בערב צלצל הפעמון מכוון הפסנתרים נכנס ואמר שלום

שלום,גימגמתי אתה?איך תכוון,הרי אתה עיוור,לחשתי

לא נורא הוא חייך בנחת,אם לא תהיה הפרעה ,הטיפול יהיה קצר ויפתור את כל הבעיות.

אחזתי בידו ולאט צעדנו לחדר הקריאה,שם עמד פסנתר ישן שחיכה ליד רגישה שתקלוט את הבעיה,

תתפשטי ,הוא אמר ונגע בפסנתר ביד מבינה,

אדוני,זה לא אני זה הפסנתר בבקשה,,,

אל דאגה,הוא הרגיע בקולו השקט

לא נפספס אף נקודה,כל מקום חסום יקבל כיוון מתאים שיתן לגברת כח

הוא הוריד ממני את בגדיי,הקשיב לאבריי ולחץ קלות בכל מקום שבו שמע צליל לא מכוון.

אני שכבתי עצמתי את עיניי והקשבתי לקולו הרך שאמר-עכשיו שקט

כל הגוף שקט ולחץ בעדינות בכל נקודה שחיים חדשים זחלו לתוכה

בקצב של שיר לא ידוע

אחרי שעה קלה שאל,איך הגברת מרגישה?

נפלא אמרתי שלווה גדולה

זהו הוא אמר המלאכה נגמרה

אדוני, שאלתי, מה  תבקש עבור הטיפול,הרי אני חשה כזאת הקלה

מכוון הפסנתרים ליטף את הפסנתר ואמר

נשקי את עיניי

עכשיו האש בוערת אצלך בעצמות 

אולי אוכל לראות קצת אור,,,

איזה אור לחשתי לעיוור.מה אתה יכול לראות?

רק אור כחול של שמיים ומים .

כן אמרתי ונישקתי את ארובות העין ברכות

כשלפתע הנשיקות הפכו ליניקות פראיות עמוקות,הכל כדי שיראה את הכחול,,,

לא הפסקתי עד ששמעתי גניחה,,,

מכוון הפסנתרים קם לקח את המקל והלך,,,

רגע אמרתי,ראית את האור הכחול הזה של הים?

ראיתי הרבה דברים הוא אמר

אבל בעיקר ראיתי אותך והלך לדרכו,

הלילה השחור הפך לכחול זוהר של ים ואני נרדמתי שטופה בהילה

כחולה ירוקה אינסופית מהמיטה עד לחלל.

ומאז הפסנתר רוטט מכל מגע יד

משמיע צלילים שאיש לא שמע,,,