כותרות TheMarker >
    ';

    עולם כמנהגו נוהג

    זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
    [...]
    אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
    [...]
    כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
    [...]
    כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

    (מתוך חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)

    ארכיון

    0

    אור נאצל מעולם אחר

    43 תגובות   יום שני, 24/8/09, 16:29

     

    אפיפניה (Epiphany) שפירושה התגלוּת היא במקורה מונח דתי נוצרי. ב"סטיבן הירו", נוסחו הראשון של "דיוקן האמן כאיש צעיר", הופיעה הגדרתו של ג'יימס ג'ויס להתגלות: "במילה אפיפניה היה מציין גילוי רוחני פתאומי, בין בדיבור המוני בין בתנועה בין ברובד הזכירה של המוח עצמו". ג'ויס האמין שמתפקידו של הסופר להעלות על הכתב אפיפניות אלה בקפידה רבה, שכן מדובר ברגעים עדינים ויקרי-ערך החולפים מהר.
     

    ב"דיוקן האמן כאיש צעיר" מסביר סטיבן דדאלוס לחברו לינץ' את תכונותיו של היופי האוניברסלי לפי דבריו הבאים של תומאס אקווינס: "שלושה דברים נדרשים ליופי: שלמות, הרמוניה ובהירות". אצטט כאן מדבריו של ג'ויס על 'הבהירות', המסבירים את טבעם של הרגעים האפיפניים:

     

    "תכונתו העליונה של היופי היא אור נאצל מאיזה עולם אחר, האידיאה אשר החומר אינו אלא צִלה, והמציאות שהוא אינו אלא סמלהּ. חשבתי שהוא (הכוונה לאקווינס) אולי התכוון שהבהירות היא הגילוי האמנותי וההבעה האמנותית של התכלית האלוהית שבכל דבר, או כוח הכללה שיעשה את הדימוי האסתטי לדימוי אוניברסלי, יגרום לו שיפיץ את אורו מעבר לתחומיו המובהקים [...] הבהירות שעליה מדבר אקווינס היא ה-quidditas הסכולסטי, ה"מהות" של דבר. בתכונה עליונה זו מרגיש האמן כאשר הדימוי האסתטי אך נולד בדמיונו [...] הרגע שבו תכונתו העליונה של היופי, נגהו הבהיר של הדימוי האסתטי, נתפסת במואר על-ידי הרוח - שנעצרה על-ידי שלמותו, והוקסמה על-ידי ההרמוניה שלו - הוא הסטאזיס הדומם והמאיר של התענוג האסתטי".*

     

    איני בטוחה באשר לתוקפם של הדברים הנ"ל, אבל יש בהם יופי שמהלך עליי קסם, כמו זה ששרה מבחינתי על כל היצירה הזאת, שאותה קראתי לפני שנים כה רבות. את האפיפניות של ג'ויס לא שכחתי מעולם, ואף יצא לי לחוות כמותן במצבים רגשיים מיוחדים מאוד, בלתי נורמטיביים בעליל.


     


     



    * "דיוקן האמן כאיש צעיר", עם עובד 1973, תרגום: אברהם יבין ודניאל דורון
    ** ציור: צ'ארלס פול לאנדון



    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      רחלי, ביקרתי אצלך. נהניתי מהסיפור על המורה כרמלה, אך לצערי אזלו כוכביי. במקום זאת הצעתי לך חברות...
        5/9/09 13:31:
      למדתי מימך דברים חדשים- היתה לי התגלות, אפיפניה...
      תודה לך.

      תודה, שירלי, המאמר באמת מרתק!
        4/9/09 22:42:


       "שלושה דברים נדרשים ליופי: שלמות, הרמוניה ובהירות".

      נזכרתי במאמר של פרופ' עילם גרוס על סימטריה ויופי.

      http://physicaplus.org.il/zope/home/he/1202656844/symmetry

      תודה לך, פנינה, על התגובה המעניינת.
        2/9/09 13:57:

      דליה

      קראתי כבר כמה פעמים

      את הפוסט הזה

      הפעם חזרתי להשיב לך.

      אני חושבת שאולי כי אני גרה

      מאז שאני זוכרת את עצמי בתוכי.

       וכל עיסוקי קשורים לתבניות אור 

      במוחי,או נסיון לשפוך אור

      על מקומות חשוכים.

      אני חושבת שזה מאוד מעניין

      ההסבר,אם כי יש לי תחושה הפוכה.

      ככל שהחיבור הפנימי,עם הצרכים

      הרגשות וה"אני" ,

      של האנשים גדול יותר,

      האור יהווה תופעה די קבועה

      ורק לעיתים המסך מחשיך.

      למעשה ,אפילו דיסציפלינה

      שהיא טכניקה קשוחה,של סדר

      ומשמעת,לעיתים עוזרת לאור

      לשהות זמן ארוך יותר.

      עניין המוזה ,בעיני הוא קיים

      מלידה, אך לעיתים הוא כמו תקע

      שאינו מוצא את השקע.

      תודה על "חומר החשיבה שהבאת"

       

      תודה, דנה. ידעתי שתאהבי את הפוסט הזה :)
        29/8/09 19:57:

      בתכונה עליונה זו מרגיש האמן כאשר הדימוי האסתטי אך נולד בדמיונו [...] הרגע שבו תכונתו העליונה של היופי, נגהו הבהיר של הדימוי האסתטי, נתפסת במואר על-ידי הרוח - שנעצרה על-ידי שלמותו, והוקסמה על-ידי ההרמוניה שלו - הוא הסטאזיס הדומם והמאיר של התענוג האסתטי".*

       

      גם אני תמיד מרותקת מהרגע הזה בו הדימוי האסתטי נולד בדמיונו של האמן ואותו מנסה לחקור.

        29/8/09 19:54:

      ואולי לא בכדי, אחת האפיפניות הראשונות שתוארו באמנות (המערבית) היא לידת ונוס. אלת היופי והאהבה,

      אך גם כאפרודיטה אורניה היא האור השמימי והמפיכה חיים בהכל.

      אין ספק כי ונוס (ככוח, לא כאלה) היא המניע להרבה אפיפניות אחרות שהתרחשו באמנות ובחיים בכלל.

      פוסט קסום בהחלט, התחברתי מאוד.

      תודה.

       

      צטט: הלנה היפה 2009-08-26 21:16:32

      דליה, פוסט חווייתי בהחלט על יופי נשגב והיולי, בהחלט לא ארצי המעלה אותך איתו לזמן קצר לספירות עליונות.

      תודה על היופי הזה ו*

      לאה

      תודה לך, חברתי ברוכת הכשרונות.

       

      צטט: א י ל ה 2009-08-26 20:27:07


      יש רגעים כאלה, של נשגבות, שכאילו החוויה גדולה מדי בשביל הגוף לשאת, והוא עולה על גדותיו.

             

      אז זה כזה?

                

      :)

              

      אולי, אני לא מומחית בנושא...

       

      אבל דווקא בכתיבתך נתקלתי לא אחת ביותר מרמז לאפיפניה.

       

      למשל, פעם מזמן כתבת פוסט על נסיעת בוקר רגילה והאזנה שגרתית לפלייליסט הצפוי של גלגל"צ ולפתע פתאום חווית התמזגות טוטלית עם התבל, ועינייך מלאו דמעות של אושר...  זוכרת? את כמובן כתבת את זה הרבה יותר יפה. אני זוכרת שאז חשבתי לעצמי, וואלה! הייתה לה אפיפניה!

       

      תודה, איילה :)

       

        26/8/09 21:16:

      דליה, פוסט חווייתי בהחלט על יופי נשגב והיולי, בהחלט לא ארצי המעלה אותך איתו לזמן קצר לספירות עליונות.

      תודה על היופי הזה ו*

      לאה

        26/8/09 20:27:


      יש רגעים כאלה, של נשגבות, שכאילו החוויה גדולה מדי בשביל הגוף לשאת, והוא עולה על גדותיו.

             

      אז זה כזה?

                

      :)

              

      צטט: חץ עין נץ 2009-08-26 13:35:14

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-08-26 12:48:03

      מתברר שדווקא הבנתי אותך, כי התוכן של הקטע (ובזה הרי מדובר) אינו משעמם בעיניי.

       

       


      אחרי שאני קורא את התגובה שלך לאהוד אני בטוח ששנינו מבינים אחרת לחלוטין את הטקסט הזה. וזה כבר לא משעמם..

      נו, אז הכול בסדר.

       

        26/8/09 13:35:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-08-26 12:48:03

      מתברר שדווקא הבנתי אותך, כי התוכן של הקטע (ובזה הרי מדובר) אינו משעמם בעיניי.

       

       


      אחרי שאני קורא את התגובה שלך לאהוד אני בטוח ששנינו מבינים אחרת לחלוטין את הטקסט הזה. וזה כבר לא משמעמם..

      צטט: אהוד-אמיר 2009-08-26 11:24:50

      היופי שמהלך עלייך קסם לא בהכרח צריך לנבוע כ

      "אור נאצל מאיזה עולם אחר".

       

      עבורי היופי חבוי תחת קצות האצבעות, בקצה הקו שנמתח מהעין עד העץ, הירח, הציפור, הילד, מה שלא יהיה.

      כלומר - הכל כאן. ממש לא עולם אחר.

       

      לא מדובר ביופי הרגיל המקיף אותנו מכל עבר. דני לחמן הבין זאת היטב (ראה תגובתו). "האור הגדול" או "הנוגה הזורח של ההוויה" מתגלה רק לעיתים נדירות ולרגעים קצרים. רוב האנשים לא רואים אותו בכלל ללא סמי הזיה. גם ג'ויס חווה זאת רק פעמים אחדות בחייו, והתרפק עליהן כל חייו. כשכתבתי לבת יוסף שהפוסטים שלה הם אפיפניות זה ביטא תחושה שהייתה לי למקרא הפוסט האחרון שלה "ים", שמזכיר ראייה כזו. אני חוויתי זאת ללא סמי הזיה (אלא אם כן מה שהמוח מפריש במצב נפשי מסוים נחשב לסם). זכורים לי עכשיו רק שניים-שלושה רגעים כאלה: כשהבטתי על צמרת של עץ בשעת בין ערביים, וכשהקשבתי לסימפוניה כלשהי ברדיו (וכ"נערת" רוק זו לא המוזיקה שלי). המילים ממש כושלות כשאני מנסה לברור כאלה שיתארו את החוויה. צריך ממש לראות את המראות המופלאים ואת הצבעים החריפים, צריך לשמוע את הצלילים שמחוררים את הנפש, צריך להרגיש את הרגש האוקיאני הזה... אולי פעם אאזור כוח לנסות לתאר את זה.

       

      אגב, אני ביוזמתי חיברתי בין הקטע שבו מסביר גיבור הספר לחברו מה פירוש המונחים שבהם השתמש תומס אקווינס להגדרת היופי, וחיברתי זאת לחוויה האפיפנית. זה חיבור מקורי שלי, ואולי גם תוקפו שלו אינו יציב. זה סתם היה מין הלך רוח כזה שכזה... 

      צטט: חץ עין נץ 2009-08-26 10:38:10

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-08-26 09:45:55

      צטט: חץ עין נץ 2009-08-26 01:37:11

      יפה פיקפקת בתקפותם. התפיסה האביקטיביית של האסטתיקה  היא מאד מפתה. היא גם רציונאלית וגם נותנת לנו לכאורה כילים טובים להעביר ביקורת אומנותית אסטתית (מה שכולם אוהבים לעשות..)  . הטקסט ים  אבל רק בהקשרו..... תוכנו בודאי אינו נכון והטקסט הוא ההוכחה לכך. אני מניח שרבם שיקראו אותו מחוץ להקשרו ימצאו אותו ובעיקר את תוכנו מתנשא ומשעמם .. יופיו אינו טמוע בתוכו אלא משתמע  מהקשרו. 

      רגעי התגלות אינם טמונים באוביקט אלא באמן ובצופה  וחוכמתו וכשרונו של אומן הוא לזהות את הפוטנציאל הזה שאפשרע באוביקט ולפתות ולהדריך את הצופה להגיע לאותו רגע קסום.

       

       

      מתברר שיש לנו טעם שונה. לו חשבתי שהקטע מחוץ להקשרו הוא "מתנשא ומשעמם", לא הייתי מביאה אותו לכאן.

       

       

       

      אולי לא היסברתי את עצמי אני לא חושב שהו קטע משעמם ומתנשא. התוכן שלו בוודאי כי כל  התפיסה האסטתית האוביקטיבית הינה מתנשאת ומשעממת כי ברגע שהיופי הוא פנימי לחלוטין לאוביקט (לטקסט לתמונה  לפסל לכל דבר שהאדם נותן לו איזה משמעות החל ביצירה גראנדיוזית וכלה באיזה רישום של רמז עדין  בשולי הדף שרק הוא והיא מבינים)  האדם אינו  דרוש בה הוא מחוץ למשוואה. הטקטס יפה כי למרות "אי נכונותו" המשמעות שניתנת לו הופכת אותו ליפה.

      מתברר שדווקא הבנתי אותך, כי התוכן של הקטע (ובזה הרי מדובר) אינו משעמם בעיניי.

      צטט: גל קוסטוריצה 2009-08-26 10:36:36

      מרומם.

      ובאותו עניין, אני רוצה לצטט מפרוזה שאני קוראת עכשיו (אפשר להמיר "אמנות" ב"ספרות"):

       "מה תכליתה של האמנות? [...] היא פוערת בזמן פרצה רגשית, שדומה שאי אפשר לצמצם אותה להיגיון חייתי. איך נוצרת האמנות? [...] מיכולתה של הרוח לפסל את התחום החושי. מה היא עושה למעננו? היא משווה צורה לרגשותינו והופכת אותם לנראים, ובתוך כך היא מטביעה בהם את חותם הנצחיות שיש בכל היצירות היודעות לגלם באמצעות צורה מסוימת את האוניברסליות של רגשות אנוש." [מוריאל ברברי, אלגנטיות של קיפוד (כתר), עמ' 202]

       

      יפה, גל. אהבתי. תודה.

        26/8/09 11:24:

      היופי שמהלך עלייך קסם לא בהכרח צריך לנבוע כ

      "אור נאצל מאיזה עולם אחר".

       

      עבורי היופי חבוי תחת קצות האצבעות, בקצה הקו שנמתח מהעין עד העץ, הירח, הציפור, הילד, מה שלא יהיה.

      כלומר - הכל כאן. ממש לא עולם אחר.

        26/8/09 10:38:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-08-26 09:45:55

      צטט: חץ עין נץ 2009-08-26 01:37:11

      יפה פיקפקת בתקפותם. התפיסה האביקטיביית של האסטתיקה  היא מאד מפתה. היא גם רציונאלית וגם נותנת לנו לכאורה כילים טובים להעביר ביקורת אומנותית אסטתית (מה שכולם אוהבים לעשות..)  . הטקסט ים  אבל רק בהקשרו..... תוכנו בודאי אינו נכון והטקסט הוא ההוכחה לכך. אני מניח שרבם שיקראו אותו מחוץ להקשרו ימצאו אותו ובעיקר את תוכנו מתנשא ומשעמם .. יופיו אינו טמוע בתוכו אלא משתמע  מהקשרו. 

      רגעי התגלות אינם טמונים באוביקט אלא באמן ובצופה  וחוכמתו וכשרונו של אומן הוא לזהות את הפוטנציאל הזה שאפשרע באוביקט ולפתות ולהדריך את הצופה להגיע לאותו רגע קסום.

       

       

      מתברר שיש לנו טעם שונה. לו חשבתי שהקטע מחוץ להקשרו הוא "מתנשא ומשעמם", לא הייתי מביאה אותו לכאן.

       

       

       

      אולי לא היסברתי את עצמי אני לא חושב שהו קטע משעמם ומתנשא. התוכן שלו בוודאי כי כל  התפיסה האסטתית האוביקטיבית הינה מתנשאת ומשעממת כי ברגע שהיופי הוא פנימי לחלוטין לאוביקט (לטקסט לתמונה  לפסל לכל דבר שהאדם נותן לו איזה משמעות החל ביצירה גראנדיוזית וכלה באיזה רישום של רמז עדין  בשולי הדף שרק הוא והיא מבינים)  האדם אינו  דרוש בה הוא מחוץ למשוואה. הטקטס יפה כי למרות "אי נכונותו" המשמעות שניתנת לו הופכת אותו ליפה.
        26/8/09 10:36:

      מרומם.

      ובאותו עניין, אני רוצה לצטט מפרוזה שאני קוראת עכשיו (אפשר להמיר "אמנות" ב"ספרות"):

       "מה תכליתה של האמנות? [...] היא פוערת בזמן פרצה רגשית, שדומה שאי אפשר לצמצם אותה להיגיון חייתי. איך נוצרת האמנות? [...] מיכולתה של הרוח לפסל את התחום החושי. מה היא עושה למעננו? היא משווה צורה לרגשותינו והופכת אותם לנראים, ובתוך כך היא מטביעה בהם את חותם הנצחיות שיש בכל היצירות היודעות לגלם באמצעות צורה מסוימת את האוניברסליות של רגשות אנוש." [מוריאל ברברי, אלגנטיות של קיפוד (כתר), עמ' 202]

      צטט: הדר גד 2009-08-26 09:19:01

       

       

                  תודה דליה

       

      תודה, הדר יקירתי. בדרך כלל את מככבת ללא תגובה, כך ששתי המילים שלך באמת משמחות אותי :-)

      צטט: חץ עין נץ 2009-08-26 01:37:11

      יפה פיקפקת בתקפותם. התפיסה האביקטיביית של האסטתיקה  היא מאד מפתה. היא גם רציונאלית וגם נותנת לנו לכאורה כילים טובים להעביר ביקורת אומנותית אסטתית (מה שכולם אוהבים לעשות..)  . הטקסט ים  אבל רק בהקשרו..... תוכנו בודאי אינו נכון והטקסט הוא ההוכחה לכך. אני מניח שרבם שיקראו אותו מחוץ להקשרו ימצאו אותו ובעיקר את תוכנו מתנשא ומשעמם .. יופיו אינו טמוע בתוכו אלא משתמע  מהקשרו. 

      רגעי התגלות אינם טמונים באוביקט אלא באמן ובצופה  וחוכמתו וכשרונו של אומן הוא לזהות את הפוטנציאל הזה שאפשרע באוביקט ולפתות ולהדריך את הצופה להגיע לאותו רגע קסום.

       

       

      מתברר שיש לנו טעם שונה. לו חשבתי שהקטע מחוץ להקשרו הוא "מתנשא ומשעמם", לא הייתי מביאה אותו לכאן.

       

      צטט: shai.h 2009-08-25 23:36:43

      כתבת נהדר דליה כרגיל. עכשיו אפשר ללכת צעד קדימה ל'דיוקנו של האמן ככלב צעיר' של דילן תומאס הוולשי. תומאס לוקח את העולם הפנימי- ספותי שלו ומעמת אותו עם זה של אביו הרוחני- 30 שנים לאחר מכן, מיד לאחר מותו של ג'יימס.

      לא מכירה את הספר הזה. ראיתי שהוא יצא לאור בעברית ב-2004 בהוצאת רסלינג. אולי יום אחד... תודה, שי.

       

        26/8/09 09:19:

       

       

                  תודה דליה

        26/8/09 01:37:

      יפה פיקפקת בתקפותם. התפיסה האביקטיביית של האסטתיקה  היא מאד מפתה. היא גם רציונאלית וגם נותנת לנו לכאורה כילים טובים להעביר ביקורת אומנותית אסטתית (מה שכולם אוהבים לעשות..)  . הטקסט ים  אבל רק בהקשרו..... תוכנו בודאי אינו נכון והטקסט הוא ההוכחה לכך. אני מניח שרבם שיקראו אותו מחוץ להקשרו ימצאו אותו ובעיקר את תוכנו מתנשא ומשעמם .. יופיו אינו טמוע בתוכו אלא משתמע  מהקשרו. 

      רגעי התגלות אינם טמונים באוביקט אלא באמן ובצופה  וחוכמתו וכשרונו של אומן הוא לזהות את הפוטנציאל הזה שאפשרע באוביקט ולפתות ולהדריך את הצופה להגיע לאותו רגע קסום.

       

       

        25/8/09 23:36:

      כתבת נהדר דליה כרגיל. עכשיו אפשר ללכת צעד קדימה ל'דיוקנו של האמן ככלב צעיר' של דילן תומאס הוולשי. תומאס לוקח את העולם הפנימי- ספותי שלו ומעמת אותו עם זה של אביו הרוחני- 30 שנים לאחר מכן, מיד לאחר מותו של ג'יימס.

      צטט: irisoded 2009-08-25 16:49:06


      אכן, יופי שהילך גם בי קסם, גם העיתוי מעולה מבחינתי. נהדר.

       איריס, שמחה על כך שהעיתוי עבורך הוא כזה. זה נשמע ממש טוב. תודה.

       

      צטט: מ*כל 2009-08-25 16:46:43

      ההארה תמיד תישאר אניגמטית מבחינתי. רגעי חסד של המוח.

      אניגמטית זו הגדרה מדויקת. תודה, מיכל.

       

      צטט: yael mayan 2009-08-25 16:16:44


      דליה יקרה

       

      כאומנית  אומר , אין כמו ההארה המתגלת במיוחד למוח יוצר  של אומן או ממציא

      זאת  בהחלט  עבורו לידה חדשה כל פעם מחדש

      ואפרופו לידה -כאם אומר  שאני זוכרת שאמרתי את המשפט "שלמות, הרמוניה ובהירות". ..

      על התינוקות שנולדו לי ....

       

      פוסט מאיר בפנינים     :-) 

      בדיוק כמו המחברת שלו שהיא פנינה בפני עצמה  :-)

       

      נהנתי

       

       

      ו.  *

       

       

      ו. יקרה, גם את פנינה בעצמך :-)

       שמחה שנהנית.

      תודה.

      צטט: דני.ל 2009-08-25 16:06:48


       אני כנראה איש שרגליו עמוק בקרקע ועל עיניו מסכה שחורה.

       

      לא ראיתי את האור. לא שלא ראיתי יופי, אבל את האור הגדול לא.

       

      אולי זה אומר שאתה שיא השפיות?

      הרבה אנשים רואים יופי; את האור הגדול רואים רק משוגעים...

        25/8/09 16:49:

      אכן, יופי שהילך גם בי קסם, גם העיתוי מעולה מבחינתי. נהדר.
        25/8/09 16:46:
      ההארה תמיד תישאר אניגמטית מבחינתי. רגעי חסד של המוח.
        25/8/09 16:16:


      דליה יקרה

       

      כאומנית  אומר , אין כמו ההארה המתגלת במיוחד למוח יוצר  של אומן או ממציא

      זאת  בהחלט  עבורו לידה חדשה כל פעם מחדש

      ואפרופו לידה -כאם אומר  שאני זוכרת שאמרתי את המשפט "שלמות, הרמוניה ובהירות". ..

      על התינוקות שנולדו לי ....

       

      פוסט מאיר בפנינים     :-) 

      בדיוק כמו המחברת שלו שהיא פנינה בפני עצמה  :-)

       

      נהנתי

       

       

      ו.  *

        25/8/09 16:06:


       אני כנראה איש שרגליו עמוק בקרקע ועל עיניו מסכה שחורה.

       

      לא ראיתי את האור. לא שלא ראיתי יופי, אבל את האור הגדול לא.


      תודה לתהילה ולגרטה החביבות.
        25/8/09 12:03:


      "תכונתו העליונה של היופי היא אור נאצל מאיזה עולם אחר, האידיאה אשר החומר אינו אלא צִלה, והמציאות שהוא אינו אלא סמלהּ."

      דליה יקרה ,

      איזה יופי של פוסט,

      הארת את ליבי בתאורייך.

      תודה ויום נהדר.

      שלך,גרטה*


      תיאור תכונת היופי הנאצל, הוא כזה שזכיתי לחוות (הו מה טוב)

      לא מעט פעמים, אך בטח לא הייתי מסוגלת לתארו באלו המילים!

      ועל כן אני מוצאת את הפרשנות הזאת לרגש מופשט למקסימה ביותר.

      אשריי שהחכמתי היום בעוד קצת.

        24/8/09 22:02:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-08-24 21:05:28

      תודה, בת יוסף.

      כמעט כל פוסט שלך משקף אפיפניה כלשהי. בורכת בעיני אמן.

      הו!

      אני הולכת לישון מה זה שמחה. המילים שלך ילוו אותי. :)

      תודה, בת יוסף.

      כמעט כל פוסט שלך משקף אפיפניה כלשהי. בורכת בעיני אמן.

        24/8/09 19:54:


      איזה יופי כתבת. קראתי בהתלהבות ומיד בחנתי את עצמי ואת האפיפניות שנקרו בדרכי.

      אפיפניות הן כה נדירות ויקרות המציאות.

      אני צופה לעתיד בתקווה. :)

      פרופיל

      פוסטים אחרונים