכבישים מצביעים על נהיגה פרועה וחסרת אחריות כגורם משמעותי לתאונות קטלניות. אבל הכותרות הצעקניות והסיסמאות המהדהדות של הקמפיין מוסרים תמונה חלקית: הרבה יותר אנשים עוברים עבירות תנועה בתוך הערים אפילו בלי לחשוב שמדובר בעבירה מסכנת חיים. הרבה יותר מאזדות סטנדרטיות יוצרות מפגעי תנועה מסוכנים מאשר ג'יפים דוהרים שחוצים צמתים באור אדום. אלה רוצחים בפוטנציה לא פחות מאלה. אין שום הבדל.

    אבל בסוג הראשון – הנורמליים, אני , השכנים ממול והחברים של החברים שלי שכולם בטח חנו פעם בחנייה כפולה "רק לרגע" כדי להקפיץ משהו לחנות ליד או לאסוף משהו לאכול בדרך הביתה – איש אינו חושב לטפל. המודעות לנהיגה מרוסנת ניתנת להשגה בקלות יחסית אבל המודעות לסכנה שבנהיגה העירונית היומיומית כלל לא זוכה להתייחסות. כך נשאר רק לנסות ולחנך את הנהגים המסוכנים במה שבדרך כלל נגמר בהחלפת קללות עסיסיות כמיטב התרבות הישראלית. על יותר מזה אפשר רק לחלום.

    אז פלא שהלכתי לישון עצבני?
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/3/07 01:02:

      כל כך נכון ועצוב שזה כואב.

      תרבות הנהיגה והאלימות "השקטה" כבר מזמן עברה כאן כל גבול אפשרי.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      guy.leshem
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין