צטט: שירת ירח במים 2009-08-27 22:30:30

רגע אולי לפני שסגרת עם המנעול הכבד, הנחת שם משהו מתוכך , ממך, 

והמשהו הזה בוודאי מיוחד.

 

 

תודה, איזה מחשב יפה. הנחת שם משהו מתוכך...

אנטון

רגע אולי לפני שסגרת עם המנעול הכבד, הנחת שם משהו מתוכך , ממך, 

והמשהו הזה בוודאי מיוחד.

 

צטט: ברייקי 2009-08-26 22:55:33

לאנטון היקר!

 

נראה לי שהתיבה סגורה כהלכה, והמנעול  מהודק היטב.

 

אבל בענין של לגלות ... מענין מה שתי הפנדורות היו מגלות אילו פתחו הן את התיבה שלהן.

 

תודה לך אנטון

 

*

אסתר 

תודה אסתר, התיבה סגורה כהלכה, והמנעול מהודק היטב..

אנטון 

 

לאנטון היקר!

 

נראה לי שהתיבה סגורה כהלכה, והמנעול  מהודק היטב.

 

אבל בענין של לגלות ... מענין מה שתי הפנדורות היו מגלות אילו פתחו הן את התיבה שלהן.

 

תודה לך אנטון

 

*

אסתר 

צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-08-26 20:53:43

הכי חשובה בתיבת פנדורה מלאת המפלצות היא התקווה.

 

 

תודה דליה על הציור הנפלא  והתקווה..

אנטון

 

 

צטט: ruthy 2009-08-26 19:02:15

אני סופסוף יכולה להכנס לאינטרנט חופשי...

אפילו המהירות גדלה...

אני אצלך...חגיגה!

הסיפור סיפור מוכר,

אבל התבה עם מנעולה נפלאה!

 

תודה רותי... טוב שמנעול הנט נפתח...

אנטון 

צטט: הדודה מחדרה 2009-08-26 15:09:39

פנדורה ביוונית: אם כל המתנות...

עכשיו אני מבינה למה אומרים

שונא מתנות יחיה!

איפה בדיוק בטיילת?

לפני שהייתי הדודה מחדרה,

הייתי הילדה מנתניה.

אגב, נהניתי מאד מהסיור בגלרייה

ואני מחכה לפתיחת החוגים.

*

ל י ד י ה

 

לידיה יקירה,

תודה

אחרי המזקה הגדולה... פונים שמאלה על הטיילת ואחרי כ 100 מטר נמצאת התיבה..

פתיחת הסדנאות והקורסים אחרי החגים בטוקטובר..

אנטון

צטט: ליאורה בן יצחק 2009-08-25 23:31:12

מעוררת התשהות...   *

נפלאה התיבה ונפלא הצילום :)

תודה אנטון

 

תודה ליאורה,

אנטון

הכי חשובה בתיבת פנדורה מלאת המפלצות היא התקווה.

 

אני סופסוף יכולה להכנס לאינטרנט חופשי...

אפילו המהירות גדלה...

אני אצלך...חגיגה!

הסיפור סיפור מוכר,

אבל התבה עם מנעולה נפלאה!

פנדורה ביוונית: אם כל המתנות...

עכשיו אני מבינה למה אומרים

שונא מתנות יחיה!

איפה בדיוק בטיילת?

לפני שהייתי הדודה מחדרה,

הייתי הילדה מנתניה.

אגב, נהניתי מאד מהסיור בגלרייה

ואני מחכה לפתיחת החוגים.

*

ל י ד י ה

מעוררת התשהות...   *

נפלאה התיבה ונפלא הצילום :)

תודה אנטון

צטט: ella.a 2009-08-25 17:41:44

אנטון יקר!

 

במציאות... תיבות הפנדורה נפתחות בסופו של דבר.....

נראה לי את שלך יהיה קשה לנתץ.

אלה

 

אלה יקירה, אני לא בטוח ... נכון כבר 10 שנים שמנסים, עדיין לא... נראה בהמשך...

תודה,

אנטון

אנטון יקר!

 

במציאות... תיבות הפנדורה נפתחות בסופו של דבר.....

נראה לי את שלך יהיה קשה לנתץ.

אלה

צטט: rebekart 2009-08-25 17:15:14

איזה יופי אנטון

המסיביות הזו ..נ ה ד ר

 

תודה רבקה,

אנטון

צטט: גרבו 2009-08-25 01:45:35

הנה סיפור על סקרנות נשים לכבודך יקירי,

והמנעול שלך ודאי יחזיק עוד שנים רבות....

באהבה,גרטה*

סקרנות הנשים

היו זוג אנשים, בערוב ימיהם, גרו בבקתה דלה בפאתי היער.

יום אחד עבר שם המלך בדרכו חזרה מהצייד.

ירד מעל סוסו , לנוח מעט, והנה הוא שומע קולות בוקעים מן הבקתה.

התקרב מעט וזה מה ששמע. -  הכל בגלל אדם  וחווה,

אם הם לא היו אוכלים  מעץ הדעת לא היה אלוהים מגרש אותנו מגן העדן.

ענה לה האיש - לא, זה רק בגלל חווה,

כי היא התחילה לאכול מהתפוח ופיתתה את אדם .

-  ומי אמר לו לשמוע בקולה? לא הייתה לו דעה משלו, חלש אופי, וזאת התוצאה.

כך הם התווכחו.
 
ואז נשמעה דפיקה בדלת. - שלום לכם, אמר המלך.

עברתי כאן ובמקרה שמעתי את הוויכוח שלכם, אני יכול לעזור לכם.

אתם מוזמנים לחיות בארמוני ויהיה זה כמו גן עדן עבורכם. התרצו? -

הוי, כן, אמרה האישה, עניים מאד אנו ובקושי יש לנו מה לאכול.  -

אם כך, אל תיקחו דבר ובואו איתי. אמר להם המלך, יצאו, נעלו את הבקתה - 

ואת המפתח תיקחו אתכם.  הביא אותם המלך לארמון,

והצמיד להם משרת שישרת אותם ויעזור להם להתמקם.

חדרים ובהם כל טוב, כרכרה עמדה לרשותם לטיול בגני הארמון.
 
ואחרי יום מגיע שוב המלך לחדרם, מתעניין בשלומם, ואומר להם - 

יש לכם כל  מה שתרצו. ותוכלו להישאר כאן כמה זמן שתרצו,

אך, רואים אתם את השולחן הערוך לכבודכם?

בקצה השולחן, יש סיר קטן, את הסיר הזה לא לפתוח -

בשום פנים. אמר שלום, סגר הדלת אחריו והלך.

חיו להם בנעימים , הבעל והאישה בארמון, אכלו מטעמים,

לבשו בגדי פאר, ונהנו מהחיים, אך כל פעם שישבו לשולחן,

החלה האישה לפזול לעבר הסיר, לאחר שבוע אמרה האישה -

מעניין מה יש בסיר הזה? למה המלך לא מרשה לפתוח אותו? 

עברו עוד כמה ימים, האישה איבדה את תאבונה,

הסקרנות החלה להשתלט  עליה ולא נתנה לה מנוחה,

החלו להיות לה נדודי שינה, החווירה ורזתה, נעשתה חולה.
 
ואז יום אחד , לא יכלה יותר להתגבר על הסקרנות,

החליטה להרים המכסה ויהי מה. לא עזרו הפצרות הבעל ובקשותיו,

לא לעשות זאת. סגרה הדלת היטב, התקרבה לסיר,

הרימה המכסה ו.. הופ, מתוך הסיר קפץ עכבר,

עכבר קטן ואפור. החל העכבר להתרוצץ בחדר,

והם רודפים אחריו לתופסו, בדרך הפילו דברים, הקימו רעשים,

שמע המלך, פתח הדלת.
והעכבר חמק החוצה.

אמר להם המלך -  גן עדן היה לכם פה,

ואתם הייתם חייבים לראות מה יש בסיר, החל הבעל להגיד

- זאת היא, לא יכלה להתאפק.

אמר להם המלך -  החוצה חזרה לבקתה, האם שמרת המפתח?

שאל את האישה. -  כן ענתה.  וכך חזרו לבקתה העלובה, והכל בגלל הסקרנות

 

גרטה יקרה, אהבתי את הסיפור והמשמעויות המלוות את הפוס והפסל...

אנטון

צטט: חמוטל. 2009-08-25 16:01:56

מקסים

משהו במוצקות הכבדה ובמשמעות הפנדוראית בקונטקסט שהצבת נוגע ללב.

חמוטל

 

 

תודה מקסימה על הדימויים - מוצק, כבד, ומשמעות בהקשר לסיפור המקור...

אנטון

צטט: הלנה היפה 2009-08-25 11:21:15

היי אנטון, הצלחת לחייך אותי עם המנעול המקסים הזה של התיבה המכילה את כל הפחדים של כל אחד באנושות. עבודה מקסימה והמנעול שלה מעורר אפילו יותר סקרנות לפתוח אותו מכל מנעול קטן ורגיל. תודה אנטון יקירי על עבודה מקסימה זו. אשוב בתום 24 השעות הדרושות לכוכב להבשיל.

לאה

לאה יקירה, הצלחתי לחייך אותך? נהדררר... אכן האירוניה ברעיון המנעול... והסקרנות תפתח גם את מנעול האבן הגדול..

אנטון

 

צטט: רפאלה 2009-08-25 10:35:09

אנטון היקר, 

איזה צילום יפה הבאת.

הסיפור הנלווה גם ריגש אותי..

תיבת פנדורה במלוא הדרה

שתחיה לנצח עם הסיפר שלה.

תודה על השיתוף.

*

 

רפאלה יקירה,

תודה על תגובתך הנפלאה..

אנטון

צטט: mafalda-w 2009-08-25 09:48:24

אהבתי מאוד !!

גם את הפסל וגם את הצילום

 

תודה יקירה,

אנטון

 

צטט: שוקיC 2009-08-25 08:30:11

מאד יפה

 

יש משהו דומה שלדעתי פיסלו אחריך, בחיפה, על יד מוזיאון מאנה כץ, כרמל

לזכרו של מישהו שנרצח בפיגוע בתחילת שנות ה-2000

 

יפה

 

תודה על הביקור, שמחתי לקבל מידע על פסל דומה בחיפה..

אנטון

 

צטט: ariadne 2009-08-25 00:17:11

כל דור ותיבת פנדורה שלו...

סיפור שאף פעם לא נס ליחו.

אך נדמה לי שעבור הנערות הללו זוהי תיבת אוצרות, שם טמונים שמלות, תכשיטים ומתנות...

 

תודה, אני בהחלט יכול לקבל את זה גם ככתיבת אוצרות...

קוסם לי,  כל דור ותיבת פנדורה משלו...

אנטון

 

איזה יופי אנטון

המסיביות הזו ..נ ה ד ר

מקסים

משהו במוצקות הכבדה ובמשמעות הפנדוראית בקונטקסט שהצבת נוגע ללב.

חמוטל

היי אנטון, הצלחת לחייך אותי עם המנעול המקסים הזה של התיבה המכילה את כל הפחדים של כל אחד באנושות. עבודה מקסימה והמנעול שלה מעורר אפילו יותר סקרנות לפתוח אותו מכל מנעול קטן ורגיל. תודה אנטון יקירי על עבודה מקסימה זו. אשוב בתום 24 השעות הדרושות לכוכב להבשיל.

לאה

אנטון היקר, 

איזה צילום יפה הבאת.

הסיפור הנלווה גם ריגש אותי..

תיבת פנדורה במלוא הדרה

שתחיה לנצח עם הסיפר שלה.

תודה על השיתוף.

*

אהבתי מאוד !!

גם את הפסל וגם את הצילום

מאד יפה

 

יש משהו דומה שלדעתי פיסלו אחריך, בחיפה, על יד מוזיאון מאנה כץ, כרמל

לזכרו של מישהו שנרצח בפיגוע בתחילת שנות ה-2000

 

יפה

הנה סיפור על סקרנות נשים לכבודך יקירי,

והמנעול שלך ודאי יחזיק עוד שנים רבות....

באהבה,גרטה*

 

היו זוג אנשים, בערוב ימיהם, גרו בבקתה דלה בפאתי היער.

יום אחד עבר שם המלך בדרכו חזרה מהצייד.

ירד מעל סוסו , לנוח מעט, והנה הוא שומע קולות בוקעים מן הבקתה.

התקרב מעט וזה מה ששמע. -  הכל בגלל אדם  וחווה,

אם הם לא היו אוכלים  מעץ הדעת לא היה אלוהים מגרש אותנו מגן העדן.

ענה לה האיש - לא, זה רק בגלל חווה,

כי היא התחילה לאכול מהתפוח ופיתתה את אדם .

-  ומי אמר לו לשמוע בקולה? לא הייתה לו דעה משלו, חלש אופי, וזאת התוצאה.

כך הם התווכחו.
 
ואז נשמעה דפיקה בדלת. - שלום לכם, אמר המלך.

עברתי כאן ובמקרה שמעתי את הוויכוח שלכם, אני יכול לעזור לכם.

אתם מוזמנים לחיות בארמוני ויהיה זה כמו גן עדן עבורכם. התרצו? -

הוי, כן, אמרה האישה, עניים מאד אנו ובקושי יש לנו מה לאכול.  -

אם כך, אל תיקחו דבר ובואו איתי. אמר להם המלך, יצאו, נעלו את הבקתה - 

ואת המפתח תיקחו אתכם.  הביא אותם המלך לארמון,

והצמיד להם משרת שישרת אותם ויעזור להם להתמקם.

חדרים ובהם כל טוב, כרכרה עמדה לרשותם לטיול בגני הארמון.
 
ואחרי יום מגיע שוב המלך לחדרם, מתעניין בשלומם, ואומר להם - 

יש לכם כל  מה שתרצו. ותוכלו להישאר כאן כמה זמן שתרצו,

אך, רואים אתם את השולחן הערוך לכבודכם?

בקצה השולחן, יש סיר קטן, את הסיר הזה לא לפתוח -

בשום פנים. אמר שלום, סגר הדלת אחריו והלך.

חיו להם בנעימים , הבעל והאישה בארמון, אכלו מטעמים,

לבשו בגדי פאר, ונהנו מהחיים, אך כל פעם שישבו לשולחן,

החלה האישה לפזול לעבר הסיר, לאחר שבוע אמרה האישה -

מעניין מה יש בסיר הזה? למה המלך לא מרשה לפתוח אותו? 

עברו עוד כמה ימים, האישה איבדה את תאבונה,

הסקרנות החלה להשתלט  עליה ולא נתנה לה מנוחה,

החלו להיות לה נדודי שינה, החווירה ורזתה, נעשתה חולה.
 
ואז יום אחד , לא יכלה יותר להתגבר על הסקרנות,

החליטה להרים המכסה ויהי מה. לא עזרו הפצרות הבעל ובקשותיו,

לא לעשות זאת. סגרה הדלת היטב, התקרבה לסיר,

הרימה המכסה ו.. הופ, מתוך הסיר קפץ עכבר,

עכבר קטן ואפור. החל העכבר להתרוצץ בחדר,

והם רודפים אחריו לתופסו, בדרך הפילו דברים, הקימו רעשים,

שמע המלך, פתח הדלת.
והעכבר חמק החוצה.

אמר להם המלך -  גן עדן היה לכם פה,

ואתם הייתם חייבים לראות מה יש בסיר, החל הבעל להגיד

- זאת היא, לא יכלה להתאפק.

אמר להם המלך -  החוצה חזרה לבקתה, האם שמרת המפתח?

שאל את האישה. -  כן ענתה.  וכך חזרו לבקתה העלובה, והכל בגלל הסקרנות

כל דור ותיבת פנדורה שלו...

סיפור שאף פעם לא נס ליחו.

אך נדמה לי שעבור הנערות הללו זוהי תיבת אוצרות, שם טמונים שמלות, תכשיטים ומתנות...