| אני יודע שלפי עמודי החדשות הנושא שעליו אדבר הוא כבר פאסה, אבל אותי זה עדיין מטריד. לפני שלשה שבועות התרחש פיגוע השנאה בבר-נוער בתל אביב. התקשורת דנה והפכה בנושא זמן רב יחסית, עד שהגיע הארוע הבא ודחף גם חדשות אלו מחוץ לכותרות. אולם בימים מועטים אלו, נדמה, שלפחות בתקשורת, מתהווה דיון אמיתי על הומופוביה ושנאת השונה בישראל. התקשורת עשתה איזשהו חשבון נפש ואף המערכת הפוליטית השתתפה בדיון הנ"ל והצהירה הצהרות כנגד האלימות. כמו כל דבר שעושה התקשורת היה בזה הרבה צביעות והרבה מלאכותיות, אבל לעניות דעתי היה בזה גם הרבה טוב. ההצפה של נושא ההומופוביה, שלצערי נפוץ מאד בחברה הישראלית, היה נכון ומתאים. כאדם דתי המחשיב עצמו כחלק מהקהילה הדתית שלו והציבור הדתי בארץ בכלל חיפשתי גם התייחסות דומה בתקשורת הדתית. אמנם יש כמה עיתונים דתיים (רובם חרדים, שאינני קורא) אולם אם תשאלו כל אדם דתי העיתונות הדתית המשפיעה ביותר אלו עלוני השבת. למי שלא הסתובב בבית-כנסת במאה השנים האחרונות, אסביר על מה אני מדבר. עלוני השבת הינן חוברות דקות על נייר כרומו צבעוני המכילות מעט דברי תורה, כמה סיפורי חסידים והרבה הרבה טורי דעות של רבנים, אנשי ציבור וסתם עמך. כל שבת מחלקים בבתי הכנסת לפחות 15 סוגים שונים של עלוני שבת שהותיקים שבהם הינם שיחת השבוע שבת בשבתו ומעט מן האור וישנם עוד הרבה עלונים פופולריים כדוגמת מעייני הישועה ועולם קטן (המיועד לבני נוער). הגעתי לבית הכנסת בשבת שלאחר הבפיגוע, ובאופן טבעי התחלתי לעלעל בעלוני השבת האהובים. כפי שעשיתי במהלך כל אותו שבוע, חיפשתי מיד התייחסות אל האירועים בבר-נוער. מה אני אגיד לכם: נאדה, זילץ', זיפ - אפס אחד גדול ומאופס. בכל אותם עלוני שבת (ועברתי על עשרה לפחות) לא היתה שום התייחסות לארוע. מה זה התייחסות? לא היה שום אזכור לפיגוע בבר-נוער. שום דבר בכלל. לא היה אפילו עורך עלון אחד שחשב שזה ארוע הדורש התייחסות. לשם השוואה, היו כמה וכמה טורים על הכוונה להסיר מאחזים, על ה'אם המרעיבה' ועל מה אפשר לעשות עם הילדים בחופש. מי שלא מאמין לי מוזמן להסתכל בקישורים לעיל ולחפש את עלוני פרשת 'עקב'. גם השבועון הדתי לאומי בשבע לא אזכר כלל את אירועי השבת שלפני. השבוע (פרשת שופטים), קראנו בתורה את פרשת עגלה ערופה. אם נמצא אדם מת ליד מקום ישוב, ואין יודעים מי הרג אותו - זקני וחכמי אותו הישוב צריכים לצאת אל המקום בו נמצא המת ולקיים טקס הנקרא 'עגלה ערופה'. במהלך הטקס שוחטים עגלת בקר "וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל-הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת-יְדֵיהֶם עַל-הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל; וְעָנוּ וְאָמְרוּ; יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כ"א,ו'). זקני העיר צריכים להתחייב לפני הקב"ה שעשו את כל מה שבכוחם ובסמכותם על מנת שלא תתרחש אלימות (וחו"ח רצח) במקום בו הם אחראים על ההשפעה הרוחנית ובו הם הסמכות הדתית. האמנם כל קברניטי הציבור הדתי יכולים לרחוץ את ידיהם ולומר יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה? האין שום קשר בין עמדות הרבנים של הציבור שלי לבין ההומופוביה הפושה בקרב הציבור הדתי לאומי? כאשר ההיחסות הכמעט בלעדית בתקשורת הדתית לנושא ההומו-לסבי, מדברת על איך להמיר את אותם אנשים חולים \ סוטים \ מסכנים על ידי ארגונים כדוגמת עצת נפש - האם התיחסות כזו אינה מעודדת ומטפחת הומופוביה? האם יש בה משהו מקבלת השונה? האם לא היה מתאים שהציבור הדתי היה מנצל את הפיגוע כדי לתת קול לגישות שונות בהתייחסות להומואים בחברה הדתית? האם לא היה כדאי לפנות לארגונים הומו-לסביים דתיים כדוגמת חברותא, הו"ד או בת-קול? כנראה שלא. על פי עורכי כל העלונים הדתיים. המצב בחברה שלנו פשוט מושלם. |