הסתיים המסע שבועיים בגהה הרגיעו אותך כמו על רפסודה בים מבטך המצועף מביט לאי שם לאי שם...
מהר כל כך גבוה לא רואים אנשים הצעקה שמהדהדת בתוך הראשים... כשהולכים כל כך רחוק לא זוכרים איך לחזור כשרגילים לתת הכול שוכחים קצת לשמור לעצמנו...
חבר , כאן כולם מחכים שתחזור כבר הביתה תמהר להחלים... הזמן מפסל זיכרונות כל דקה מרגישה כמו ארבע עונות ...
מהר כל כך גבוה לא רואים אנשים הצעקה שמהדהדת בתוך הראשים... אתה רצית קצת לנוח ושכחת לחזור אתה רצית קצת לדעת ונשרפת באור של החושך...
|
maybutterfly-life
בתגובה על הירח לא בורח....בלוז שרוט מהשקל...המשך סשן לילה...
תגובות (61)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה ורדוני יקרה(:(:יפה כתבת
עצוב ונוגע ללב
שמח שאהבת את השורה הזאת תמר יקרה...(: זה מרגיש ככה לא פעם לא?(:
תודה נשמה(:
תודה רוח יקרה(: עשית לי טוב על הבוקר(:
י פ ה !!
תודה נשמה יקרה(:!
זאת באמת שורה שיקרה לליבי מאוד...
תודה לולי...אין דבר מרגש יותר מלרגש...
מלהצליח לחצות את הקו הדמיוני בין המקלדת לאדם...
מכיר רובה אויר...השילוב הזה,של רובה ,ואוויר תמיד נראה לי משעשע...
מחמיא לי מאוד אהבת ויותר מזה.מרגש.
תודה יקירתי(:
תודה אור ירח...(:
נכון...יש חברים...אבל הבן אדם נסע הרבה יותר רחוק...הוא נוכח בגופו אבל בנשמה קצת פחות...
",,,נשרפת באור של החושך...."
זו שורה של בוקס ישר בבטן
מעולה.
"נשרפת באור של החושך"
משפט שנשלח כמו חץ
[של רובה אוויר,מכיר?]
ישר אל תוך בית החזה שלי
וואו.
מקסים מקסים
שוכחים לשמור לעצמינו.
שוכחים את הדרך חזרה.
מזלו שיש לו חברים שמחכים לו.
תודה שליש אחרון...שמחת אותי מאוד...(:(:
את מוזמנת תמיד...(:
תודה רוח ...שמח שאהבת...
הצועקים הם במצב טיפה יותר טוב...טיפה...
מסכים איתך,הצעקה היא חלק גדול מאוד מהחיים...היא לא רק צעקה של מצוקה...בטח אצל מי שיצא מאיזון...
לא יודע אם נקי יותר או פחות,אבל אחר...ויש בזה הרבה יופי מבחינתי...וחבל שהעולם נוטה להתייחס בטווח שבין רשעות לאדישות וזלזול,במי שחטף כאפה מהחיים...
בסופו של דבר,זה מעיד יותר על העולם,מאשר עליו...
תודה על התגובה..וגם על זו שאחריה רוח...(:
אגב אתה שר מחוספס אהבתי.
מקווה שישוב בקרוב
יש אצלי מישהו בשכונה שלא מתכנס הוא מטייל וצועק, צועק את כל מה שיש לו בבטן
לפעמים נדמה לי זה עושה אותו נקי אולי יותר מכולנו, יש דברים שעדיף להקיא החוצה בצעקות מאשר להחזיק בבטן.
מה לעשות אורי...סליחה(:
אבל חלק גדול מחיינו הוא גם כזה...אצל כל אחד,בזמנים אחרים...
אבל מצד שני,כשכותבים על זה ...יש משהו שמשחרר את זה למקום אחר...עצם הכתיבה, מקום יותר אופטימי,איכשהוא...(:
תודה ענתתי....(:(:
מבטיח לזכור ולהיצמד לשוליים....
ריגשת אותי(:
תודה נושמת עמוק יקרה...(: כיף לי שאהבת(:
אתה רצית קצת לדעת ונשרפת באור
של החושך...
כל כך נכון.... לא סתם אומרים שדווקא המחוננים יותר בדעת ורגש
מועדים יותר לפורענות הנפש
שיר גאוני.... תתרחק מהאור!!
חזק חודר ונוגע ובעיקר
רגיש מלא באהבה.
צלילים יפים מגיעים מכיוונך יקירתי...את עושה חסד גדול מאוד עם השקל...(:
שקל כמו כולם,נגוע במחלת פיצול האישיות של המאה העשרים ואחת.... (מזג אוויר שמשתנה תדיר באופן פתאומי וללא הודעה מוקדמת...(:..)
והוא מודה בפני עצמו...שהלוואי והיה באמת עדין כל כך...
תודה צליל יקרה...(:
עדיו נפש אתה ידידי.
תודה דין יקרה שלי.(:היתה לי חברה שנשרפה ככה.
כואב.
"יש אנשים שהם דליקים יותר מאחרים"..
יפה כתבת..
אני מניחה שלכל אחד מאיתנו באיזשהו שלב יש חיכוך במדרכה..דווקא לא מהישנים לצערי...
מה שכן "גהה" זה קונספט....אוניברסאלי כנעני...
פעם באה בתפוצה...עלי אבי יקר(:!
השיר בטח ישן כי " גהה" כבר לא קימת יש בלינסון ..
קשה להתנכות וקשה לעכל..לפעמים גם אם רוצים חזק חזק....
אשרי המאמין
לילה טוב....( למה לא בתפוצה ? לא תמיד אני חופר )
גרמת לי להסמקת יתר עכשיו אופיר...(:
מחמם את הלב לשמוע...את יודעת...זה הדלק של היוצר....
לצערי חלק מגורל חיי,הוא לפגוש ולהכיר מקרוב רבים וטובים שנדחקו לשולי החברה...רובם מוכשרים ונשרפו מהר מידי...יש אנשים שהם דליקים יותר מאחרים...היו לא מעט תקופות שגם חברך התחכך במדרכה... שמח שהיזדהית ככה...
ריגשת אותי בתגובה שלך...
תודה גדולה(:
שמע..דני..אתה כותב נפלא.. כל שיריך נהדרים,
הזכיר לי מקרה השיר הזה ועשה לי צמרמורת.
ה"אנשים האבודים" אני קוראת להם-כתבת נהדר מרגש ומדיוק.שמח שאהבת...(: ובמיוחד את המשפט הזה...(:
הי,
יפה למרות שזה עצוב...
"הזמן מפסל זיכרונות"
משפט מדהים...
תודה איש יקר!!(:חזק
תודה מחייכת לי...(::
ו ' א ו '
ועוד
ו ' א ו '
מרגישים את הכאב במילים.
בחברות יש קסם נפלא ,
מקווה כי תצליחו לאסוף עוד זכרונות וחוויות כפי שעשיתם בעבר
ושתזכו יחד לאור של יום - ולא של חושך.
שיהיה רק טוב
תודה אשורר ידידי...
הלוואי....(:
הזמן מפסל זיכרונות
כל דקה מרגישה
כמו ארבע עונות ...
כאב רב יש בשיר הזה, בקריאה לחבר לחזור...
ולוואי יחזור בריא בגופו ובנפשו
קראת נכון יערית (:(:
תודה נשמה..זה אכן כך(:
ניקרא לי כשיר תמיכה/עידוד לחבר
מאוד מרגשת כתיבתך
נגע בי במיוחד
כשהולכים כל כך רחוק
לא זוכרים איך לחזור
כתבת יפה ונכון טומבויי...(:
תודה נשמה...(:
שבועיים בגהה
הרגיעו אותך
הרגיעו.... אבל סביר להניח לא ריפאו
רק דיכאו עוד יותר
זו פצצה מתקתקת
אי אפשר לדעת מתי חוסר האיזון יתפרץ שוב
איך מסתכלים אחרת על חבר כזה
כל מילה מתפרשת כאותות וסימנים
כל תנועת גוף
כל מבט בוהה
לא נצליח לעולם לחדור לענני מחשבתו....
עצוב
חייב להגיד לך...גהה...זה כמו החיים...כולנו פה באישפוז יום פיג'י...ולא סתם בגהה יש הכי הרבה תאונות..
חוץ מזה בכביש שש אתה סלברטי...מצלמים אותך...
אני בדרך כלל נוסע בגהה כשאני רוצה להגיע לאברבאנל....
אבל מקבל את תפיסת הדרך שלך פיג'י...
אני אף פעם לא מאשים את השמש בזה שיש חושך בלילה(:(:
בטח כביש 6... רקני אשלם כסף בשביל סתם לנסוע בכביש
לא מספיק הדלק (סולר) עולה לי???
עזובותך מ-6....חזור למקורות וסע בגהה, לא תפסיד ורק יהיה לך מעניין יותר
(כותבת בלבן בגלל הרקע השחור'שך (לומדים אחרי פעם אחת, כמו כל דבר בחיים)
מכיר את הקיצור הזה....(:
אני אישית התחלתי ממש להיות חובב נלהב של כביש שש....(:
זה תנאים!
לגמרי...(:
מי באמת זה שחוזר.....והאם האדם שמכיל אותו כלפי חוץ אינו אלא קפסולה ריקה...
תודה בועז יקר.
גמני מדי פעם נוסעת למסע בגהה (בכביש)
אבל תמיד חוזרת...תמיד
דיי מהר אפילו...
כמה שעות ומתאפסת על עצמי (כאילו יש ברירה?)
יש מי שחוזר...,
השאלה מי חוזר?...
תודה אביטלי....זה אכן עצוב ביותר..
זה עצוב דני.
היה לי חבר שהשתגע ככה וחי עד היום,
בין אישפוז לאישפוז.
החלמה מהירה!
ממש ממש תודה נשמתי(:
שמח שנגע(:
כן המרחק בין השורות....אבל זה בשביל שאפשר יהיה לסדר חניה לעוד מיטצובישי קטנה...
אני אשמח שגלעד יחזור כבר...זה באמת קטע מייסר...אין סיבה שהגורל שלו יהיה כמו בשיר...
תודה על התגובה אחי החורגים...(:
תודה לך על התגובה פרח יקרה...(:ז"א, ממש חזק!
חזק.
ברוטוס: בכל שורה רבות המשמעויות
נטוס: לעיתים במרחק ענק מן הרשום
ברוטוס: "חבר, כאן כולם מחכים שתחזור כבר"
נטוס: ממש מופנות אל גלעד שליט, לא?
..
" מהר כל כך גבוה לא רואים אנשים
הצעקה שמהדהדת בתוך הראשים...
כשהולכים כל כך רחוק
לא זוכרים איך לחזור
כשרגילים לתת הכול
שוכחים קצת לשמור לעצמנו..."
שיר יפה ונוגה..
תודה על השורות הקסומות...
תודה לך על התגובה היפה ביותר מיקית(:(:דני יקר,
השיר הזה נקרא לי כמו מסע פרטי אל עצמי או אל רחוק מעצמי.
יש המתכנסים בעצמם ושוכחים את ההשתחררות מעצמם,
ויש המגביהים מעל עצמם, ומשם אינם רואים את גובהם,
ויש הנקלעים לבדידות וההמון מתרחק מהם,
ויש הנבלעים בהמון ושוכחים את בדידותם,
ויש המתרחקים משורשיהם, והשורשים נקרעים מהם,
ויש המחכים להם והם שוכחים את השיבה.
ונותרים קרעי זכרונות המבקשים להתחבר לזיכרון פרטי שלם.
הרחקתי לכם? אולי. אך נהניתי בהחלט ממה שנבע לי מהשיר
הזה שלך.
תודה וכמובן בהצלחה במעופך.