| אני כותבת עכשיו מתוך תחושה קשה של חוסר אונים. אני שומעת רונה קינן ומנסה להתעלם מהמילם המאוד כואבות שהיא משדאת אליי עוד לפני שאני מצליחה לקלוט מה היא אומרת. אני פשוט מכירה את כל השירים בעל פה. לפני כמה שעות החבר שלי יצא מהבית בטריקת דלת. הוא החליט ללכת, ואני לא יודעת אם יחזור בכלל. רבנו נורא, אני בכלל לא זוכרת על מה, זה פשוט קרה, ובסערה. בזמן האחרון אנחנו לא ממש מתקשרים. הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו כי יש לו הרבה זמן פנוי, ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כי אין לי בכלל זמן פנוי. הניגוד ביננו יוצר איזשהו פער שקשה לכפר עליו. "תן לי סיבה להאמין שהעצב- יש לו סוף" קינן שרה, ואני, אחרי כוס יין, שואלת את עצמי אם באמת לעצב יש סוף. אני לא בטוחה. רק שלא אהפוך להיות אלכוהליסטית, אני חושבת בתוך ראשי למרות שאני יודעת שצורך השליטה בתוכי לא יניח לי. אני והחבר שלי ביחד כבר כמה שנים. אני לא יודעת איך אם בכלל נתקדם מהנקודה בה אנחנו נמצאים. לפעמים זה נראה לי כל כך סופי וטראגי. אני הייתי רוצה להתחתן איתו, אבל זה לא פשוט. יש לי הרבה רגשות מיניים גם לנשים. לא, אני לא לסבית , אולי רק דו מינית , אני עדיין לא בטוחה. אני מרגישה את החוסר בנשים בקשר שלנו, לפעמים בא לי שהקשר ימשיך כפי שהוא, אבל לעיתים נתנסה בחילופי זוגות , ואני אוכל להיות גם עם נשים. הייתי הרבה זמן אצל פסיכולוגית, והיא טוענת שאני לא צריכה כל הזמן לחשוב על ה לסביות שלי, אם בכלל, אלא לנסות להיות אותנטית, אבל אני כבר לא יודעת מה זה להיות אותנטית, אני מרגישה כמו מישהי שאין לה דבר להציע מלבד הזיוף שחיוכה משדר. בזמן האחרון אני לא הולכת בכלל לעבודה שלי במשרד יחסי ציבור . אין לי חשק לזה, אני לא יכולה להסביר. אני כל הזמן אומרת שאני חולה, והיום עם כל הפחד משפעת החזירים אף אחד לא מתעסק איתי! כעיקרון, במשרד אני עושה יחסי ציבור באינטרנט , ניהול משברים ו ייעוץ תקשורתי עבור חברות בעלות אג'נדה חברתית. לא נורא, מישהו אחר יעשה את זה בימים הקרובים. אני עסוקה בלהיות בבית ולרחם על עצמי. אני בטוחה שמרוב שהזמן עובר ואני לא עושה כלום עם עצמי, בטח כשארצה להקים משפחה חדשה ולהיות אמא, יערמו מלא בעיות וקשיים. אני איכשהו מדמיינת את עצמי הולכת לאם פונדקאית או ל בנק הזרע לבקש תרומת זרע . איכשהו אצלי לא יילך חלק- ככה נראה לי. אולי בכלל החבר שלי לא יחזור הביתה. אני אשאר לבד וארקב עם היין הזה שבוער בגרוני וגורם לי לרצות לצעוק.
|