אני יוצא אל החצר לאוורר את מחשבותיי,

יש לי נטייה לשקוע בהרהורים, דגש על לשקוע,

אני מכיר את עצמי היטב,

אני יודע היכן לשחרר ומתי להדק.

נלסון יוצא ומתיישב לידי,

כשאני בסביבה הוא מתאים את עצמו אלי,

נוכחותי יוצקת תוכן לחייו,גם משמעות,

אני נרכן ללטף את פרוותו.

אני מביט אליו בערגה, מבטינו מצטלבים לרגע,

הוא מכשכש...אני מתרגש,

אני מחייך בחזרה, שכחתי לשם מה יצאתי,

אני כבר מרגיש טוב יותר.

אדם שלא גידל כלב מעולם,

החמיץ חוויה ייחודית בהוויתו האנושית,

קבלה אין סופית מחיה הנותנת תמידית ללא כל דרישה.

ואת ההרגשה הזו מעניק רק כלב.

אני מביט בו וחושב על חירות.

האפשרות להיות חופשי פשוט בלתי נסבלת עבור האדם,

הוא מחפש כל הזמן חוקים, הגבלות ואיסורים,

אינו מסוגל להתמודד עם החירות,

אבל הוא כל הזמן מדבר עליה,כמה אליה, שואף לזכות בה.

החירות היא כמו סינדרום- המשיח.

היא לא תגיע לעולם אבל תמיד ישאפו לבואה,

יצטרפו לצבא ויצייתו לפקודה להילחם למענה,

החירות היא מלכוד 22 של האנושות.

החירות למעשה נמצאת בהישג יד,

זה רק ענין של בחירה.

חופש מתקדם משמעותו חיה ותן לחיות,

עשה כרצונך כל עוד אינך מפריע לשכן.

אין אפשרות לחופש מלא אלא אם חיים בבדידות על אי,

המחיר החברתי פשוט גבוה מדי.

מחירה של חירות הוא להיות שונה, מאוד שונה.

לוותר על התבוננות במעשיו של האחר, לא להשוות, לא לקנא.

היש אדם המוכן לשלם את מחיר הבדידות?

כשאני מנסה להגדיר תכונה אחת, אנושית, ייחודית לאדם ורק לו,

 הייתי אומר ללא היסוס שהתכונה הזו היא...הסתירה.

היכולת לחיות, לעיתים בשלום, עם סתירות רבות במקביל.

 לנלסון אין סוגיות כאלה, המשמעות בחייו היא להיות לידי כמה שיותר.

האדם בנוי מסתירות וזו כנראה תמצית האנושיות,

אין יצור אחר על הכדור עם התכונה הזו,

סתירה היא הדבר הכי אנושי שיש, הישרדותי,

מפני שהיא תוצר (אולי חשוב) להתפתחותו, לתבונה, למודעות.

אהבה? יונקים אוהבים, מגינים, מלקקים, משחקים...

האם שמחה? כלבים מחייכים וזה מחזה מרהיב...

שמא מגע? לובסטרים אלופי המגע העדין...

אולי זוגיות? יש ציפורים החיות בזוג עד שהמוות מפריד בניהם...

האם החיים בחברה? עדר פילים מגן על החלש...

קהילתיות? הזאבים, הגורילות והאריות עושים את זה מצויין...

כל תכונה שטבועה באדם נוכחת גם בחיה,

כל תכונה למעט היכולת לחיות עם סתירות.

להילחם בסתירות שבי דורש תשומת לב יומיומית והרבה מחשבה וכח.

אמש על החוף התיישבה לפני אישה אחת,ואחת בלבד אני מבקש,

המעטתי בדיבור ושקעתי בהרהור, מדוע כן ולמה לא,

הסתכלתי בגלים ומידי פעם בתווי הפנים,

החושך השתלט והייתה זו נקודה האור היחידה.

פתאום הפתיע נלסון שניגש לשבת לידה,

כמעט בחיקה, גופו נצמד אליה וראשו נישען על ירכה, נירדם.

כלבים אינם טועים כל כך מהר כמו אנשים,

כשאינם חשים בנח פשוט אינם ניגשים.

קמתי וחזרתי אל חדרי, כה פשוט חשבתי כה פשוט,

לשאול שאלות זה חשוב,

אבל לשאול את השאלות הנכונות...זה הענין.

נלסון קם ונכנס אחרי...