בדיוק בזמן ש...

26 תגובות   יום שני, 24/8/09, 19:15
 שרצינו לספר למישהו, אבל כתוב בספר ההוראות שאסור לנו. אבל אז, למזלנו, נולדתי. אני כבר לא מדברת על התקופה הפרה-היסטורית בה הגיח הגבר הראשון בעולם עם עגיל באוזן. אחת. ימין (שמאל זה הומואים, או להפך). זה ממש ממש היסטוריה. אבל בעיתונים היה כתוב עליו, על הגבר ההוא: רגיש, מטפל במשפחה, בוכה בסרטים (בשעה טובה) ומנקה את הבית...מזל שיש סיפורים.

 

בדיוק בזמן ש..

בעולם שלי היו שלגיות והיו אבירים. וולט דיסני אמנם לקח כסף בכניסה, אבל מישהו שילם עבורי, וככה נשארתי "הרבה שנים".

 

בדיוק בזמן ש...

עד שיהיה שלום ,לימין אין מה להציע חוץ מחרב ומשיח. יום אחרי השלום, לשמאל אין מה להציע מבחינת תוכן ורוח. הפוליטיקה הישראלית כולה מערכת בלי מצפן ובלי ניווט.אך אפשר להיות חלק מהפוליטיקה כשהיא מלוחה ממי הנבואה? ומה לעזאזל עושים עם האונייה הזו?

 

בדיוק בזמן ש...

שקראתי כל מיני טוקבקים הייתי עדה שהם מערכת הביוב של החברה. מי שרוצה להכיר את ישראל השוביניסטית, הרעה, האלימה והקמצנית שיקרא אותם.

 

בדיוק בזמן ש...

אתה מתלבט, יא חתיכת טמפיט. יש לך הזדמנות חד-פעמית להביא עוד בחורה למיטה, לעשות את חברתך מרוצה ,להציל את חיי המין שלכם ותוך כדי כך למשש שני זוגות ציצים, ואתה בוכה לי?

 

בדיוק בזמן ש...

אתה מבין שאלכוהול הוא כמו פילטר במצלמה. אתה יודע לשתות ובעבר-כשהיית יותר פרא אדם-הכמויות היו גדולות. אם העולם רץ לך מהר מידיי אתה לוגם כוסית, וזה ישר מכניס אותך לשיא הריכוז בהילוך נמוך. זה גורם לבוץ של היומיום לשקוע ואז החיים נהיים צלולים.

 

בדיוק בזמן ש...

שאתה קונה כרטיס להופעה שמתקיימת בסוף ספטמבר של ליאונרד כהן אתה תורם את הונך לדמי הפנסיה שלו ,ממש מעשה צדקה! זה יהיה סופו של סיבוב הופעות שהתחיל ממצוקה כספית כש ..ב-2005 שב כהן מכמה שנים של התבודדות במנזר בודהיסטי וגילה שהמנהלת האישית שלו מעלה בכספי הפנסיה שחסך לו חמישה מיליון דולר, בייבי. אז, זה נגמר בהיסטוריה חובקת עולם ובכמעט 90 הופעות סולד-אאוט בתוך שנה.

 

בדיוק בזמן ש...

כשאתה במושב האחורי יש לך זווית הסתכלות ייחודית, ובגלל שיש לך זמן (טוב נו, וגם בגלל שמשעמם לך) אז אתה מגיע לכל מיני תובנות לגבי החיים, כאלה שלא היית מגיע אליהן במושב הקדמי.

 

בדיוק בזמן ש...

שאין לך מצב רוח אתה רוצה לקבל את מלוא תשומת הלב. קצת רוטן, קצת רוצה וקצת לא רוצה שהיא תשמע. קם מהמקום ומסתובב בחדר. עושה פרצוף. מה שאתה באמת רוצה קצת מורכב. אתה לא באמת רוצה להשבית את השמחה שלה, למרות שכרגע לא מתאים לך לראות אותה שמחה. ומצד שני, אתה לא רוצה להרגיז אותה. מה ייצא לך מזה? כי אם היא תתרגז אז תריבו, ואז תרגיש עוד יותר רע.  יש מישהו בעולם הזה (שהיא במקרה גם בת הזוג שלך) שמסוגל ורוצה לסבול אותך גם כשאתה לא רוצה לסבול את עצמך.

היש נפלא מזה?

 

בדיוק בזמן ש...

שצעקת "הצילוווווווווווווווווו" רץ לך בראש מיליון וריאציות. מי באמת מוכן לעזור לך?  אבל יש גם בריחה מסוג אחר, מעט שונה, יותר פסיכולוגית. היא אינה באה לידי ביטוי בקילומטרים, אלא בהיעדר כל פעולה שהיא. אנחנו לא זזים ימינה, לא זזים שמאלה, לא עולים למעלה, ולא מעזים לרדת למטה. פשוט תקועים במקום מרוב פחד. לא מדברים, לא אומרים, לא מגלים, פשוט שותקים. הכל בתוכנו מבעבע, ואנחנו נאלמים. זה המקום שבו אנחנו משאירים את ההחלטות בידי "הגורל", שבדרך כלל עוטה על עצמו פנים של אדם בשר ודם. יש רק אותנו. אם אנחנו לא נשחק את המשחק של חיינו, המשחק ימשיך בלעדינו. ואז יום אחד, נחליט לקום מהספסל, נביט מסביב ונתמה "איך לעזאזל הגענו לכאן?"

דרג את התוכן: