חשבתי שכאן אני ארגיש אלמונית ואוציא את המחשבות הכי כמוסות וקיצוניות שלי.
חשבתי שאני אמצא כאן מקום לפרוק את כל מה שגודש כל כך שהנשימה נחסמת.
אני מוצאת את עצמי גם כאן חוסמת , בין מילים ועוקצנות ובדיחות ומלחמות צדק וצדקנות , חוסמת את מה שיושב עלי כל כך חזק.
חלק אני תוהה אם מישהו שמכיר אותי יקרא ויקשר אלי ולא מתאים לי אז אני לא כותבת
וחלק - אני לא מצליחה להוציא את זה החוצה. אין לי מילים. לי. אין מילים.
אני מתוסכלת מעצמי שאני במצב כל כך פגיע וחלש וכואב ועדיין מדי פעם לא מבין , מלאת כעס ואכזבה וכאב , הכל בי כואב ומתפרק ועם כל הדברים האלו אני מרגישה שזה לא מעניין אותי
אני רק רוצה לנער את עצמי
ג'ין תתפסי את עצמך בידיים
את יודעת לאן את רוצה להגיע
את לא רוצה עוד שנה כזו
אם את רוצה את מה שאת רוצה את חייבת לסיים כמה דברים שתקועים אצלך ולא זזים , ימים עוברים ושום דבר לא מתקדם.
אוטוטו הרכבת המאספת , זו שמאספת כבר מכל המאספות תגיע ותעבור בתחנה שלך ואת יודעת - הבאה רק עוד שנה.
אני לא מסוגלת להמשיך לחיות ככה עוד תקופה כזו.
אין לי לאן ועם מי לדבר על מה שיושב עלי.
זה נוגד תפיסות חברתיות , זה מאיים וזה לא חוקי.
אני לא מוצאת אפילו מישהו אחד להתנחם איתו באמת עד הסוף.
עם מי שנותר מלא באהבה כלפי אני לא אפתח את הדברים האלו.
השאר נעלמו או יותר נכון חצי נעלמו וחצי בעטתי החוצה.
נותרתי עם עצמי ועם המחשבות שלי שמטביעות לי את הנשמה שאני כבר לא ממש מכירה , אני כבר לא אני. אני לא חושבת שאני אי פעם אחזור להיות אני אני.
אני חושבת שפעם הייתי אדם מדהים , היום אני עם שאריות של עצמי מפעם ובעיקר המון רוח רפאים שתקועה בין כאן לשם.

http://www.youtube.com/watch?v=QZE9yGJSb1Q&feature=related